לרויטל ובני גנץ
18 שנים אנחנו עומדות במחסומים ומסתובבות בכפרים הפלסטינים ומתעדות את המציאות הנוראה, שמדינת ישראל כופה בכוח על העם הפלסטיני.
אנו עוקבות אחרי החיילים המבצעים את המדיניות הזו, המעמידה אותם במבחן שרבים מהם כושלים בו. כאזרחיות ששירתו בצבא, כאימהות וסבתות, אנו נוכחות כיצד ממשלות ישראל והצבא מוליכים אותם להתנהגות מבישה, לא אנושית, חסרת התחשבות, הרחק מעין הציבור.
אנחנו פוגשות מדי יום פלסטינים בשטחים הכבושים, משוחחות איתם, מקשיבות להתנהלות שלהם בכפרים ובדרכים ברחבי הגדה וגם במחסומים. אנו עדות מקרוב למכבש הבירוקרטיה המזעזע, המחסל אצלם תקווה לחיים הוגנים ואנושיים.
אנו מציגות את מה שאנו רואות לישראלים בדוחות שלנו באתר. את האמת המרה, שאנו מציגות בתיעוד שלנו, הציבור הישראלי לא רוצה לראות ולשמוע. במקום זאת הוא רואה בנו אויב. עם אויב קל להתמודד.
האם אנו באמת אויב?
לו רויטל היתה חברה במחסוםווטש הייתם יודעים שאנו מנסות בכוחנו הדל להוריד את רף האטימות והאדישות, ולעשות טוב במקומות שבהם הרע הוא הכוח המוביל.
הייתם אף עשויים להזדהות עם העשייה שלנו ולכבד אותה.
התהליך שעוברים העובדים הפלסטינים בעלי היתר לעבוד בישראל הוא משפיל מדכא ועוד כרוך בתשלום!
הנה דבריהם:
10 בדצמבר 2018 - ציון 70 שנה להכרזה הבין לאומית לזכויות האדם
----------------------------------------
במפה שלפניך, הנקודות הקטנות על הכבישים ברחבי הגדה מייצגות את פיזור המחסומים מכל הסוגים.
כאן אחד המעצורים לחיים סבירים ברחבי הגדה המערבית עצמה.
להקיש ו"לסייר" במפה עצמה במוקדי הפעילות של מחסוםWATCH בגדה המערבית
