6:45 שיח' סעד
החיילים מתעסקים עם גדר מאולתרת נוטה לנפול לצד הכביש הצר. המטרה היא למנוע חנייה קרובה מדי למחסום.

במחסום, אנשים עוברים בלי בעיות תחת עינו הפקוחה של מפקד האזור הנמצא במקום ומקל את המעבר. בהכנה לעבודות הצבת מבנה קבע במקום (שאושר בביה"מ העליון לאחרונה), נותר רק שביל צר ומלא אבנים בקצה המתחם שבו אנשים יכולים לעבור לשני הצדדים – אדם אחד בכל פעם. נכון שהדחפורים צריכים להגיע, אבל בינתיים כל השטח פנוי, ושביל המעבר צר וסלעי באופן בלתי מתקבל על הדעת, אפילו מעליב, לאוכלוסייה. כמובן שיכולות להתרחש גם נפילות לא סימפטיות. אין הצדקה לתנאים אלה.

בדרך לראס אל עמוד
אנחנו נתקלות בגופות של חתולים דרוסים והמון זבל בצדי הכביש. למה עיריית ירושלים לא מפנה מכאן אשפה בתדירות הולמת? המראה פשוט מגעיל.

8:00 ואדי נאר
משלחת מרשימה של 3 בעלי פלאפלים, על נהגיהם ועוזריהם, שוהה במקום. אינם מעיפים מבט לעברנו – שלא לומר משיבים על ה"שלום" שלנו. איננו יודעות אם הם פה לבדוק אפשרות לאיזו מחווה לפלסטינים לקראת השיחות או הנסיעות לארה"ב או כדי לבחון גם פה אפשרות לשינויים. מכל מקום, התנועה זורמת ואין עיכובים או כלי רכב נבדקים.

9:00 מעבר הזיתים
למרות הרמדאן אין כמעט עוברים ושבים.
קבוצת סטודנטיות בעלות תעודות פלסטיניות מאוניברסיטת אל-קודס באבו-דיס, בנות 17-18, מבקשות את עזרתנו למעבר לאל-אקצה. אין סיכוי, אלישע משיב. ההוראה היא נשים מעל 40 בלבד, למעט בעלי תעודות כחולות או בעיות הומניטריות קשות. אנחנו מציעות להן לגשת למת"ק הפלסטיני ולנסות לבקש לעבור מחר – אולי יישתנו הדברים, אך הן מוותרות. רצו ללכת היום. אכזבה גדולה בשבילן.

16:30 ענבתא
יש כעשר מכוניות המחכות להיכנס לטול כרם ואין מכוניות היוצאות ממנה. מכוניות ישראליות מועברות בהינף, יד ללא כל בדיקה, בזמן שמוניות פלסטיניות מעוכבות לעתים ונבדקות באופן אקראי.
מוכר התאנים כבר איננו במקום. לפני שבועיים הוא הראה לנו מכתב מהשלטונות הדורש ממנו לעזוב את המקום, כי הוא מפריע לתנועה ומאז השבוע שעבר הוא כבר איננו.
 

17:00 א-ראס
שקט מאד, כמעט ואין תנועה, והחיילים מאד ידידותיים. למעשה אלו היחידים שדיברו אתנו במשך כל היום.

ג'וברה
סיימנו את היום בביקור אצל אבו ג'אתם ומשפחתו. נכדו היה בביקור אצלו, כך שזה היה סיום משמח לעוד יום מלא מתח במחסומים.

09:00-07:00 0700 מחסום שקד (טורה)
המחסום פתוח והתלמידים הקטנים עוברים שניים שניים תוך בדיקת התיקים. 12 אנשים ומכוניות מחכים לעבור למרחב התפר והם עוברים בו זמנית (עם התלמידים) דרך חדר הבידוק. המורים העוברים לגדה עוברים גם כן בחדר הבידוק.

0720 מחסום ריחן (ברטעה)
מגרש החנייה העליון שקט, רק כמה פועלים שהגיעו למחסום ב-7.00 ועברו מייד מחכים שם להסעה.
אנשים עוברים בשרוול בשני הכיוונים. בכיוון מרחב התפר רק צעירים מוכנסים לחדרי הבידוק ובסך הכול המעבר מהיר. 
לכיוון הגדה אין עיכובים בכלל. מעבר הרכבים עם הסחורה מתחיל רק בשעה 07:00.
ב-07:45 עדיין נבדקים שלושה הרכבים הראשונים, כשבמגרש ממתינים עוד 12 רכבים עמוסים והסככה מלאה בביצים.
ב- 07:50 שלושה הרכבים (אחד מהם עם כבשים שעמד מחוץ לתור) עוברים לבדיקה ראשונית בחוץ , עוד לפני ששלושה הראשונים השתחררו מן המתחם. 10 דקות אח"כ שלושת הרכבים הראשונים יוצאים לדרכם ושניים אחרים נכנסים למתחם (הכבשים המשיכו ישר לברטעה). יעילות הראויה לברכה! הבדיקה נמשכת 40 דקות . רכבים פרטיים שיש בהם 2-3 שקיות ניילון, השקיות מוצאות מן המכונית, נבדקות על ידי הכלבים ואח"כ מועברות על עגלות לתוך המתחם ונבדקות גם שם (במכונת שיקוף??) זמן בדיקה של 4 מכוניות הוא 20 -15 דקות. מספרים לנו ששטח המחסום כולו, כולל מגרש החנייה העליון, מכוסה במצלמות והאחראי על המחסום שולט באמצעותם בכל הנעשה בשטח, כולל על הניקיון. אכן, יש לציין ששטח המחסום כולו נקי ואזורי הגינון מתרחבים. ב-8.45 נכנסים ארבעה רכבים עם סחורה לבדיקה, במגרש נשארים עוד שבעה רכבים. 

  בית איבא וסביבתה

צומת ג'ית – אין חיילים, אין רכבים רק אבני הפרדה מבטון בצומת.

 14:20 שבי שומרון בדקנו אם יש משהו חדש מעבר לגדר אך הכל אותו דבר – העצים הבודדים עדיין עומדים, גדר התילמחוברת לחשמל כמו גם החלק העליון של הגדר. המחסום במעלה הכביש המוביל לג'נין – סגור.

 14:40 דיר שאראף אנחנו עוצרות כדי לומר שלום לג'מאל. שקט מאד והחנות שלו נראית יותר ריקה, פחות סחורות על המדפים. ג'מאל אומר שהעסקים חלשים, נראה שהוא מחכה למסיק שמגיע אחרי הרמדאן.

 15:00 בית איבא.  מהומה רבה ורעש בכניסה ויש פקק תנועה שמגיע על האחים הוואש, הרבה משאיות ומוניות והרבה צפירות, הולכי רגל מנסים לעבור דרך התנועה. כשאנחנו מגיעות למחסום הרכבים אנחנו רואות שהחיילים בודקים תעודות זהות של הרכבים שיוצאים משכם. הבדיקה אטית. כשאנחנו מתקרבות למחסום אנחנו רואות תוספת חדשה של רצפת בטון מהמבנה החדש לביתן הקיים.קהל גדול של אנשים לכל אורך השהות שלנו במקום.
 

5-7- חיילים שעובדים בחוסר יעילות, לא אדיבים, צועקים כל הזמן . כמה שנראה לנו שהמצב היום גרוע, מגיע אלינו אדם שמספר שהמצב היום טוב לאין ערוך ממה שהיה אתמול (שבת). לדעתו הימים רביעי ושבת הם הימים הכי גרועים. לדבריו החיילים אתמול היו שחצנים, אכזריים וברוטלים. יש 5-7 חיילים במחסום הרכבים אך הם עובדים מאד לאט, משוחחים בינם לבין עצמם. תור הרכבים מתקצר ויש רק מעט רכבים בהמתנה.   

מחסום שקד 0730 – 0800
יש תנועה בשני הכיוונים, הולכי רגל, כלי רכב וחמורים.
המעבר מהיר יחסית ורצוף למכוניות ולהולכי הרגל. האחרונים נכנסים לביתן לבדיקה.

מחסום ריחן 0810 – 0930
יש תנועה רבה יחסית הן של מכוניות והן של הולכי רגל. מכוניות ממתינות כ-20 דקות עד שהן נקראות לבדיקה (בקבוצות של 4 ), ואחר כך עוד כ-20 דקות בבדיקה עצמה, שכוללת: פריקת חפצים לעגלות על ידי עובדי הניקיון באתר, בדיקה על ידי כלבים, בדיקה על ידי הבודקים האזרחים, החזרת החפצים. מעבר הולכי הרגל דרך הטרמינל מהיר יחסית, אלא אם כן הם נקראים ל"בדיקה בחדר" שעלולה לעכב אותם גם שעה ויותר.

מייד כשהגענו פגשנו בשרוול חבר מועצת ברטעה, שסיפר לנו כי לפני זמן קצר שברו הבודקים טלוויזיה שהעביר הרופא שבא מדי שבת לברטעה. ניגשנו לשם (בידוק הרכב), אך הבודקים האזרחים לא אפשרו לנו להתקרב ולדבר עם הרופא וטענו שהכל בסדר ולא נשבר שום דבר. לפי מספר האזרחים הבודקים ועיכוב הרופא במחסום, נראה לנו כי אכן היו דברים בגו. שוב חוזרות השאלות: מי האחראי כאן? ומי ממונה על המחסום? למי אפשר לפנות בשאלה/תלונה/הסבר? כפי שכבר כתבנו כמה פעמים (וגם משמרות אחרות וכתב "הארץ") איזרוח המחסומים בעייתי ביותר.

אדם אחד מקפין שיש לו מטע במובלעת ברטעה וכן רשיון מעבר לשער החקלאי הסגור היום, ביקש עזרה כדי שיוכל לעבור בריחן לפתור בעיה דחופה בחלקה שלו. במת"ק סאלם אומרים שהמחסום באחריותם אך לפי מקום מגוריו האדם שייך לטול כרם. בטול כרם אומרים שהאדם שייך אליהם, אך המחסום באחריות סאלם. ככה בין הכסאות, עד שהחיילת האדיבה בטול כרם הבטיחה לברר אפשרות פתיחת השער החקלאי עבורו, ונא להתקשר בעוד 10 דקות. כשהתקשרנו, התברר שהאדם כבר נעלם ולחינם טרטרנו את המערכת.

יום שישי הרביעי של חודש הרמדאן

שר הבטחון האריך ביום חמישי בלילה את הסגר עד מוצ"ש, כמובן בלי לידע את התושבים הנוגעים בדבר.
 
09:10 א-ראם
לא התעכבנו,לאורך כל הדרך פרוסים הרבה מאוד חיילים ושוטרים.

09:20 קלנדיה
המוני רכבים חונים בכל פינה אפשרית. מגרש החנייה הריק משמש חציצה ומעבר בין אלפי האנשים, המתרכזים מאחורי גדרות משטרה, בשני מוקדים מאחורי החנייה הריקה. כאמור מאחורי הגדרות המון אדם, נשים, זקנים, ילדים הרוצים להגיע לתפילה. לפי עדות החיילים הראשונים הגיעו כבר ב-05:00.
במקום יש הרבה קציני צבא, משטרה, מג"ב וכן נציג דובר צה"ל. לשם שינוי גם לא מעט דוברי ערבית. מולם הרבה אנשי משטרה וחיילים עם נשק דרוך.
דוחק רב, אנשים נמחצים, מעבירים קבוצות, קבוצות לפי הנחיות גיל ומסמכים, מה שלא תמיד תואם את קריטריון הכניסה לתוך השרוולים. נשים מופנות למעבר מצד שמאל, בהמשך גם גברים מעל 50. כך במשך שעתיים ויותר עמוסות ומתוחות מתנהלת היציאה לתפילה. לא חגיגיות, בעיקר מתח, תחנונים ואכזבות. היה קשה לעמוד בתוך המתחם ולשמוע את כאב המאוכזבים שכמעט "הגיעו".
כמו שנכתב בפתיח, הסגר הוארך, אנשים עם אישורי עבודה, ואפילו אישורי עבודה בסגר, (עובדי כנסיה)סורבו ע"י המשטרה (זה סגר מיוחד!), אבל פה ושם עברו בכ"ז בעזרת נציגי המת"ק, שפעלו על פי בית הלל. הרבה משפחות לא זכו לצאת ביחד כי לא כולם ענו לאותו קריקטריון גיל. כך האישה והילדים עברו והבעל שחסרו לו 4 חודשים לגיל 50 נשאר מאחור ולהיפך. בחלק מהמקרים ראינו חיילים ש"בחרו" להית טובים במיון הראשון, בעיקר כלפי נשים צעירות,וגרמו אכזבה בהמשך. "מה אכפת לי להיות טוב?"...
בתוך הדוחק גבר מבוגר מתעלף וזוכה לטיפול מסור מ"כוחותינו"ודובר צה"ל מתעד קטע הומני זה בתוך הבלגן וההשפלה הכללית.
11:00 כל השרוולים פתוחים,מעבירים יותר ויותר אנשים, אבל כבר ב-11:25 מעבירים הוראה לסגור הכל ב-11:45 וזה אכן קורה.

11:45 מאחורי גדרות המשטרה ומול נשקים דרוכים, בשקט מעורר כבוד, מתארגנים הגברים לתפילה, בראשם דרשן.
"כוחותינו" מתארגנים לאלימות שאולי תפרוץ אחרי. הרבה מתח, לפי פיזור החיילים, אולי רק מחכים לאבן הראשונה,אבל האנשים מתפזרים בשקט.

בשיחתנו עם המוקד והמת"ק מאוחר יותר מובהר שאנשים שיש להם אישורי עבודה יורשו לעבור, היום עם סיום התפילה וגם בשבת. כל זה אם שר הבטחון לא יוציא הוראות חדשות.

יום שישי הרביעי של חודש הרמדאן

09:20 במשך כל המשמרת שלנו היתה תנועה ערה של הולכי רגל ורכב (יותר מבשבועות הקודמים). המעבר התנהל על פי ההוראות (40+ נשים ו 50+ גברים). כבשבועות הקודמים התנהגות החיילים, ובעיקר זו של הקצינים, היתה יעילה תוך ניסיון לשמור שהמצב לא יתלקח. אנשים רבים הגיעו למחסום בתקווה שיוכלו להגיע לתפילה, גם שלא על פי ההוראות.

ברגע מסוים נראו ארבעה בחורים רצים בבהילות לעבר הכפר, כשהחיילים רודפים אחריהם, כנראה שהם הורדו מאחת המוניות וניסו להתחמק מבדיקה. אחד מהם נתפס על ידי חמישה חיילים והקצין מיהר לעברם כשהוא קורא לחיילים:" לא להכות! לא להכות!". הבחור נלקח לבדיקה.

חייל אחד פנה אלינו בתלונה: "כל כך קשה לנו, אז למה אתן מוסיפות לקשיים?" כשנשאל איך הוספנו לקשייו במשך השעה וחצי שאנחנו במשמרת, ענה: "לא עכשיו, אחר כך במשרדים." (היה "טוב" לשמוע זאת).

עזבנו בשעה 12. אלה שהגיעו בתקווה קלושה לעבור התייאשו ועזבו את המקום.

שיח' סעד 09:00
המקום ממשיך לשנות צורה. החלו בעבודות תשתית. הגנרטור ומיכל הסולר הועברו לחלק המזרחי של המחסום. צינורות פלסטיק אדומים בולטים מתוך כמה בורות. מאוחר יותר נאמר לנו שמתוכנן כאן מעבר דומה למעברים האחרים בירושלים, אך כמובן קטן יותר. לפי ההתפתחויות ולפי מה שאומרים התושבים בג"ץ קיבל את הערעור של צה"ל, ומכשול ההפרדה יעבור במקום. (האם למשהי יש מידע קונקרטי לגבי החלטה שהתקבלה? לא הצלחנו לאתר בחיפושים).

עטילה, מפקד המחסום, ניגש אלינו ומסביר שלא נוכל לעבור היום לתוך שיח' סעד. מבקש שנשאר בצד, על יד היציאה. לטענתו כניסה לשיח' סעד תסכן אותנו ואת החיילים, ותפריע לעבודתם. במחסום סה"כ 5 אנשי כוחות הביטחון, ביניהם 2 מאבטחים, וחייל נוסף במגדל. בזמן זה כ-10 גברים מחכים בעיקול מעבר למחסום. כנראה צעירים מכדי לענות לקריטריונים הדרושים לעבור היום לתפילה. אחרים, מבוגרים יותר או עם האישורים הדרושים, עוברים.

גם השבוע מגיעים למקום מספר קצינים באמצע סיורים, ביניהם שחר ועודאי, וקצין נוסף שכנראה נמצא בתהליך חפיפה. הם אומרים שלא יוכלו להשפיע על החלטתו של עטילה לאסור עלינו לעבור. ב-9:15 הם עוזבים.

התנועה במחסום גדלה בהדרגה. קבוצה של נשים צעירות מחכה בצל מעבר למחסום. אנחנו מתקשרות לפיני כהן, המג"ד, לגבי ההרחקה שלנו מהתושבים. הוא אומר שיבדוק את העניין.

10:00 – כ-10 דקות אחרי השיחה עם פיני עטילה מודיע שהוא יתן לנו לעבור, אבל מבקש שנעמוד על יד מיצובישי שחונה כ-20 מטר במורד הכביש, או על יד המכוניות החונות בעלייה.

התושבים מסבירים לנו שייתכן שביום שישי הבא יחול עיד אל פיטר. כלומר החג יתחיל ביום ו' או בשבת, הכל תלוי בירח. אם החג יתחיל בשישי המשמעות היא שהיום הוא יום שישי אחרון של הרמדאן ולכן חלק מהאנשים נואשים להגיע לתפילה. חלקם עדיין לא היו באל-אקצא ברמדאן השנה, חלקם היו רק פעם אחת.

עודאי חוזר שוב ועושה סיור קצר עם אחד החיילים בתוך שייח' סעד. שני חיילים אחרים שהגיעו זה עתה, מסתובבים בכביש בצדו המערבי של המחסום.
 

10:45 – התור במחסום מתארך. כ-40 תושבים ממתינים באזור. קבוצה של גברים מבוגרים, אך כנראה צעירים מכדי לעבור היום, ממתינה במורד הכביש. אחד מספר שהוא יכול לעבור, אבל לא רוצה, זאת ההתנגדות שלו היום. אחרים, בעיקר צעירים וצעירות, ממשיכים להמתין בתקווה שלקראת התפילה אולי בכל זאת משהו ישתנה. קבוצה של נערות מנסה שוב ושוב לגשת לעטילה, כל אחת בתורה.

11:00 עזבנו.

אבו-דיס 11:20
מצד ימין לכיוון מזרח חונה רכב. במקום גבר מעוכב, יושב על בלוק הבטון, על יד חייל שממלא טפסים. החיילים אומרים שמדובר בפלסטיני תושב השטחים, שנהג ברכב של אשתו, תושבת מזרח ירושלים. הם טוענים שהם לא נתנו לו דוח, רק מעכבים אותו עד שאשתו תגיע לקחת את הרכב, ומסבירים שמי שאינם אזרחים ישראלים על פי חוק לא מורשים לנהוג ברכב ישראלי. בעצם, הם נזכרים שיש תיירים בעלי רשיון בין-לאומי שמורשים לנהוג בישראל (פלסטינים כמובן אינם תיירים). תוך כמה דקות מגיעה האישה עם שתי בנות, והמשפחה עוזבת עם הרכב.

על יד המחסום חונה ג'יפ צבאי, ולאחר מספר דקות מגיע רכב נוסף, עם ארוחת צהריים ל-7 החיילים במקום.

גבר מבוגר מבקש לעבור לתפילה. הוא לא מופיע ברשימה, והחיילים עונים לו שעליו לעבור במעבר הזיתים. אנחנו שואלות מדוע זה הכרחי – הוא מבוגר, ניכר שהוא לא אדם בריא, וכן לפי הגיל היה עובר היום במחסום הזיתים. לפי ההגיון של החיילים היה עליו לצאת יותר מוקדם. קוצר הזמן לתפילה לא מדאיג אותם.

יום רביעי של הרמדאן

08:00 - הכבישים שמובילים מכביש מס' 1 למזרח ירושלים חסומים במעגל רחב יותר מאשר ביום שישי האחרון – משער שכם ועד למטה מג"ב. מרחוק אפשר לראות פקק תנועה ממלון אמריקן קולוני לכיוון שער שכם.

08:10  - אין מחסום בכניסה לאל-עיזריה. בדרך לצד הפלסטיני של המחסום באים מולנו מוניות וטרנזיטים ריקים שהביאו אנשים למחסום.

מעבר הזיתים 8:20 – 12:00 (הצד הפלסטיני)
הגישה אל המחסום חסומה עוד לפני מגרש החנייה בשני ג'יפים של מג"ב. שורה של חמישה שוטרי מג"ב סוגרת את הפתח בין שני הג'יפים. כ-60 איש, רובם ככולם נשים וזקנים, מצטופפים מולם ומבקשים לעבור. זרם בלתי פוסק של אנשים מורשים לעבור – ברי המזל שעומדים ב"קריטריונים", עליהם חוזרים מפעם לפעם בקול רם, או במגפון: גברים מעל 50 ונשים מעל 45. אחרים מוחזרים משום שהם צעירים מדי. במיוחד כועסים אנשים שיש להם אישורי עבודה או אישורי סוחר, אך אינם מורשים לעבור, משום שהסגר שהוטל לכבוד חג הסוכות הוארך עד מוצאי שבת, כנראה מבלי שהודיעו על כך בתקשורת הפלסטינית.
כל הזמן מגיעים עוד אנשים וחלק ממסורבי המעבר עדיין מחכים לראות אולי הכללים ישתנו, וכך יש עד 9:45 בערך באופן קבוע כ-60 איש לפני החסימה. רוב אנשי מג"ב במקום דוברי ערבית.

ב-08:40 שוטר של המשטרה הכחולה ושוטר מג"ב מגרשים בצעקות נשים וילדים שעברו את החסימה והגיעו לכניסת המחסום. לא הבנו מדוע הוחזרו. שני נציגי אוצ'ה שנכחו במקום אמרו שבניגוד לשבוע שעבר לא התירו לילדים לעבור ובלית ברירה ויתרו גם האמהות על המעבר. מאוחר יותר עברו גם ילדים.

ב-08:45 מפרקים את השורה הסגורה של המג"בניקים, שניים-שלושה מהם עומדים בפתח שנוצר ובודקים את התעודות. בשלב מסוים, החייליםפ נכנסים ללחץ בגלל כמות העומדים לפניהם והם מגרשים אותם 30-20 מטר אחורה. רק קבוצה של נשים ממשיכה לעמוד ליד הג'יפים. מפעם לפעם מפסיקים את המעבר לזמן קצר, כנראה כדי שלא ייווצרו תורים בתוך המחסום. עתה נמצא במקום גם נציג המת"ק, גם הוא דובר ערבית. הוא לא יכול לעזור הרבה – שיפנו לאולמרט, הוא מעביר את האחריות ומציע למסורבי המעבר לחזור הביתה. הראשונים אכן מוותרים ועוזבים, אחרים יושבים לאורך הכביש.

ב-09:25 יוצרים החיילים שוב שורה בין שני הג'יפים. אחד הג'יפים מפעיל את המנוע, ולרגע חוששים האנשים שעומדים צמודים אליו שייסע לכיוונם, אך הוא לא זז. כנראה הפעילו רק את המזגן.

מ-09:30 גובר זרם האנשים שמגיעים אל המחסום, ולקראת 9:50 עומדים לפני החסימה מעל 100 איש! רובם גברים בשנות הארבעים לחייהם שמקווים בכל זאת לעבור. ג'יפ מביא לחיילים קופסת ענבים ופירות אחרים. הם מחלקים ביניהם אך לא אוכלים לעיני הצמים. אחד הג'יפים עוזב, ועכשיו צריכים החיילים "לשמור" על פתח גדול יותר שלא יתגנב מישהו ללא אישור.

אדם בן 47 בערך ובעל אישור עבודה שמוקדם יותר לא הורשה לעבור מנסה עוד פעם את מזלו ועובר.

ב-10:15 מגיע ג'יפ עם קצין נוסף. נשמעות צפירה מחרישת אוזניים וקריאות במגפון לנשים שכבר עברו את החסימה "יאללה לווארה" [אחורה], "לא לתת לעבור למי שאין לו אישור". עכשיו מתחילים גם המג"בניקים הבודקים את התעודות לצעוק "יאללה, חראם" ומרחיקים את האנשים כמה מטרים.
הקצין שהגיע זה עתה רואה את עיקר תפקידו בלהרחיק את מי שצעיר מדי, ולהאט את המעבר של מי שעומד בקריטריון הגיל.  "ואחד ואחד, רק מעל 50 או עם תסריח", וזאת בשיא הלחץ, כאשר שעת התפילה מתקרבת. במקום נמצאים עכשיו מעל 120 איש מול שורה של חמישה מג"בניקים. ארבעה-חמישה גברים יושבים מותשים מהחום ומההמתנה בצל של משאית, אחד מהם כבר נרדם. כל כמה דקות מרחיקים את האנשים יותר, פה ושם דוחף אותם מג"בניק אחורה בידיו. איש לא מתנגד, אפילו צעקת מחאה לא נשמעת. בשקט מתקרבים שוב לאט לאט, עד שהחיילים מרחיקים אותם שוב, וחוזר חלילה. חלק מהמעבר נחסם שוב בידי ג'יפ שני. כאשר שוב לא ניגשים אל החיילים בצורה מסודרת אחד אחד עוצר את הקצין את המעבר. "סגר, כולם אירג'ע לווארה, לעצור, עד שלא יהיו למטה לא נותנים לעבור".
קשישה הנשענת על אישה צעירה מתעכבת במחסום: לה מותר לעבור, אך לא למלווה שלה, ובכוחות עצמה היא לא יכולה ללכת. לבסוף מוצאים אישה שזה עתה עברה ומוכנה להתלוות אל הקשישה. הצעירה חוזרת על עקבותיה.

שוב ושוב צועק הקצין: "עוד מישהו בן 50? שיעבור", כאילו זכו בפרס בהגרלה. "אתה בן 50? לא? – למטה!" - "אתה בן 49? – תחזור בשנה הבאה!" - "מי שלא בן 50 שייקח את הרגליים וילך!" – "בן כמה אתה? יאלה, בוא לפה!" [מצביע על המקום לפני רגליו]. וכהנה וכהנה. פתאום מגיע רכוב על גמל אדם שלא נראה בן 50 עם בנו הקטן, מפלס לו את דרכו דרך הקהל, מגיש בטוח בעצמו את תעודת הזהות הירוקה, הגמל לא נזקק להיתר, והם עוברים.

ב-10:45 נשמעת ירייה. לא ברור מאיפה וממי. יש ריח שרוף. "מי זה הגיבור הזה?", שואל אחד הקצינים.

אשה עם שני ילדים קטנים לא מוכנה לוותר, ממשיכה להתווכח – אך גם החייל לא מוכן לוותר. אדם בלבוש דתי צריך לרוקן את תכולת התיק שלו על הרצפה. חוץ ממנו לא הגיע איש עם תיק. אשה רעולת פנים צריכה להסיר לא את הרעלה, אלא את הכפפות שלה. לא ברור מה זה תורם לזיהויה, אך היא נשלחת בחזרה. הקצין רוצה להיפטר ממסורבי המעבר ומשמיע את האיום הידוע "עד עכשיו אנחנו נימוסיים ...". הוא מגרש גם את אלה שנחו בצל המשאית, מנפנף בידיו שהאנשים יעופו מכאן ולפעמים שם להם את היד על הכתף. הגבעה ליד החסימה עכשיו ריקה, וגם על הכביש מוחזרים האנשים אחורה. אחדים מוותרים וחוזרים הביתה. נהגים מתחילים לצעוק "עיזריה", "אבו דיס" – אך הקהל צועק בחזרה "אל קודס".

ב-11:15, דקות ספורות לפני תחילת התפילה, מתחילים האנשים לעזוב. ב-11:20 נותרו כ-80, ב-11:25 כ-60, בעיקר נשים צעירות. ב-11:30 מרחיקים אותן שוב בקריאות "רמדאן כרים, חראם".
ילדה קטנה שמגיעה לחייל עד לברך מסתכלת מבוהלת על הרובה שלו. אחד הקצינים מנסה לשכנע את הנשים לעזוב, אחדות מוותרות בפנים מאוכזבות, כ-25 נשארות.
ב-11:40 עוד נותנים לקשישות אחדות לעבור, ב-11:45 מוטל סגר מלא, אף אחד לא עובר. כלומר בשעות הבוקר "הנהיגו הקלות" ונתנו לאנשים מבוגרים לעבור לתפילה חרף הסגר, אך עכשיו תקפים שוב תנאי סגר רגילים. מי שלא נחשב סיכון ביטחוני ב-11:40 הפך עתה לכזה. האחרונים שהספיקו לעבור את חסימת החיילים, אך לא הגיעו לעמדות הבדיקה במחסום עד 11:45, מוחזרים. החיילים נסוגים לתוך המחסום. הנשים נשארות, מתקרבות לאט לאט למחסום. מבחינת החיילים זה כבר לא משנה. אז שתעמודנה 25 נשים לפני קרוסלות נעולות.

באל-עיזריה הרחובות ריקים. מכוניות רבות חונות בקרבת המסגד, מתפללים שלא הצליחו להיכנס לתוכו עומדים בשורות ארוכות על המדרכה.