דרום הר חברון, חברון, סנסנה, תרקומיא, יום ד' 14.10.09, בוקר

6:30- 11:30

סיפורי הכיבוש

סנסנה 
ברבע לשבע, כבר בטרנזיט, מיכל מקבלת טלפון מפועל במחסום שהמצב נוראי ו'איפה אתן?'. אנחנו שם – באמת המוני פועלים מחכים ונשמעות צעקות מבפנים שרק שרוול אחד עובד. למה? למה שלא יעבדו שניים? הם אומרים שכך היה גם אתמול. השירותים מלוכלכים נורא והמון זבל גואה שם. למה לא יכולים לשמור על יותר ניקיון? למה לא מרוקנים את הפחים? כשאנחנו באות התור מתקדם ואנשים נכנסים מהר, אבל חלקם, אלה שעובדים למשל במצפה רמון, כבר הפסידו המון זמן. הם טוענים שהמחסום לא נפתח בשעה ארבע אלא בארבע וחצי, ואיחור כזה של חצי שעה משפיע לרעה. 
שלושה אוטובוסים של ביקורי משפחות אסירים כבר מחכים לתורם. העובד של הצלב האדום והנהגים אומרים שביום ראשון דווקא היה בסדר. טלפונים לשלומי מנהל המעבר כנראה שעוזרים.

ביטלו מחסומים? הסירו חסימות?

· מתחת להתנחלות עתניאל, היכן שזורם נחל חברון הביובי, אנחנו שמות לב שאמבולנס מנסה לעלות על כביש 60. הוא יצא מהשטח, כנראה שהגיע מאחד הכפרים.הוא לא יכול להגיע ישירות דרך הכניסה לדהריה, כי היא חסומה בחסימות עפר ופסולת בניין. הוא מוכרח יהיה לנסוע דרך דהריה ומשם לדורה, ומשם לעבדה – לשם הוא מוזמן. וכך, נסיעה שיכולה היתה לקחת 5 דקות בכביש הראשי, תיקח לו חצי שעה לפחות. ואת זאת אנחנו יודעות כי אנחנו נסענו 5 דקות והוא הגיע לנקודה אחרי חצי שעה (חיכינו לו).

מה מסתבר? בעבדה חיכה לו אמבולנס מבית לחם, שהוביל אישה חולת כליות שקיבלה אישור מיוחד לנסוע לבקר את בנה הכלוא בכלא באר שבע. האמבולנס מבית לחם לא יכול לנסוע ישירות עד למעבר סנסנה, אלא רק עד עבדה, ולכן אמבולנס שני היה צריך לגשר על הפער ולעשות את הנסיעה מעבדה לסנסנה. לשאלותינו למה הסרבול, אמרו הנהגים שזה התיאום שהיה בין הצלב האדום לבין הסהר האדום. הפעם זו הייתה נסיעה מתוכננת, אך מה היה אם במקרה חירום היו צריכים לנסוע לעבדה? לשם מה להאריך את הדרך בחצי שעה מיותרת?  ולתל רומיידה בחברון עדין אסור לאמבולנסים פלסטינים להיכנס!

· במעבר הזית החליטו חיילי גדוד נחשון מחטיבת כפיר לעשות מחסום פתע. למה?! כי הסירו מחסומים, כי הורידו חסימות. תור ענק של כ -200 מכוניות מחכה על כביש 35. קצין ושני חיילים מגדוד נחשון של חטיבת כפיר בודקים תעודות (למה הגדוד הזה הגיע אלינו? למה הוא לא נשאר בטול כרם ושכם?). גם מהצד השני משתרך תור ארוך של מכוניות המבקשות לצאת מחברון. לאלוהים ולכיבוש תשובות לשאלות למה. החיילים אומרים שיש התראות, אבל ביקורת התעודות היא חפיפניקית לגמרי ולא מורידים נוסעים מהרכב, החיילים בודקים מכוניות שנכנסות לחברון ולא את אלה שיוצאות ממנה - ואם יש התראה למפגע, הוא הרי לא ירצה להיכנס לחברון, נכון?! לכן המסקנה המתבקשת היא שאין הגיון חוץ מהצורך לטרטר ולהשפיל ולהראות מי הוא הגבר כאן. את הבדיקות עצמן החיילים עושים בנוהל "הנימוס הכיבושי" - ללא התלהמות, ברוגע ובנחת. אנחנו שם בין רבע שעה לעשרים דקות, ופתאום מישהו בג'יפ צופר, החיילים קופצים אליו ומחסום הפתע נעלם. כל כך פשוט!

כביש 60
את המעבר מבית ענון לחברון השאירו סגור, את הכניסה לדהריה השאירו סגורה, את הכניסה מכיוון בני נעים לחברון השאירו סגורה, את הכניסה לחברון מתחת לבית חגי השאירו סגורה....אובמה כבר קיבל פרס נובל לשלום אז אתן חושבות שיעזור הלחץ?

הרחבת מאחזים ותפיסת שטח: מעל בית חגי הקימו פילבוקס חדש ואנחנו בתיאום טלפוני עם חגית מ'שלום עכשיו' נכנסות לבית חגי לבדוק. דבר ראשון שעושים זה מורידים את התגיות ואת השלט של מחסום ווטש מהאוטו – נתנו לנו להיכנס ללא שאלות. נסענו וראינו ש'מצפור יוסי' בציר רחבעם הוא מאחז לא חוקי, והפילבוקס שבוונים שם נטוש. עוד מבנה ישנו ליד  'מצפור יוסי', עם דגל ישראל וללא אנשים. גם המאחז בדרך לקריית ארבע הרחיב את עצמו ומדי 100 מטרים בערך יש מבנה ....כשאנחנו נכנסות לחברון, בית הכנסת 'חזון דויד' (מאחז נוסף) כבר ריק ממתפללים.

חברון
גדוד ברק של גולני הוא הגדוד שיושב עכשיו בחברון. הנוכחות שלהם פחות מורגשת מזו של חיילי הצנחנים שהיו קודם, אבל המחסומים והחסימות עדיין במקומן וחברון כמו תמיד נראית נטושה. אפשר להבין שאת המחסומים משני צידי ציר ציון -  מחסום עיקול 160 ומחסום שכונת קפישה - לא יסירו במהרה. ואיך יודעים זאת?! כי הביאו לשם שירותים כימיים. הם כנראה יהיו שם עד שיגיעו להכרעה – החראה.
את המחסומים האלה, כמו את מחסומי מערת המכפלה, מאיישים שוטרי משמר הגבול שמעכבים במחסום מערת המכפלה שלושה צעירים. את כל עשרים הדקות של העיכוב ללא רישום הם מבלים שם בעמידה. עופר ישנו שם, אבל הפעם הוא לא מתנכל לנו, וגם ענת  כהן רואה אותנו ולא מתעכבת. המוזיקה מבית גוטניק מחרישת אוזניים כרגיל. אחד מבעלי החנויות אומר שיומיים בחול המועד החנויות שלהם היו סגורות ובשאר הימים ילדי המתנחלים ביקשו "אנסו" את  מי שרצה לקנות מהם סחורה שלא יעשו זאת.

מחסום בית המריבה מתפקד כמחסום ככל המחסומים על אף שאין שם כבר מתנחלים. הצליח להם, לאנשי בית המריבה, לקלקל את החיים של הפלסטינים שם גם ללא נוכחותם. בציר המתפללים (הלכנו ברגל) יש עבודות לשיקום כמה מבנים שם – אבל איך אפשר באמת לשקם אם את חומרי הבניה יכול להביא רק חמור אחד עם עגלה קטנה?  הגירוש כרגע יותר חזק בשכונה הזאת מהצומוד. 
בשוק הסיטונאי הצמידו מודעות חדשות של היישוב היהודי בחברון. בחדרים המפונים מונצח הפינוי של המשפחות היהודיות משם על ידי כך שלא פינו את הריהוט – הכול כדי להראות כמה העוול נגד היהודים גדול.

נפגעי הכיבוש, שני סיפורים

· במכולת בעידנא אנחנו פוגשות בחור צעיר מבני נעים שאפו שבור. הוא מספר לנו שאפו נשבר ממכות שהוא חטף מחיילים לפני חמישה חודשים על יד רמאדין, כשניסה להסתנן לעבודה בישראל. ניסו לתקן את האף בבית החולים 'עליה' בחברון, אך ללא הצלחה מרובה. הוא מנסה עכשיו לקבל אישור לבוא לקבל טיפול בישראל ולא כל כך הולך לו. חיברנו איתו עם אנשי "בצלם" שמטפלים במקרים של כאלה שחטפו מכות מחיילים.

· פועל בערך בן 40 + מספר לנו שיש בידו אישור להיכנס לישראל עד ה24/11/09, ויש לו מעביד בראשון לציון שרוצה אותו. בוקר אחד בהיר, ללא הסבר, במחסום תרקומיא מישהו מהמנהל האזרחי לקח לו את האישור שלו ולא נתן לו הסבר למה. רק אמרו לו לבוא למת"ק עציון לקחת אותו חזרה. במת"ק עציון אמרו לו שרק אם המעביד שלו יגיע לשם, יוחזר לו האישור. הוא היה בקשר טלפוני עם סילביה והוא לא יודע למה לא עוזרים לו... אנחנו קשרנו אותו עם יעל שלם, ונקווה שהיא תצליח.

שואה כלכלית

יבול הזיתים השנה במצב נוראי - מי שלפני שנה הצליח למסוק מהמטעים שלו זיתים בכמות של שבעה טון בערך, לא מצליח למסוק השנה יותר משבעה קילו! הפלסטינים לא מבינים למה. הם אומרים שזה לא רק בגלל שלא ירד מספיק גשם.  שמן הזית יהיה יקר להחריד השנה, ואת בית הבד בתרקומיא – זה שליד המכולת - עדיין לא פתחו.

תרקומיא 
בשעה שאנחנו שם המעבר מתנהל כרגיל, משאיות מחכות גם במגרש החניה ליד הכביש החדש שנבנה – הכביש במימון האיחוד האירופי וארצות הברית – כביש שיחליף  את כביש 35.