דו"ח ממחסומי ג'בארה, א-ראס וענבתא

200907QBIA

13:50
קלקיליה

כשאנו מחנות את
המכונית ליד המחסום,
ערבי ישראלי פונה אלינו בשאלה מדוע
החיילים לא נותנים להם להכנס לקלקיליה.
יש לו עסקים בקלקיליה וכבר חודשיים
לא מרשים לו להכנס.

יש 20
רכבים בתור בכניסה לעיר.
לרב הרכבים נותנים לעבור בנפנוף היד,
אך עוצרים רכבים עם לוחיות זיהוי
ישראליות ובודקים. אנו
שואלות את החייל (שאינו
שמח לראותנו ומבקש מאיתנו להתרחק)
אלו ישראלים מורשים להכנס לקלקיליה.
הוא משיב לנו שתושבי קלקיליה או אלו
שיש להם אישור מיוחד.

מדי פעם נבדקת
מכונית היוצאית מקלקיליה,
כך שלא מצטבר תור.

14:00
החיילים פתאום עוזבים את עמדתם.
נראה כאילו הולכים לג'יפ
לשתות מים או אולי לאכול.
בינתיים התנועה בשני הכיוונים מורשת
לעבור ללא כל בדיקה.

14:05
מספר דקות אח"כ,
מתחילים לבדוק את הרכבים היוצאים
מקלקיליה, אך לא את
הנכנסים. אח"כ
בודקים בשני הכיוונים.
יש החלפת משמרת. כל
האוירה משתנה. רכבים
משני הכיוונים נבדקים והתורים גדלים משני
הצדדים.

הבחנו בנהג ישראלי
בתור. שאלנו אותו אם
הוא מורשה להכנס לקלקיליה.
הוא אמר שאין לו אישור מיוחד אך לפעמים
נותנים לו לעבור אז הוא מנסה את מזלו.
אם לא מרשים לו להכנס עם מכוניתו,
הוא מחנה אותה ולוקח מונית לעיר.

14:11
הבידוק נעשה קפדני יותר.
מבקשים מחלק מהרכבים להמתין בצד בזמן
שבודקים את ת"ז
של הנוסעים. בודקים
חלק מהמטענים. הכל
נראה רנדומלי. התורים
גדלים.

14:19
לא רואים את סוף התור ביציאה מהעיר.
מדהים מה שינוי משמרת יכל לגרום.
יש יותר מ20 רכבים
בכניסה. אנו מתקשרות
למוקד. הם אומרים
לנו להתקשר למת"ק,
מה שאנו לא מורשות לעשות.

אנו ממשיכות לבית
איבא.

200907QBIA

עזון

אין מחסום

צומת ג'ית

אין מחסום

15:08
– 17:06 בית איבא

איזה בלגן!
זו הפעם הראשונה מזה חודשיים שאני
חוזרת לבית איבא.
האבק באויר סמיך מהמחצבה ובגלל
כמות עבודות הבניה במחסום.
האזור נראה כאילו נהרס במלחמה
ולא כאזור בינוי.

החיילים נראים
עצבניים.
אחרי מספר ימי פעילות צבאית בשכם,
כשהצבא מנסה לתפוס קבוצה של
פלסטינאים,
החשודים בתכנון פגוע התאבדות.
אנו שומעות בחדשות,
בדיוק לפני הגיענו למחסום,
שהקבוצה נתפסה.
בזמן היותנו במחסום,
נעו פנימה והחוצה לפחות 15
ג'יפים
ורכבים צבאיים.
חלקם נסעו במהירות פנימה והחוצה,
חלקם עם צופרים,
חלקם הגיעו בלי שנבחין.

16:00
אנו רואות אוטובוס צפונית למחסום,
מאחורי הבניין ה"הומניטרי".
כ20
צעירים שעיניהם מכוסות וידיהם
קשורות מאחורי גבם,
מובלים לאוטובוס.
הצעירים כנראה הוצאו מרכב צבאי
וג'יפ
החונים אף הם שם.
עדי צלמה את הההתרחשות.
החיילים לא היו מוכנים לספק לנו
אינפורמציה על הנעשה.
הם התנגדו בחזקה לכך שצלמנו.
הם אף התקשרו למשטרה והעבירו לי
שוטרת בטלפון שהזהירה אותי לא להפריע
לחיילים.

היו שני מתנדבי
Eucumenical
במחסום בזמן שהייתנו שם.
נאמר להם שימי חמישי הם ימים קשים
היות והאוניברסיטאות פתוחות בימי חמישי.
אך זה הסתבר כלא נכון.

הם ספרו לנו שבכפר
זיתה,
השער החקלאי פתוח חצי שעה פעם
בשבוע ב-8
בבוקר כדי שהחקלאים יוכלו להגיע
לאדמתם.
הוא נפתח שוב אחה"צ
לזמן קצר כדי שיוכלו לעזוב.
הרבה חקלאים לא מצליחים להשיג
אישור להגיע לאדמתם,
ועל כן משלמים לחקלאים שיש להם
אישור,
כדי שיעבדו את אדמתם.

התנועה הרגילה
משכם דלילה מאד.
הרכבים בתור מחכים מעל שעה וחצי.
הרכבים בתור ה"הומניטרי"
נעים מהר יותר.
אנו מתלוננות למת"ק,
טריק,
על כך.
הוא מספר לנו שהכל תלוי בחיילים.
החיילים עושים בדרך כלל מה שמפקד
המחסום אומר להם מבלי להפעיל את השכל
הישר.
אם יש חיילי מילואים במשמרת,
אזי הם הרבה יותר הומניטרים
בגישתם.
אחרי שעזב,
התלוננו במוקד על התור הארוך
וב-16:50
ראינו את רס"ן
רעאד מהמת"ק
וכן נציד מת"ק
נוסף מגיעים ותוך כמה דקות התור נעלם.

לא היו מעוכבים
בזמן המשמרת שלנו.

תנועת הולכי הרגל
היתה דלילה.
תור הרכבים לתוך שכם היה ארוך
כשהגענו,
כ20
רכבים,
שלקח להם כחצי שעה לעבור,
אך בהמשך המשמרת לא היו יותר מ2-4
רכבים.

ענבתא 17:26-17:54

משטרה כחולה
בפעולה במחסום,
כפי שראינו לעיתים קרובות במחסום
זה ואחרים.
הם עוצרים את רב המכוניות שיש להן
לוחיות זיהוי ישראליות אך גם רכבים אחרים
בצורה רנדומלית.
הם עוצרים מכוניות בשני הכיוונים.
לשאלתנו מדוע הם במחסום,
הם עונים שהם בודקים רישיונות,
רישומים ומכוניות גנובות.
וכו'.
לשאלתנו,
למה כאן,
עונים "סתם".
לחלק מהנהגים נותנים דוחות,
ולאחרים מתירים להמשיך לאחר 10
דקות.
בחלק מהפעמים,
המכוניות מופנות הצידה כדי ששאר
המכוניות יוכלו לעבור ולעיתים לא וכך
נוצר פקק.
ולפתע ב-17:54,
אומר שוטר אחד לחברו:"
שמעון,
אולי נעזב?".
הם לוקחים חייל אחד איתם ועוזבים,
עם הפסקה קצרה במגרש החניה,
בה תופסים קרבן נוסף.

התנועה מטול-כרם
כבדה,
היום מתקרב לקיצו והרבה אנשים
ממהרים להגיע לביתם ולאכול אחרי יום של
צום (רמאדן).
התנועה נעה באיטיות.
יש תור אינסופי מטולכרם ואין
התחשבות בכך שהאנשים ממהרים.
אנו סופרות 20
רכבים לפני שהתור נעלם לו מעבר
לגבעה,
בכיוון טולכרם.
למכונית ה15
בתור לוקח 22
דקות לעבור (17:26-17:48).
התקשרנו לתמי כ.
ובקשנו שתתלונן במת"ק
אך היא לא הצליחה להשיג אף אחד.

13:50 קלקיליה

כשאנו מחנות את המכונית ליד המחסום, ערבי ישראלי פונה אלינו בשאלה מדוע החיילים לא נותנים להם להכנס לקלקיליה. יש לו עסקים בקלקיליה וכבר חודשיים לא מרשים לו להכנס.

יש 20 רכבים בתור בכניסה לעיר. לרב הרכבים נותנים לעבור בנפנוף היד, אך עוצרים רכבים עם לוחיות זיהוי ישראליות ובודקים. אנו שואלות את החייל (שאינו שמח לראותנו ומבקש מאיתנו להתרחק) אלו ישראלים מורשים להכנס לקלקיליה. הוא משיב לנו שתושבי קלקיליה או אלו שיש להם אישור מיוחד.

מדי פעם נבדקת מכונית היוצאית מקלקיליה, כך שלא מצטבר תור.

14:00 החיילים פתאום עוזבים את עמדתם. נראה כאילו הולכים לג'יפ לשתות מים או אולי לאכול. בינתיים התנועה בשני הכיוונים מורשת לעבור ללא כל בדיקה.

14:05 מספר דקות אח"כ, מתחילים לבדוק את הרכבים היוצאים מקלקיליה, אך לא את הנכנסים. אח"כ בודקים בשני הכיוונים. יש החלפת משמרת. כל האוירה משתנה. רכבים משני הכיוונים נבדקים והתורים גדלים משני הצדדים.

הבחנו בנהג ישראלי בתור. שאלנו אותו אם הוא מורשה להכנס לקלקיליה. הוא אמר שאין לו אישור מיוחד אך לפעמים נותנים לו לעבור אז הוא מנסה את מזלו. אם לא מרשים לו להכנס עם מכוניתו, הוא מחנה אותה ולוקח מונית לעיר.

14:11 הבידוק נעשה קפדני יותר. מבקשים מחלק מהרכבים להמתין בצד בזמן שבודקים את ת"ז של הנוסעים. בודקים חלק מהמטענים. הכל נראה רנדומלי. התורים גדלים.

14:19 לא רואים את סוף התור ביציאה מהעיר. מדהים מה שינוי משמרת יכל לגרום. יש יותר מ20 רכבים בכניסה. אנו מתקשרות למוקד. הם אומרים לנו להתקשר למת"ק, מה שאנו לא מורשות לעשות.

אנו ממשיכות לבית איבא.

עזון

אין חסימה

צומת ג'ית

אין מחסום

ענבתא 17:26-17:54

משטרה כחולה בפעולה במחסום, כפי שראינו לעיתים קרובות במחסום זה ואחרים. הם עוצרים את רב המכוניות שיש להן לוחיות זיהוי ישראליות אך גם רכבים אחרים בצורה רנדומלית. הם עוצרים מכוניות בשני הכיוונים. לשאלתנו מדוע הם במחסום, הם עונים שהם בודקים רישיונות, רישומים ומכוניות גנובות. וכו'. לשאלתנו, למה כאן, עונים "סתם".
לחלק מהנהגים נותנים דוחות, ולאחרים מתירים להמשיך לאחר 10 דקות. בחלק מהפעמים, המכוניות מופנות הצידה כדי ששאר המכוניות יוכלו לעבור ולעיתים לא וכך נוצר פקק. ולפתע ב-17:54, אומר שוטר אחד לחברו:" שמעון, אולי נעזב?". הם לוקחים חייל אחד איתם ועוזבים, עם הפסקה קצרה במגרש החניה, בה תופסים קרבן נוסף.

התנועה מטול-כרם כבדה, היום מתקרב לקיצו והרבה אנשים ממהרים להגיע לביתם ןלאכול אחרי יום של צום (רמאדן). התנועה נעה באיטיות. יש תור אינסופי מטולכרם ואין התחשבות בכך שהאנשים ממהרים. אנו סופרות 20 רכבים לפני שהתור נעלם לו מעבר לגבעה, בכיוון טולכרם. למכונית ה15 בתור לוקח 22 דקות לעבור (17:26-17:48). התקשרנו לתמי כ.  ובקשנו שתתלונן במת"ק אך היא לא הצליחה להשיג אף אחד.

צומת ג'ית

אין מחסום

15:08 - 17:06 בית איבא

איזה בלגן! זו הפעם הראשונה מזה חודשיים שאני חוזרת לבית איבא. האבק באויר סמיך מהמחצבה ובגלל כמות עבודות הבניה במחסום. האזור נראה כאילו נהרס במלחמה ולא כאזור בינוי.

החיילים נראים עצבניים. אחרי מספר ימי פעילות צבאית בשכם, כשהצבא מנסה לתפוס קבוצה של פלסטינאים, החשודים בתכנון פגוע התאבדות. אנו שומעות בחדשות, בדיוק לפני הגיענו למחסום, שהקבוצה נתפסה. בזמן היותנו במחסום, נעו פנימה והחוצה לפחות 15 ג'יפים ורכבים צבאיים. חלקם נסעו במהירות פנימה והחוצה, חלקם עם צופרים, חלקם הגיעו בלי שנבחין.

16:00 אנו רואות אוטובוס צפונית למחסום, מאחורי הבניין ה"הומניטרי". כ20 צעירים שעיניהם מכוסות וידיהם קשורות מאחורי גבם, מובלים לאוטובוס. הצעירים כנראה הוצאו מרכב צבאי וג'יפ החונים אף הם שם. עדי צלמה את הההתרחשות. החיילים לא היו מוכנים לספק לנו אינפורמציה על הנעשה. הם התנגדו בחזקה לכך שצלמנו. הם אף התקשרו למשטרה והעבירו לי שוטרת בטלפון שהזהירה אותי לא להפריע לחיילים.

היו שני מתנדבי Eucumenical במחסום בזמן שהייתנו שם. נאמר להם שימי חמישי הם ימים קשים היות והאוניברסיטאות פתוחות בימי חמישי. אך זה הסתבר כלא נכון.

הם ספרו לנו שבכפר זיתה, השער החקלאי פתוח חצי שעה פעם בשבוע ב-8 בבוקר כדי שהחקלאים יוכלו להגיע לאדמתם. הוא נפתח שוב אחה"צ לזמן קצר כדי שיוכלו לעזוב. הרבה חקלאים לא מצליחים להשיג אישור להגיע לאדמתם, ועל כן משלמים לחקלאים שיש להם אישור, כדי שיעבדו את אדמתם.

התנועה הרגילה משכם דלילה מאד. הרכבים בתור מחכים מעל שעה וחצי. הרכבים בתור ה"הומניטרי" נעים מהר יותר. אנו מתלוננות למת"ק, טריק, על כך. הוא מספר לנו שהכל תלוי בחיילים. החיילים עושים בדרך כלל מה שמפקד המחסום אומר להם מבלי להפעיל את השכל הישר. אם יש חיילי מילואים במשמרת, אזי הם הרבה יותר הומניטרים בגישתם. אחרי שעזב, התלוננו במוקד על התור הארוך וב-16:50 ראינו את רס"ן רעאד מהמת"ק וכן נציד מת"ק נוסף מגיעים ותוך כמה דקות התור נעלם.

לא היו מעוכבים בזמן המשמרת שלנו.

תנועת הולכי הרגל היתה דלילה. תור הרכבים לתוך שכם היה ארוך כשהגענו, כ20 רכבים, שלקח להם כחצי שעה לעבור, אך בהמשך המשמרת לא היו יותר מ2-4 רכבים.

13:50 קלקיליה

כשאנו מחנות את המכונית ליד המחסום, ערבי ישראלי פונה אלינו בשאלה מדוע החיילים לא נותנים להם להכנס לקלקיליה. יש לו עסקים בקלקיליה וכבר חודשיים לא מרשים לו להכנס.

יש 20 רכבים בתור בכניסה לעיר. לרב הרכבים נותנים לעבור בנפנוף היד, אך עוצרים רכבים עם לוחיות זיהוי ישראליות ובודקים. אנו שואלות את החייל (שאינו שמח לראותנו ומבקש מאיתנו להתרחק) אלו ישראלים מורשים להכנס לקלקיליה. הוא משיב לנו שתושבי קלקיליה או אלו שיש להם אישור מיוחד.

מדי פעם נבדקת מכונית היוצאית מקלקיליה, כך שלא מצטבר תור.

14:00 החיילים פתאום עוזבים את עמדתם. נראה כאילו הולכים לג'יפ לשתות מים או אולי לאכול. בינתיים התנועה בשני הכיוונים מורשת לעבור ללא כל בדיקה.

14:05 מספר דקות אח"כ, מתחילים לבדוק את הרכבים היוצאים מקלקיליה, אך לא את הנכנסים. אח"כ בודקים בשני הכיוונים. יש החלפת משמרת. כל האוירה משתנה. רכבים משני הכיוונים נבדקים והתורים גדלים משני הצדדים.

הבחנו בנהג ישראלי בתור. שאלנו אותו אם הוא מורשה להכנס לקלקיליה. הוא אמר שאין לו אישור מיוחד אך לפעמים נותנים לו לעבור אז הוא מנסה את מזלו. אם לא מרשים לו להכנס עם מכוניתו, הוא מחנה אותה ולוקח מונית לעיר.

14:11 הבידוק נעשה קפדני יותר. מבקשים מחלק מהרכבים להמתין בצד בזמן שבודקים את ת"ז של הנוסעים. בודקים חלק מהמטענים. הכל נראה רנדומלי. התורים גדלים.

14:19 לא רואים את סוף התור ביציאה מהעיר. מדהים מה שינוי משמרת יכל לגרום. יש יותר מ20 רכבים בכניסה. אנו מתקשרות למוקד. הם אומרים לנו להתקשר למת"ק, מה שאנו לא מורשות לעשות.

עזון

אין חסימה 

0700 מחסום שקד-טורה
המחסום פתוח, תלמידים רבים עוברים בו, גם צוות מורים ומפקח בדרכם לבית ספר בג'נין. המעבר מתנהל על מי מנוחות.
 

0730 מחסום ריחן-ברטעה
בחניון התחתון ממתינים לבדיקה ולמעבר ארבעה טרנזיטים עמוסים בירקות ושתי משאיות עמוסות בצאן.

רבים עוברים מהגדה למרחב התפר (בעיקר לברטעה). אין לנו אפשרות לדעת כמה זמן הם מתעכבים בתוך הטרמינל אך לפחות לא ראינו מישהו שהוחזר לאחור.

בחניון עצמו הנהגים רובצים מתחת לסככה וממתינים ללקוחות, שלא מגיעים.

0900 אנו עוזבות ונוסעות דרך ברטעה. בדרך פגשנו אשה שסיפרה לנו שלקח לה שלוש שעות לעבור בטרמינל.

  06:00 מחסום עאנין
אנחנו מגיעות עם פתיחת שערי המחסום. שני נערים מבקשים לעבור עם שתי עזים. הנערים אינם מורשים לעבורף אך העיזים עברו בלווית זקן וחמורו. טרקטור ועגלה עוברים. הטרקטוריסט אומר שממתינים כ-20 איש. עברו רק עוד שלושה אנשים וחמור אחד. אומרים לנו שלא עוברים אנשים שאישורייהם תקפים, אך שמותייהם אינם מופיעים ברשימה. החיילים אינם מאפשרים לנו להתקרב ולברר. האיום האולטימטיבי: 'אם לא תצאו נסגור את השער'.

06:45 נועלים את השערים. המפקד, סג''מ, מסרב לדבר איתנו ובכל זאת מסנן משהו על כך שהחרימו אישורים למי שעשה משהו לא חוקי, ישן בארץ, ושיש כאלה שלא החרימו את אישורייהם, אך אינם רשאים לעבור.

07:00 מחסום שקד-טורה
החיילים מגיעים דקות ספורות אחרינו ופותחים את השערים.
כ-15 תלמידים, רובם צעירים מאוד, כבר ממתינים. גם המורה מבית הספר בטורה ומכונית עובדי משרד החינוך בג'נין ממתינים. הילדים מתקדמים עם פתיחת השערים. החיילים מחזירים אותם לשער שבצד מרחב התפר. חייל מבקש אדם מבוגר לשכנע את הילדים להמתין בשקט. האיש אומר שהם קטנים. החייל: 'אל תתווכח איתי'. הילדים רצים ועוברים. חייל מציע לעובדי משרד החינוך להשאיר את המכונית ולעבור מייד ברגל. בעל המכונית מסרב. ב 07:25 הם עוברים במכונית. כ-20 תלמידים נוספים מגיעים בקבוצות קטנות. נקראים אחד-אחד והחיילים מציצים בילקוטייהם. ילדונת כבת חמש, בבגדים זוהרים, מורידה את ילקוטה כבקיאה ורגילה ופותחת לפני החייל.

כ-20 איש ושלוש מכוניות ממתינים בצד הגדה למעבר למרחב התפר. היום לא נכנסים לביתן הבידוק. "חוליית אחזקת מרחב התפר" מגיעה לתקן שם משהו. המעבר מהיר.

07:55 מחסום ריחן-ברטעה
הולכי הרגל המגיעים לשער הכניסה לטרמינל נבלעים בתוכו מייד. לא ראינו מתי יצאו.
הנהג ת', אביה של הנערה החולה פ', המאושפזת ברמב''ם כשבועיים, מספר שביתו משתחררת היום. היא אינה בריאה, תשוחרר עם הוראות להמשך הטיפול. האב מודאג מאוד ממצבה וגם מהסעתה מבית החולים למחסום.

תשעה טנדרים עמוסים ממתינים במגרש החנייה. סחורה רבה מונחת על הארץ, מועברת מטנדר לטנדר. 09:00 ארבעה טנדרים נבדקים, האחרים ממתינים. שש מכוניות פרטיות ממתינות על הכביש למעבר למרחב התפר. אנחנו עוזבות.

נסעתי לרמב''ם. הליכי השחרור, מכתב רפואי, החזרת תעודות הזהות ואישורי הכניסה של הבת ואמה, שהיתה צמודה אליה, ומכתב המופנה למחסום נמשכו עד 13:00.י', האחראי מטעם בית החולים על הקשר עם הפלסטינים עושה את עבודתו באדיבות, אכפתיות ויעילות. ערבי אזרח ישראל, אב לילד חולה, מסייע בטבעיות ובחמימות. לא הייתי מסתדרת בלעדייהם.

14:00 מחסום ריחן-ברטעה
בנתיב לישראלים במחסום הרכב, המאבטחת במבוכה. אני יכולה לעבור למגרש החנייה הישראלי, אך יש בעייה עם האם וילדתה החולה. האישורים שלהן אינם למחסום זה. המאבטחת האדיבה קוראת את המכתב המופנה למחסום, מתייעצת עם הממונים עליה, והם מחליטים שהנערה ואמה יעברו ברכב במחסום זה, אך לא ברכב שלי. אחד האחראים אומר שיש חוק האוסר מעבר פלסטינים ברכב ישראלי. אני מסבירה לו שאין חוק כזה והוא אומר שבמחסום הזה אסור. מציעים שנעביר את הנערה ואמה לרכב פלסטיני המורשה לעבור במחסום. בינתיים עובר במקום רונן מיחידת המעברים. לדבריו יש בטרמינל כיסא גלגלים והוא ישלח אותו עם מאבטח שידאג להעברת הנערה ואמה בשרוול ובטרמינל בלי להמתין בתור. בתור ממתינים פועלי קטיף העוברים בריצה דרך השרוול, שקיות פרי בידיהם.
חוזרים להצעה הראשונה. האם מעבירה את הנערה על זרועותיה למכונית פלסטינית. המאבטחת מאפשרת לנהג לעקוף את שלוש המכוניות שהמתינו לפני מחסום הרכב בנתיב לפלסטינים. אני נוסעת בנתיב לישראלים. האב, הנהג ת', ובנו ממתינים בקוצר רוח. האב מעביר את הבת החולה למכוניתו והמשפחה יוצאת לדרכה.
ידידנו הנהג ע' מספר שבת אחרת של המשפחה נפטרה מאותה מחלה.

14:45 אני עוזבת את המחסום. פועלים נוספים מגיעים. חוזרים הביתה לשבור את צום הרמדאן.

 06:00-09:00 ועוד

06:00 מחסום עאנין
אנחנו מגיעות עם פתיחת שערי המחסום. שני נערים מבקשים לעבור עם שתי עזים. הנערים אינם מורשים לעבור אך העזים עברו בלווית הזקן וחמורו. טרקטור ועגלה עוברים. הטרקטוריסט אומר שממתינים כ-20 איש. עברו רק עוד שלושה אנשים וחמור אחד. אומרים לנו שלא עוברים אנשים שאישוריהם תקפים אך שמותיהם אינם מופיעים ברשימה. החיילים אינם מאפשרים לנו להתקרב ולברר. האיום האולטימטיבי: 'אם לא תצאו נסגור את השער'.

06:45 נועלים את השערים. המפקד, סג''מ, מסרב לדבר איתנו ובכל זאת מסנן משהו על כך שהחרימו אישורים למי שעשה משהו לא חוקי (שב"ח) נשאר לישון בארץ, ושיש כאלה שלא החרימו את אישוריהם אך אינם רשאים לעבור.

07:00 מחסום שקד-טורה
החיילים מגיעים דקות ספורות אחרינו ופותחים את השערים.
כ-15 תלמידים, רובם צעירים מאוד, כבר ממתינים. גם המורה מבית הספר בטורה ומכונית עובדי משרד החינוך בג'נין ממתינים. הילדים מתקדמים עם פתיחת השערים. החיילים מחזירים אותם לשער שבצד מרחב התפר. חייל מבקש אדם מבוגר לשכנע את הילדים להמתין בשקט. האיש אומר שהם קטנים. החייל: 'אל תתווכח איתי'. הילדים רצים ועוברים. חייל מציע לעובדי משרד החינוך להשאיר את המכונית ולעבור מייד ברגל. בעל המכונית מסרב. ב 07:25 הם עוברים במכונית. כ-20 תלמידים נוספים מגיעים בקבוצות קטנות. נקראים אחד-אחד והחיילים מציצים בילקוטייהם. ילדונת כבת חמש, בבגדים זוהרים, מורידה את ילקוטה כבקיאה ורגילה ופותחת לפני החייל.

כ-20 איש ושלוש מכוניות ממתינים בצד הגדה למעבר למרחב התפר. היום לא נכנסים לביתן הבידוק. "חוליית אחזקת מרחב התפר" מגיעה לתקן שם משהו. המעבר מהיר.

07:55 מחסום ריחן-ברטעה
הולכי הרגל המגיעים לשער הכניסה לטרמינל נבלעים בתוכו מייד. לא ראינו מתי יצאו.
הנהג ת', אביה של הנערה החולה פ', המאושפזת ברמב''ם כשבועיים, מספר שבתו משתחררת היום. היא אינה בריאה, תשוחרר עם הוראות להמשך הטיפול. האב מודאג מאוד ממצבה וגם מהסעתה מבית החולים למחסום.
 

תשעה טנדרים עמוסים ממתינים במגרש החנייה. סחורה רבה מונחת על הארץ, מועברת מטנדר לטנדר. 09:00 ארבעה טנדרים נבדקים, האחרים ממתינים. שש מכוניות פרטיות ממתינות על הכביש למעבר למרחב התפר. אנחנו עוזבות.

נסעתי לרמב''ם. הליכי השחרור, מכתב רפואי, החזרת תעודות הזהות ואישורי הכניסה של הבת ואמה, שהיתה צמודה אליה, ומכתב המופנה למחסום נמשכו עד 13:00.י', האחראי מטעם בית החולים על הקשר עם הפלסטינים עושה את עבודתו באדיבות, אכפתיות ויעילות. ערבי אזרח ישראל, אב לילד חולה, מסייע בטבעיות ובחמימות. לא הייתי מסתדרת בלעדיהם.
 

14:00 מחסום ריחן-ברטעה
בנתיב לישראלים במחסום הרכב, המאבטחת במבוכה למראנו. אני יכולה לעבור למגרש החנייה הישראלי, אך יש בעיה עם האם וילדתה החולה. האישורים שלהן אינם למחסום זה. המאבטחת האדיבה קוראת את המכתב המופנה למחסום, מתייעצת עם הממונים עליה, והם מחליטים שהנערה ואמה יעברו ברכב במחסום זה, אך לא ברכב שלי. אחד האחראים אומר שיש חוק האוסר מעבר פלסטינים ברכב ישראלי. אני מסבירה לו שאין חוק כזה והוא אומר שבמחסום הזה אסור. מציעים שנעביר את הנערה ואמה לרכב פלסטיני המורשה לעבור במחסום. בינתיים עובר במקום רונן מיחידת המעברים. לדבריו יש בטרמינל כיסא גלגלים והוא ישלח אותו עם מאבטח שידאג להעברת הנערה ואמה בשרוול ובטרמינל בלי להמתין בתור. בתור ממתינים
פועלי קטיף העוברים בריצה דרך השרוול, שקיות פרי בידיהם.
חוזרים להצעה הראשונה. האם מעבירה את הנערה על זרועותיה למכונית פלסטינית. המאבטחת מאפשרת לנהג לעקוף את שלוש המכוניות שהמתינו לפני מחסום הרכב בנתיב לפלסטינים. אני נוסעת בנתיב לישראלים. האב, הנהג ת', ובנו ממתינים בקוצר רוח. האב מעביר את הבת החולה למכוניתו והמשפחה יוצאת לדרכה.
ידידנו הנהג ע' מספר שבת אחרת של המשפחה נפטרה מאותה מחלה.

14:45 אני עוזבת את המחסום. פועלים נוספים מגיעים. חוזרים הביתה לשבור את צום הרמדאן.

 06:10-08:45

06:10 מחסום ריחן-ברטעה
ליד השער לטרמינלף בצד הפלסטיני, מחכים כ 50 איש, עצבנים וחסרי סבלנות. המחסום נפתח הבוקר רק ב 06:00, היתה תקלה. איזה? אסור להגיד.

ב', אביו של הבחור החולה ז', שנעצר לפני כשלושה שבועות ושוחרר, מספר שכל פעם שבנו ז' מבקש לעבור עם הטנדר במחסום, עליו להמתין לאישור מעבר 3-4 שעות.

כ 20 טנדרים ממתינים למעבר, כי בגלל החג לא היה תיאום כמה ימים.

07:10 מחסום שקד-טורה
מעבר לשער מחכה קבוצה של כ 20 איש. בצד מרחב התפר ממתינים כמה תלמידים ומבוגרים, ביניהם מורה. מגיעים ילדים נוספים. בסוף כולם עוברים מהר.

07:45 מחסום ריחן-ברטעה
תור הטנדרים הצטמצם.
הולכי רגל שמגיעים למחסום נכנסים מייד לטרמינל. מישהו מתאונן שלא נתנו לו להעביר שלוש שקיות עם סיגריות.

בחור צעיר מעאנין, מדבר אנגלית טובה, מספר שהוא בוגר אוניברסיטה, עבד כעיתונאי ועכשיו אין לו פרנסה. ניכר בו שמצבו הכלכלי קשה.

זמן המעבר דרך הטרמינל 15-30 דקות.

08:45 אנחנו עוזבות.

 מחסום שקד 0830 – 0900
המחסום כמעט שומם. אנשים ספורים ושתי מכוניות עוברים במהירות מצד לצד. התקבעה שגרה חדשה לפיה הולכי הרגל ניגשים ישר לביתן הבדיקה ויוצאים משם עם חגורותיהם בידיהם. נוספה יחידת שירותים, כנראה לשימוש החיילים. המחסום הזה משתכלל והולך מפעם לפעם, גדל והולך.

מחסום ריחן 0910 – 1015
גם כאן ריק באופן יחסי למה שאנו מכירות. מכוניות ספורות עוברות במהירות יחסית לאחר בדיקת הכלבים.

בטרמינל עובר זרם דליל אך רצוף של אנשים בשני הכיוונים. אין ממתינים בפתחי הטרמינל, אך אנשים שיוצאים ממנו מספרים לנו שבפנים מחכים כשעה, למרות מיעוט העוברים, בגלל עבודתם האיטית של הבודקים.

שמחנו לגלות בפתח הכניסה לטרמינל מתקן חדש למים קרים. אך היום החל הרמאדן ואף אחד אינו שותה, אוכל או מעשן. הנהגים הממתינים בצד הגדה מספרים לנו שהתמונה היום אופיינית לשעה זו ואינה חריגה. האומנם?
קיבלנו שתי בקשות: האחת, לעזור בעניין קנס שניתן על אי חגירת חגורת בטיחות, בסך 250 ₪, מטעם יחידת התנועה/ התובע הצבאי.  הדאגה לבטיחות הנהגים בגדה ממש נוגעת ללב. לקחנו פרטים ונשמח אם מישהי יכולה לעזור בעצה בעניין זה. הבקשה השנייה נוגעת לתקשורת עם חולה בבי"ח רמב"ם.

אלפי חצבים פורחים, שנה חדשה החלה, ואני לא מצליחה אפילו למצוא מלים של תקווה.