בית איבא וסביבתה

תקציר:

התעללות בבית-איבא, יום שקט במחסומי טול-כרם וקלקיליה.

נסיון העליה לחומש ממרר את חיי הפלסטינים.

יום ג' 2.10.2007 צופות: רותי כ' ותום ס ' (מדווחת)

 7:30 צומת ג'ית

מחסום על הדרך לשכם סוגר מסלול אחד לחלוטין ; שני כיווני התנועה עוברים באותו מסלול לפי התור.

7:35  כבר מכביש 60 רואים פקק אדיר על הדרך לדיר-שרף ולבית -איבא.

 7:40 בכניסה לכביש לבית איבא - מחסום פתע ארעי, ככל הנראה בשל העליה לחומש . למרות שהמחסום אמור לווסת את תנועת המתנחלים או למנוע את כניסתם לאזור, הוא משבש קשות בעיקר את חיי הפלסטינים . אוטובוס אגד עוקף אותנו בקלילות ונוסע על הנתיב הנגדי . אנשים יוצאים מהמוניות והולכים ברגל. מכוניות אחדות מנסות למצוא דרך עוקפת - ההשלכות הזוועתיות של נסיון פשוט זה מתגלות לנו בהמשך , במחסום בית-איבא.

 7:50 הפקק השתחרר לפתע, והגענו למחסום נוסף ליד הפניה לשבי שומרון .

 8:00 סוף סוף הגענו לבית-איבא, הלכנו על המדרכה החדשה שהקימו והגענו לבלגן במחסום . גוש גדול של יותר מ-40 אנשים הצטופף לפני עמדת הבדיקה , ללא טורי הבטון שנהרסו במהלך השיפוצים . כולן וכולם נבדקים. יש מבנה חדש במחסום, עדיין לא פעיל, ככל הנראה לבוטקה חדש למ "צ. הבוטקה ממוזג, אבל הפלסטינים יצטרכו לעמוד עוד יותר קרוב למחצבה, ללא מחסה מהאבק המקשה על הנשימה . אין כמעט צל, ואנשים עומדים בשמש, בעיצומו של צום רמדאן.

שני מעוכבים בסככה - נהגי מוניות שצעקו כדי למשוך לקוחות.

 8:10 התור התפנה, ותור חדש של 10 אנשים מתחיל להווצר . אין תור מכוניות בכניסה לשכם, תור קצר ביציאה, ככל הנראה בשל מיעוט הפעילות המסחרית בתקופת הרמדאן . אין כלבנית - כבר הרבה זמן לא ראינו כלבנית בבית-איבא.

אישה שפניה מכוסים לחלוטין נשלחת לבדיקה ע"י שוטרת צבאית בצינוק. בזמן שהאישה מרימה את הרעלה שלה , המ"צדיקית לא סוגרת את הדלת לחלוטין, ייתכן שבשל הצפיפות .

מכאן והלאה לא אדווח באופן כרונולוגי, אלא אתמקד במה שנראה לנו כהתעללות שיטתית של מפקד המחסום, סגן צעיר , בפלסטינים. לא יכולנו להגיש תלונה, שכן הוא התעלל בהם לפי חוקי צה "ל , אבל לא היה כל צורך לנהוג בהם כך. לאורך כל הזמן שהיינו שם, עד 9:30, היינו בקשר הדוק עם נציג המת "ק, נגד צעיר בשם יונתן, ועם המוקד ההומניטרי .

נהגי המוניות:

למפקד המחסום הייתה חיבה מיוחדת לעיכוב נהגי מוניות בסככה. חלק גדול מהזמן שהיינו במשמרת המפקד בילה מעבר למחסום ,הפריד בין נהגי מוניות שהתווכחו בינם לבין עצמם והביא אותם לעיכוב בסככה. אחד מהמעוכבים היה שם משש וחצי בבוקר, לפי עדותו . העיכוב לא משרת צורך בטחוני, אלא נועד "לחנך" את הפלסטינים ולגרום להם להיות שקטים, בעודם נאבקים על פירורי הפרנסה שנותרה להם. כשהגענו היו בסככה שני נהגי מוניות, ובשעה וחצי שהיינו שם המספר גדל ל -10.

המונית מטול-כרם:

מונית מטול-כרם נעצרה על הכביש ע"י כוח אחר של צה"ל, ולוותה למחסום כשהיא כבר מעוכבת, לבדיקה. לטענת הנהג והנוסעים , הם ניסו להתחמק מהפקק האדיר שנגרם בגלל נסיון העליה לחומש, וניסו להסתובב על הכביש. (למותר לציין, שזה היה לאחר שכבר עמדו לפחות במחסום אחד ביציאה מטול-כרם.)לטענת החיילים, הם ניסו להתחמק מהפקק ע "י נסיעה על ציר שאסור לפלסטינאים. בדיקת תעודות הזהות נעשתה באיטיות מיוחדת, וגם לאחר שהסתיימה לא הוחזרו לנהג מפתחות המונית ולא הוחזרו לנוסעים תעודות הזהות . לאחר שהתברר מה קרה ולמה הם נעצרו, הנוסעים ביקשו שיתנו להם להמשיך, שהרי הם נבדקו ולא עשו שום עבירה - הנהג הוא שהחליט להסתובב, הם לא אחראים למעשיו, ולא ביצעו כל עבירה . מפקד המחסום סרב, והכניס את כולם מלבד הנהג למכלאה, יחד עם נהגי המוניות הרבים. מעולם לא ראינו כזו צפיפות במכלאה . הנשים הוכנסו יחד עם הגברים, למרות שניסינו להסביר לחיילים את סוגיות הצניעות. סטודנטית אחת סירבה להכנס יחד עם השאר , וביקשה לעמוד בחוץ או לשבת במונית. המפקד אמר לה, לאוזנינו , שאם היא תעשה בעיות הוא ישאיר אותה שם כל היום. דובר על להזמין למונית משטרה. נהגי המוניות קראו לנו ואמרו שלא אכפת להם אם ישאירו אותם כל היום - רק שיוציאו את שתי הבחורות הצעירות, שעמדו מפוחדות בפינה. המפקד סרב להרשות להן לעמוד בחוץ , התעלם מאיתנו חצי מהזמן וצעק עלינו בחצי השני. ראינו שאנחנו לא יכולות לעזור, ושהמוקד ההומניטרי לא מביא את הישועה . חשבנו שאולי מפקד המחסום מתנהג באכזריות יתרה לכבודנו, ולכן לקחנו מספרי טלפון מהסטודנטית שעמדה על שלה בכבוד עצמי רב ומסטודנט נוסף שדיברנו איתו , הבטחנו להיות בקשר ועזבנו את המחסום ב-9:30.

המשכנו להיות בקשר עם המוקד ההומניטרי מהדרך, וגילינו שלא נוכל לחזור לבית- איבא אחר -כך, כי הוטל עוצר מלא מ-11, לכבוד העליה לחומש.

בערך בעשר שוחררו נוסעי המונית, ללא התערבות המשטרה - כולם מלבד הסטודנטית האמיצה , המפקד המחסום הבטיח להתנכל לה באופן אישי. לאחר שיחה נוספת עם המוקד ההומניטרי היא שוחררה ב-10:48,

10 דקות לפני גבול שלוש השעות, שלאחריו יכולנו להגיש תלונה רשמית נגד הסגן .

מחסומי טול-כרם

 9:51 ענבתא

כ-15 מכוניות ביציאה מטול-כרם, אין מכוניות בכניסה. יש בידול על יהודים, אין השפעה על הפלסטינים.

 10:15 מחסום א-ראס
המחסום ריק ושקט, מכונית בודדת מגיעה ומועברת בזריזות.

מחסומי קלקיליה

 6:45 מחסום מג"ב בכניסה לקלקיליה

המחסום כמעט ריק. מונית מעוכבת בשולי הדרך לבדיקה קבוצתית מעמיקה. כשאחת נוסעת , לאחר יותר מרבע שעה של עיכוב , מונית שניה מורדת לשולי הדרך במקומה.

בסך הכל התנועה זורמת, מלבד המכוניות שעלו בגורל הבדיקה המקיפה.

מג"בניקית צעירה באה לברר מה אנחנו עושות ולמה, ולהתדיין על כך. היא מקשיבה , לא מתקיפה, והשיחה מתגלגלת בכנות ובנעימות. בסופו של דבר , למרבה הצער , המצב הנוכחי נראה לה "הגיוני", כי "ככה חונכתי ". לא קיבלנו נימוקים אחרים.

מאותה מג"בניקית נודע לנו על מ"כית מאותו בסיס, שנתנה סטירה לילד שקילל אותה במחסום , ונתפסה בעדשתו של צלם בינלאומי. המ"כית נענשה בריתוק לבסיס , התקדמותה תעוכב והיא לא תצא לקצונה. החיילת שדיברנו איתה הביאה סיפור זה כדוגמא להשפעה השלילית של ארגוני זכויות האדם - לדעתה לא נחצה קו אדום , והעונש לא היה צודק.

עזון - אין מחסום בכניסה לעזון על כביש 55.

  אורית י. (אורחת)

מעבר הזיתים, ואדי נאר, איזור E, א-זעים, אבו-דיס
היות ואורית עדיין לא ראתה את המחסומים המזרחיים נסענו לכיוון זה.
מעבר הזיתים נראה כמעט נטוש. משפחה הגיעה, האב עזר לאשתו ולילדיו לעבור דרך הקרוסלה וחזר בעצמו כלעומת שבא. לו אין אישור מעבר. ביציאה ראינו כמה תלמידים שחזרו מבית הספר בירושלים ונכנסו למכוניות שחיכו להם. נהגי המוניות, ישבו על הגדר והתלוננו על הסגר שבגללו אין להם עבודה בכלל.

נסענו לאורך החומה, מצידה המזרחי, לכיוון ואדי נאר. בהגיענו הזהיר אותנו אחד החיילים שלישראלים אסור להמשיך בדרך, וכי לא ידענו?
מכונית ריקה עמדה בכניסה למחסום וכל דלתותיה פתוחות, הנהג היה כנראה בחקירה בתוך המחסום.

חיילת עם כלב מרחרח בדקו את המכונית לגילוי חומר נפץ. מכונית של המשטרה הכחולה הגיעה גם היא בכדי לבדוק את המכונית החשודה, שוטר נראה בודק את מספר השלדה. התנועה זרמה בהפסקות שנגרמו כל אימת שהחייל המסמן בידו למכוניות להתקדם, נכנס למחסום לשיחה קצרה עם חבריו.
קבוצות קטנות של פועלים העובדים במעלה אדומים, על אף הסגר, חזרו בדרכם הביתה. החיילת פנתה ודרשה מאיתנו למחוק צילומים שעשינו מהכלב, "זה כלב צבאי ואסור לצלמו," אמרה.
עזבנו ונסענו דרך כביש קדר החדש וניסינו להגיע ממישור אדומים לבניין המשטרה הגדול והחדש (האמור להחליף את משטרת ראס אל עמוד) המתנוסס בראש הגבעה. הבניין נראה גמור אך הדרך אליו עדיין לא סלולה.

נכנסנו לא-זעים דרך מגרש החנייה (לחיילים השומרים על המעבר לא-טור שמתחת לכביש הראשי יש עכשיו מחסה בנוי בטון מפני פגעי מזג האוויר). בכפר נכנסנו לחנות המכולת, בה כבר ביקרנו בעבר, ושוחחנו עם כמה מהתושבים. גבר צעיר סיפר לנו שאינו מעז לרשום את שני ילדיו הקטנים בתעודת הזהות שלו. אין ביכולתו לשלם את שכר הדירה בירושלים המזרחית (2000 ₪ לעומת 600 ₪ פה). הוא חי כאן במחתרת כי בהיותו בעל תעודה כחולה אסור לו לישון מחוץ לגבולות העיר. אם ילך למשרד הפנים בכדי לרשום את ילדיו, יהיה עליו להוכיח כי במהלך שלוש השנים האחרונות שילם חשבונות חשמל ומסי ארנונה כעדות למגוריו בעיר, וַלא תילקח ממנו התעודה הכחולה.

איש מבוגר יותר, שהציג את עצמו כַּמוכתר, סיפר לנו שלבעל הווילה הנטושה שממול לחנות היה התקף לב והיות ולא יכול היה ליהנות כאן משירותים רפואיים עבר לגור בבית חנינא, והוא, המוכתר, שומר על ביתו. בני שיחנו שאלו האם פעולותינו מביאות תועלת כלשהי. האומנם?
 

נסענו ל"מצודת" משמר הגבול ליד ראינו כביש חדש שסלילתו כמעט הושלמה, קיצור דרך לחיזמה. במרכזו של הכביש חומת אבן המחלקת אותו לשני מסלולים, אחד המיועד לישראלים והשני, הנמוך יותר, לפלסטינים.

נסענו דרך הר הצופים לאבו-דיס בשעה שהמואזינים קראו את קריאת סיום הצום. התחבורה פסקה כמעט באחת והכבישים שרגע קודם היו עמוסים, נותרו פתאום ריקים. החיילים ליד הפישפַש נראו מודאגים מהתקרבותנו למחסום. ליעד מלון הקליף הסביר לנו חייל משמר הגבול שרק מי שגר מעבר לשער יכול להמשיך לשם.

07:00 שועפט
כרגיל הילדים ממהרים לאוטובוסים, אבל מסתבר שהיום ואתמול ובכל ימי הסוכות רשאים ללמוד רק ילדים בעלי תעודות זהות כחולות (ישראליות), ואילו בעלי התעודות הירוקות (פלסטיניות) עם אישורים לא מורשים לעבור. גם מבוגרים בעלי תעודות ירוקות ואישורים לא מורשים לעבור, אבל ילדי בית ספר?? דיברנו על כך עם קצין מת"ק בדרגה גבוהה אבל גם הוא לא היה יכול לשנות זאת. נשים רבות עומדות מול המחסום, רוצות להגיע לירושלים, לרופא, לעבודה, אבל אין סיכוי, מפעם לפעם החיילים מגרשים אותן.

07:45 מחסום א-ראם
תור לא ארוך של מכוניות שעוברות במהירות. אין אנשים במחסום.

08:15 קלנדיה
מעט מאוד אנשים במחסומים לירושלים.
לפני המת"ק תור מסודר של כ-30 אנשים. עם פתיחת המת"ק נדחפים האנשים מהצדדים וכל המאמץ להסדר מתמוטט. פגשנו אנשים עם תעודות ירוקות ואישורי עבודה, שבכל זאת באו וקיוו לעבור, ולרוב התאכזבו. נראה שהאנשים המנסים לשמור על החוק, לא לעבור בדרכים אסורות, נידונים להתאכזב. ראינו בעלי עסקים שבאו להתחנן שייתנו לעובד שלהם להיכנס. מפקד המת"ק ניסה, אך לשווא. קשה להבין ואין מה להגיד.

 12:50 זעתרה (תפוח)
ספרנו שלושה כלי רכב ממתינים בכיוון מזרח,שמונה בכיוון דרום. י', מפקד המחסום, מספר שאין מגבלות מעבר ואין התרעות, וגם שהיום הוא וחייליו עוזבים את המחסום וטוב שכך.

13:05 בורין
מחסום לבאים מצומת ג'ית. כרגע ריק.

13:10 בית פוריכ
תנועת הולכי רגל מועטה בשני הכיוונים. תנועת כלי רכב מועטה גם כן, הבידוק דו כיווני (שלא כרגיל במחסום זה). מגיע טנדר של צעירי חב"ד, עם מין סוכת צעצוע בנויה עליו, משמיע מוסיקה חסידית בקולי קולות. אחד מהם מדבר אלינו באלימות רבה "אני אשבור לך את המצלמה" במבטו שנאה יוקדת. הם מביאים לחיילים את ארבעת המינים, החיילים מתנועעים עם הלולב, והתנועה במחסום נפסקת. מפקד המחסום לא מוטרד מזה "עוד שתי שניות אני משחרר אותם". והחב"דניקים אומרים "הם (החיילים) חייבים, הם יהודים זו מצוות החג". בסדר, אבל למה על חשבונו של האחר?

13:40 חווארה
תחת מגדל השמירה כבר עומדים 2 רכבים כשהגענו לשם וב 13:45 נעצר רכב נוסף. הם נסעו בכביש האפרטהייד (ציר מדיסון, כפי שקוראים לו החיילים) המוביל לאיתמר ולאילון מורה. אין שלט שאוסר על פלסטינים להשתמש בכביש. אחד הנהגים הוא רופא הממהר לבית החולים ברמאללה לנתח ילד שנפצע קשה בתאונת דרכים. בידיו כל האישורים הנדרשים. מירב דיברה עם המוקד, אני עם החייל. החייל לא מתרשם מדחיפות המצב. רק אחרי כמה רגעים הוא עולה לאיטו למגדל השמירה, אולי עושה שם משהו, וחוזר לעמדתו ליד הטרמפיאדה (מאבטח מתנחלים) חולף ליד הנהגים המחכים ללא מילה. הלכנו למחסום לדבר עם המפקד, סגן מ'. הרופא שוחרר לבסוף, אחרי כ 40 דק' של עיכוב, ולא לפני שרכבו נבדק - פנים הרכב ותא המטען. שאר הנהגים שוחררו רק ב 15:30. אחד מהם אמר "מה זאת אומרת לא הכביש שלי. זה הזיתים שלי שם" וגם "לקחו את הכביש, לקחו את האדמה עוד מעט יקחו את אלוהים גם".
מהמוקד מירב שמעה שדווקא היה שלט שאסר על פלסטינים להשתמש בכביש אבל "הם פירקו אותו". מפני שאנו מכירות היטב את האזור אנו יודעות כי מעולם לא הוצב שם שלט.
במחסום מתבצעות הדרכות לחיילים חדשים שלא מתמצאים בהלכות המחסומים, ולכן תנועת רכבים בכניסה לעיר נעצרה ללמעלה מ 10 דק'. 10 רכבים המתינו בינתיים. 3 עמדות הבדיקה פועלות (אחת מהן הפסיקה לעבוד לכ 15 דק'. אף חייל לא הציע לאיישה. הולכי הרגל מאחורי הקרוסלה המתינו בשקט). משך ההמתנה כשעה ורבע לדברי 2 גברים. נשים וגברים מבוגרים עוברים בתור צדדי, משך ההמתנה בו כ 45 דק'. הגברים הצעירים מסירים חגורות לפני המעבר תחת גלאי המתכות בתחילה ללא ריקוד. מ 15:20 שמנו לב שהגברים מתבקשים לרקוד - חולצה מורמת כך שהבטן נחשפת, סיבוב על המקום, מכנסיים מורמים, רגל אחת מושטת קדימה, רגל שנייה. מ' הסביר שעכשיו התור קצר יותר ולכן אפשר לבדוק בצורה קפדנית יותר.
תנועת כלי רכב - בכניסה לשכם נבדקים תעודות זהות ותסריחים [אישורי מעבר], התנועה איננה רבה והמעבר מהיר בדרך כלל. ביציאה משכם שיטת הבידוק המוכרת - כשהחייל מסמן בידו, מחוות יד קטנה של 'בוא הנה', הנהג מתקרב למחסום, עוצר במרחק מה ממנו, הנוסעים יורדים וממשיכים ברגל. הנהג מתקרב לבדו למחסום, הבידוק קפדני במיוחד, לעיתים הנהג נדרש להרים גם את מכסה המנוע. רק אחרי בידוק תעודות הזהות של הנוסעים, הם מורשים להמשיך בדרכם.
15:07 -מעוכב בחור צעיר. השוטרת הצבאית רצתה שהוא יסיר את החגורה כבר כשהוא עומד בתור (הוא עמד בתחילת התור). הוא סרב ואמר שיוריד את החגורה כשיגיע תורו. ע-כ-ש-י-ו היא צווחה. הוא עוכב על התחצפות. שוחרר אחרי כ 15 דק'. גם בהמשך היא מתעקשת על הסרת החגורות וצווחת "אתה תעשה מה שאני אומרת לך" וגם "זלמה תעל, יאללה".
והנה איך מתפתח 'אירוע זריקת אבנים' במחסום: חייל אחד, משועמם, זורק אבן. חייל אחר רואה אבן נזרקת ומדווח למפקד המחסום. מפקד המחסום וחייליו מזנקים נחושים.
מראות מחסום - קשיש על מקל מברך את אחד החיילים במַרחַבָּה [ברוך הבא] חייכני ולא נענה. היתה לנו פגישה מרגשת עם תושבת הכפר חווארה, נסיבות עצובות קרבו בינינו לבינה ולבני משפחתה. ראינו גם את קבלת הפנים שנערכה לאסיר ששוחרר היום, ונכנס לשכם מלווה באימו הנרגשת, חיילינו עמדו עם נשק מכוון לכיוונם. וחבל שקשה לתאר במילים את תנועת היד בה השתמש אחד החיילים כדי לסלק את הנשים מהסככה אחרי שעברו במחסום: "ברה ברה", הוא אומר, אצבעות הידיים נעות פנימה והחוצה.
ב 16:00 המחסום נעשה קצר רוח במיוחד. סוף הצום מתקרב, כולם רוצים להגיע הביתה. קוצר הרוח ניכר גם בין החיילים. אבל התור כבר קצר בכל מקרה. חיכינו עוד כ 10 דק' ועזבנו.

16:25 בורין מחסום לבאים מג'ית. 2 רכבים ממתינים.
16:35 זעתרה (תפוח)
ספרנו 23 כלי רכב ממתינים בכיוון דרום, 18 כלי רכב בכיוון מזרח.

תקציר
אטימות לשמה, זה מה שמאפיין את מחסום בית איבא במשמרת זו. ללא כל צורך, ילדים וזקנים נדחסים יחד עם עשרות סטודנטים לתוך הקרוסלות. לעובדה שאנו בסופו של יום צום אין משמעות בעיני החיילים. ילדים בני שש הם כבר מספיק בוגרים כדי להידחס בתוך הצפיפות האיומה.

14:40 - בדרכנו למחסום פוגש אותנו אדם כבן 50 דובר עברית רהוטה ומספר לנו כי הוא אחראי על תחזוקת הקמפוס החדש של אוניברסיטת אל נג'אח. אתמול רצה לעבור במסלול הצדדי, כמקובל לגבי בני גילו, אולם הקצין מנע בעדו. אולם הוא נשאר שם באופן הפגנתי ואליו הצטרפו עוד כ-15 איש מסגל המרצים. מתנגדים לנסיונות לסלקם משם. כך השתהו שעה ארוכה, ולבסוף אכן והעבירו אותם במסלול הזה. האיש מדבר בציניות על חוסר התוחלת בבדיקה הגורפת לכל הגילים, על ההשפלה המלווה אותו ואת עמיתיו מידי יום ביומו.

עשרות צעירות וצעירים חוזרים מהאוניברסיטה בדרכם הביתה, דחוסים בתור מול שתי הקרוסלות יחד עם מבוגרים בני 50 ו-60. נשים עם ילדים קטנים. השביל מהצד חסום ע"י חייל אחד שלא מאפשר לאיש לעבור. מדי פעם מגיעים מבוגרים והורים עם ילדים קטנים.. כולם נשלחים "אווארה" [לאחור] להידחק בתוך הקרוסלות. חייל אחר בודק את תכולת התיקים והשקיות על השולחן בצד. אדם מבוגר כבן 70 מחזיק שקיות עם דברי מאפה עטופים בנייר (לארוחת שבירת הצום?) החייל לא פוסח גם על בדיקת אלה.
אני פונה למפקד המחסום שיפתח תור "הומניטרי". אך לטענתו אין לו די כוח אדם ( אני תוהה האם כוח האדם עסוק בהבטחת המתנחלים העולים להתנחלויות החדשות?), זאת בשעה שהוא עצמו מפלרטט עם החיילת בתוך הבודקה. אני מציעה לו להפעיל את החייל העומד שם ועסוק רק בשליחת המבוגרים והילדים אחורנית לבדיקה.אך לטענתו זה בלתי אפשרי. איש מת"ק לא נראה בשטח.
אני מתקשרת למוקד ההומניטרי. גלעד מבטיח לטפל. בינתיים אנשים מבוגרים והורים לילדים קטנים מתקבצים בתור הצדדי בתעודות שלופות, ומתחננים שיעבירום. התגובה: "ארג'ע לאווארה" [תחזרו לאחור] מהתור נשמעות אלינו קריאות: "עומדות ולא עושות שום דבר".
 

14:50 - שני חיילים ממחסום המכוניות מלווים ארבעה צעירים למכלאה. הצעירים ניסו לקצר את הדרך הביתה מהאוניברסיטה ונתפסו. התעודות שלהם נלקחו. עד 16:00 הם לא שוחררו. אליהם נוספו עוד ארבעה שנתפסו על אותה עבירה. הם מבקשים שנסביר לקצין שהם ממהרים הביתה לשבור את הצום ואנחנו לא מצליחות לדבר על ליבו.
 

15:00 אוטובוס מלא בעיקר בנשים, מתמרן בקושי בדרך הנסללת. תור מכוניות ארוך משתרך ביציאה משכם. הבדיקה מאד אטית. אחרי 20 דקות המתנה מצליח האוטובוס להגיע למחסום. חיילת מ"צ וחייל עולים לאוטובוס ואוספים את תעודות הנוסעים. הם יורדים עם התעודות ובודקים אותם מול דף המספרים. החייל מבקש מהנהג לפתוח את דלתות תאי המטען. אבני השפה בדרך הנבנית מפריעות והנהג נאלץ להזיז את האבנים הכבדות ואחר כך להחזירן למקומן.

החיילים במחסום המכוניות מגלים חריצות יתרה. לא מוותרים לאף אחד. מכונית פרטית נעצרת ליד המחסום. שלושה מכובדים בשנות הששים מוסרים את התעודות שלהם לבדיקה. הנהג יוצא מהרכב ופותח את תא המטען. החייל בודק וממשש כל שקית. הוא מוציא שלוש מעטפות לבנות חתומות וסגורות בנייר דבק. ברור שהן מכילות דברי דפוס. החייל מבקש מהנהג לפתוח כל מעטפה. פעולת הפתיחה מספיקה לו והוא בקושי מעיף מבט למה שבתוך המעטפות.

15:15 משפחה מנסה לעבור במסלול הצדדי. אשה מחזיקה תינוק על הידיים בעלה ולצידו שתי בנות כבנות 6 וילד כבן 8. ילדים עם תרמילי בית ספר גדולים על הגב. החייל מונע מהם מעבר ושולח אותם לעמוד בתור דרך הקרוסלות. הגבר מסביר לחייל שהאמא לא יכולה לעבור עם התינוק דרך הקרוסלות העמוסות בעשרות בני אדם והחייל מסכים ואומר "בסדר, שהאשה תעבור עם התינוק ואתה עם הילדים לכו לתור." הילדים נראים חסרי אונים. התיקים גדולים מהם. אבל לדעתו החייל הם כבר יכולים להידחס בין עשרות הצעירים בתור הקרוסלות. המשפחה נשארת לעמוד. כך חולפת לה עוד חצי שעה. אליה מצטרפים מפעם לפעם מבוגרים שבימים אחרים עוברים במסלול הזה.

15:45 - טלפון נוסף לגלעד. התשובה : הנושא בטיפול.
לאחר כעשר דקות אנחנו מפנות את תשומת ליבו של סג"מ א. והוא לאחר לבטים ניגש לחייל ומאפשר למשפחה לעבור.

בינתיים מגיעים אנשים בני שישים ויותר, הורים עם ילדים מגיעים. כולם נשלחים אחורנית.
אנשים פונים אלינו: איך אתן רואות ולא עושות כלום? תדברו איתם. This is chaotic אנחנו בצום עכשיו. אני בן 60. תראי את הילדים.
פניות נוספות שלנו זוכות לתשובה כי היום אין אפשרות לקיים תור נוסף.
טלפון שלישי למוקד. הפעם אני כבר מזהירה שיהיה פיצוץ.

15:55 – לפתע נמצא כ"א בתוך הצוות. הקצין נותן הוראה להעביר בתור המבוגרים. והתור מצטמק והולך. מדוע זה לא יכול היה לקרות שעתים קודם?

16:00 סטודנט צעיר עובר את המחסום. החייל צעק אליו לחזור. הבחור טוען שנבדק כבר. החייל טוען שלא. הקצין לוקח את התעודה שלו, וצועק אליו תעוף מפה לג'ורה. הבחור לא מגיב. מגיע חייל ודוחף אותו בכח תוך כדי שימוש בידים לכיוון המכלאה.

צומת ג'ית - 16:35 – מחסום בחלק הצפוני של הצומת. המסלול המזרחי חסום בשיניים. אין תורים. המחסום מקושט בפלקטים עליהם כתוב באותיות קידוש לבנה: על הבית לא מהמרים.

 07:30 ג'ית
המחסום לא מאויש, אבל 2 חיילים משוטטים באיזור.

07:40 בית איבא
הגענו למחסום החדש והמשופר. שמנו לב להכנתה של "גינה" בין התור ההומניטרי (בו לעולם לא משתמשים) לג'ורה – איזור המעוכבים. הפתעה באיזור המאובק ורווי השנאה הזה.
בתחילה ישנם מעט מאוד הולכי רגל והחיילים נראים ידידותיים. ראינו שני מעוכבים. אחד החיילים מספר לנו שהם ניסו לעבור את המחסום בלי להציג תעודות זהות והם "נענשים". בערך ב 08:10 מגיעים פלסטינים רבים יותר למחסום וחייל נוסף מצטרף לצוות הבודקים כדי לזרז את הבידוק. נשים ומבוגרים עוברים ללא בידוק.
בנייתה של הדרך החדשה ממשיכה, אם כי באופן נמרץ פחות, שני פועלים מניחים אבני שפה וטרקטורים עושים עבודות עפר. אנו מעריכות כי העיכוב לרכבים ביציאה משכם הוא כ 10 דק'.

ב 08:30 ניגשנו למפקד המחסום לשאול מדוע המעוכבים עדיין בג'ורה. הוא סרב לדבר איתנו אבל אנו משכנעות אותו. הוא מתעקש שהם עוברים "בדיקה בטחונית". ביקשנו שירשה לנו לדבר עם המעוכבים והוא מסכים בהיסוס רב. אלו הם שני סטודנטים משכם שאין להם מושג מדוע הם מעוכבים. הם מספרים שיש להם בחינה הבוקר, ונראה כי לא יגיעו בזמן להיבחן.

החלפת משמרות במחסום. המפקד החדש מתעקש שכולם יעצרו לבדיקה ואנו רואות נשים עם תינוקות וילדים קטנים מצוות לעמוד בתור ולהציג תעודות זהות.

ב 09:00 המעוכבים עדיין בג'ורה ואני מנסה ליצור קשר עם המפקד. הוא מסרב לדבר איתי, מסובב את הגב ומתעלם ממני. התקשרתי לכן למוקד ונתתי להם את מספר הזהות של אחד המעוכבים בבקשה שיבדקו מדוע הוא מעוכב. במוקד הבטיחו לחזור אלי. 
 שלושה חברי הקונסוליה הכלכלית מגיעים לביקור קצר, ומספרים שמעבר אייל סגור.

09:40 עזבנו את המחסום.
ב 10:30 התקשר אלי אחד המעוכבים וסיפר ששוחרר.

הרמדאן וחול המועד סוכות מותירים את חותמם, הפעם נראה שהדרכים מדוללות מרכבים, במחסומים המעבירים את הממתינים ללא השהייה מיותרת. רק בחווארה החליטו לפתע לבדוק צעירים ולשלוח אותם לעיכוב בשמש הקופחת. הם עומדים ומזיעים (הם בצום) לפחות שעה, ועוד על רקע השלט :"נקודה הומניטרית".
רמדאן כארים.

8:00 - על כביש 5 תנועה דלילה למדי של רכבים פלסטינים.

צומת זעטרה
8 מכוניות בתור מצד שכם. אין עיכוב.

צומת יצהר
מכונית צבאית ניצבת שם אך אין מכוניות מעוכבות.

8:15 בית פוריכ
אין הגבלות, המחסום פתוח עד חצות בשל הרמדאן. נפתח ב 5:30. החיילים נינוחים. אולי מעייפות. אין עיכובים. על קיר מחסום המכוניות סטיקר: העם עם השלֵם נחזור לכל ישוב, והסטיקר הותיק: העם עם גוש קטיף.

9:00 חווארה
אין הגבלות מיוחדות לדברי מפקד המחסום. אין תור. החיילים נינוחים. פונה אלינו ע. ד. ששנתיים וחצי לא מקבל כרטיס מגנטי. י. נציג המת"ק מברר עבורו והתשובה: "מנוע" (מלקבל כרטיס ולהיכנס לישראל), אבל ממליץ לו ללכת שוב למשרד הקישור לדבר עם השב"כ והמשטרה.
נקודות אור: י. נציג המת"ק. ועוד שני צעירים - הוא מאירלנד היא משוודיה. מארגון הכנסיות לסיום הכיבוש (לווי אקומני) הם בדרכם לשכם. יש עם מי לדבר...
10:00 -צעירים נשלחים (נראים גילאי 20-30) בזה אחר זה לעיכוב, התעודות שלהם מועברות למאן דהוא עם חולצה אדומה, שבודק את המעוכבים אחד אחד מאחורי מבנה הנקודה ההומניטרית, בלא שנוכל לראות את הנעשה. כל השאר עומדים וממתינים באין מחסה, תחת השמש היוקדת ומזיעים ביום של צום.
אנו פונים לי. נציג המת"ק שיתערב לגבי התנאים שבהם הצעירים נבדקים. התשובה של החיילים: "הצענו להם לעמוד במקום אחר אבל הם לא רצו". איפה בדיוק? אין שום צל מסביב. מסיבות שלהם החיילים אינם משתמשים עוד בסככת המעוכבים. התקשרנו לנעמי להתערב אצל רשויות הצבא בעניין.
בינתיים עומד לצידנו עו"ד שעבר את המחסום ומחכה לחברו המעוכב בשמש. הם באו מטובס ובסאלם כבר העבירו אותם את המחסום. ומה עכשיו? יש להם דיון משפטי הבוקר ברמאללה. אנו מבקשים את זירוז החקירה של בעל החולצה האדומה ולקדם את העו"ד.
השעה 11:00 - שמונה צעירים משתחררים כעבור 50 דקות, אך ארבעה עדיין מעוכבים, ביניהם העו"ד. אליהם מצטרפים עוד ארבעה חדשים לעמוד בשמש. להמתין. להזיע. לבטל את יומם. לא לעורר מהומה. להתאפק. היום רמדאן ומוטב לשמור על הכוחות.
חבל שאין לי מצלמה - בשלט על הקיר מאחוריהם כתוב ובגדול: "נקודה הומניטרית". אחד מהממתינים מובל ע"י חייל לצינוק. "חזרי מעבר לקו הלבן," החייל צועק לעברי כשרואה את מבטי. גם כאן יש מה להסתיר.

11:15 -אנו עוזבות את חווארה.
בצמתים יצהר, תפוח אין תורים והתנועה דלילה בכל הכיוונים.

09:40 ענבתא
תור ארוך של כעשרים מכוניות בכיוון טול כרם מתפזר לפתע כשאנו מגיעות, כנראה בגלל רשלנותו של חייל. יש תור של כ-12 בכיוון ההפוך שעובר בידוק שטחי.
אנו מראות לחברה החדשה, מוריה, את הכניסות החסומות למספר כפרים פלסטינים.

10:30 א-ראס
אין תורים

15:45-12:15
 

"שער לצפון"
לאורך הדרך הראשית והכניסה בואך למרחב התפר שלטים מזמינים לחגיגות משפחתיות של מוסיקה סיפורים ותפנוקים משפחתיים אחרים בחיק הטבע וביער "אגדות ילדים"( כל שעה עגולה – סיפור) . בכניסה למובלעת התפר נערה בלבוש מסגיר מחלקת פליירים לאירועים ומפת האזור ובה מסומנים מוקדי ארועי סוכות פזורים על פני אגד ההתנחלויות טל מנשה, ריחן , חיננית ,שקד, מבוא דותן וחרמש. אנו מזמינות אותה לבוא ולעמוד אתנו במחסום במחאה לכיבוש אך היא מאמינה בארץ ישראל השלמה- אינה יודעת דבר על כיבוש, בהמשך הדרך:מלווים אותנו שלטים ובהם הצעות מפתות לרכישת נחלות במרחבי "השער לצפון הזמנות לתערוכת אמנים, ועוד ..

12.15-13.30 מחסום שקד (טורה)
רוב העוברים למרחב התפר הם תלמידים החוזרים מבית הספר, צעירים ובוגרים .עד 13.00 רובם כבר עברו. יום הלימודים מתקצר מעט בגלל הרמאדן. בדכ הבוגרים חוזרים ב 14.00 . תלמידים בגילאי העשרה עוברים בביתן לבדיקה אלקטרונית. הם יוצאים- אוחזים בחגורה. כמו גדולים. מספרים שילקוטים נפתחים ונבדקים וכן שקיות פלסטיק ובהן דברי מאכל. הצעירים מכיתות היסוד הנמוכות עוברים בתיקים פתוחים אל מול החיילים המציצים בתוכם. קבוצת בני נוער החוזרת מבית הספר , מתגרה ומקניטה אותנו. היחס העוין כלפינו ממש מטריד. ניצני שנאה ועוינות ורצון לפרוק זעם. אנו ממתינות למאן דהוא שיעבור לכיווננו על מנת לקבל ולהעביר ולהחזיר מסמך לחתימה אצל אנשים הממתינים בצד השני בטורא אנו וגם הם איננו מורשים להפגש במרכז המחסום לחתימה. ניסיון להיכנס לתחום המחסום להסביר דבר מה גורר פרץ תוקפנות מילולית לחזור לקו הלבן ולא- יסגרו את השער : " עופי מפה יללה יללה עופי". אשה מבקשה להעביר מכונת כביסה מטורה לביתה בדהר אל מלכ. היא מניחה אותה על ראשה כאילו היתה סלסלת קש קלילה וצועדת לעבר החיילים שאינה מאפשרים לה להעביר-. מכוניות עוברות מכאן לשם ללא עיכובים מיותרים . א. עובר בטנדר החדש שלו. לאחר חדשים ויגיעות נרשם סוף סוף על גבי האישור שלו.. אנשים החוזרים מהגדה עם שקיות מזון בד"כ.

 13.40- 15.00 מחסום ריחן (ברטעה)
במגרש החנייה התחתון משטח הבטון המוצל ערוך למנוחה ארוכת טווח , ספות וכורסאות . נהגים שוכבים בהסבה ממתינים לחוזרים. גם ואליד . על תקן עוזר בהעמסה על גבי טנדרים .שגרה מכוערת . מעט אחרי 14.00 חוזרות התופרות בקבוצות. 200 תופרות עובדות ב- 3 מתפרות בברטעה. בשכר שבין 6-10 שח לשעה . שמונה שעות עבודה ביום. . הן מוחות על הבדיקות בחדרים, אינן מבינות מדוע צריך לבדוק תז פעמיים תוך מספר דקות. שמחות על המאמר בעתון על המחסום, גאות לספר שהעתונאי ראיין אותן ומבקשות העתק המאמר. הן חוזרות באותה הסעה שהגיעו בה בבקר בקבוצות של 10 נשים. עכשיו הן ממתינות למלא את המכונית. לקראת השעה שלוש מתגבר זרם החוזרים ממרחב התפר. אך סכ"ה עוברים/ות עשרות בודדות בלבד. שני טנדרים ממתינים לקריאה לבדיקה. השגרה הקבועה: המתנה לאחר מסירת התז בבודקה, כלב עם מלווהו עושה באוטו כבתוך שלו ומשם לרחבה המגודרת והאטומה להמתנה ממושכת של בדיקה עלומה.
א. טוען שניתן להעביר 15 כבשים בשתי הובלות ביום בסך הכל 30 כבשים. וזה לא מספיק.
 
15.05-15.45 מחסום עאנין
שלושה חיילים בפתח המחסום הקדמי אחד מחזיק בידו תעודות זהות שאסף .פותח וקורא את 4 הספרות האחרונות לחייל המסמן את החוזר בV אדום. החייל השלישי משועמם ,באפס מעשה הוא מתלוצץ עם חברו העסוק מעשן סיגריה מול פני העוברים. 32 איש ואישה עברו בבקר ועתה מסמנים את החוזרים.
המעבר כולו מתנהל במהירות ובשתיקה קפואה. שום קשר עין , שום החלפת מילות נימוס וברכה . העומדים מול השער ממתינים שתוקים לתורם. מי ברגל ומי על טרקטור, מקבלים את התז בשתיקה. ובשתיקה עוברים לביתם. טרקטור עמוס : 5 עזים, שקי נסורת ושתי אסלות ישנות מורשה לעבור לאחר בירור טלפוני.והמתנה בת 10 דקות לתשובה . האם מותר או אסור. שגרת כיבוש. אמרו את זה קודם. לפני. לא משנה...

 06:00-09:00

06:00 מחסום ריחן-ברטעה
היוצאים מדווחים כי המחסום נפתח ב-5.00. הפועלות מתלוננות על "החדרים" והצורך להוריד בגדים "למה להתפשט ? למה כל יום, הרי מכירים אותנו"... ו"מה יהיה בחורף"? לדבריהם מאז הרמדאן מקפידים יותר בבוקר. אחרי הצהרים זה הולך יותר מהר.

בחניון העליון עומדות קבוצות קבוצות של עובדות ועובדים, כולם ממתינים להסעות, בודדים הממתינים לאחרונים שעדיין לא יצאו מהבידוק.
בחניון התחתון ממתינים 10 טנדרים עם סחורות, היום התחילו להעביר מאוחר יותר מהרגיל. 10 ב-06:30 נכנסו ארבע מכוניות לבדיקה .

07:00 מחסום שקד-טורה
הילדים-תלמידים הגיעו יחד עם החיילים. כשהשער נפתח התפרצו הילדים פנימה בשלשות ואחריהם נכנס גם טנדר.
כ-10 פלסטינים וביניהם הזקן עם החמור ממתינים לעבור למרחב התפר. לאחר כמה דקות מתחיל הבידוק המתנהל בקצב איטי.

07:45 חזרנו למחסום ריחן-ברטעה
מגרש החניה העליון התרוקן . בשרוול יוצאים בודדים, יש אומרים שהמצב בסדר ויש המתלוננים שהמתינו יותר מחצי שעה לנו נראה שכשנכנסנו לשרוול הקצב גבר.
במגרש החניה של המכוניות עם הסחורות נבדקו רק 3 . ממתינות עוד 9 מכוניות.
ב 08:15 עוד שלוש מכוניות נכנסות לבדיקה מקדימה (עם כלב ומראה), ומעוכבות 8 מכוניות פרטיות שלא יכולות לעבור את המחסום עד שהבידוק של אלו עם הסחורות ייגמר.
08:35 עוד 4 מכוניות עם סחורה נכנסות לבידוק.

למחסום נכנסת מכונית עם לוחית זיהוי ישראלית. הפלסטינים קוראים לנהג בשמו - עופר, והוא מעמיס עובר ונכנס ללא בדיקה. הפלסטינים אומרים שהוא מתנחל שנכנס ויוצר עם סחורות ללא בדיקה.

9.00 עזבנו כש-10 מכוניות עמוסות ממתינות (ביניהן אחת עם כבשים).