//ברק גאון מספר: אני זוכר את הפעם הראשונה שלי בים. לא דיברתי מילה בערבית וגם לשחות לא ממש ידעתי אבל תוך 10 דקות החזיק לי ביד ילד בן 10, אחרי עוד דקה הוא היה על הכתפיים שלי ולא הפסקנו לשחק. דיברנו בלי מילים אבל כשאמרתי שאני ישראלי ראיתי איך שהוא מבין וקופא. הרחיק את עצמו ממני בפחד ותפס מרחק. הסבירו לי שהישראלים היחידים שהוא מכיר הם אלו שצריך להזהר מהם. נשבר לי הלב. שעה הוא הסתכל עלי מרחוק, בחשדנות, בודק אותי ואת המרחק. שעה שחנק אותי העצב והזעם והייאוש על כל מה שעומד בינינו. בסוף ניגש, תפס לי את היד ומשך אותי חזרה לים... . // גילי פליסקין מספרת:..הילדה הקטנה הושיטה לי את ידה ויחד נכנסנו למים, כשאמא שלה מסתכלת. עד לפני רבע שעה הייתי "האויב", והנה, היא מפקידה בידיי, באמון בלתי נתפס, את היקרה לה מכל, ואומרת לי, בלי מילים, 'קחי אותה. תשמרי עליה. אני סומכת עלייך'. נכנסתי עם הילדה, שהתמוגגה עד מאוד מהמים... >> קראו עוד: https://minelbahar.com