דרום הר חברון, חברון, סנסנה, יום ג' 23.9.08, בוקר
07:00 – 11:00
מעבר סנסנה - מיתר
בשעה שבע שני האוטובוסים הישראליים שלוקחים את משפחות האסירים לבתי הסוהר מחכים בצד הישראלי למשפחות. הם בתהליך הבדיקה – מי שבא מיד עובר.
במגרש החניה פורקים מטען ממשאיות בשיטת 'גב אל גב
' – הפעם משאיות ישראליות שבאו ממישור רותם עם חול. מנגד משאיות פלסטיניות מחכות בצד הפלסטיני, וכולם מהללים את ש' מנהל המחסום על האופן שבו המחסום עובד. ככלל לא מחכים אלא את הזמן שלוקחת העבודה.
כביש 60
עד חברון - נגמרו העבודות – כביש לתפארת הבזבוז של מדינת ישראל - הכספים שהולכים להתנחלויות, לכל כך מעט תנועה – כביש כל כך מפואר. כל החסימות במקומן, כל הפילבוקסים מאוישים אבל כמעט ואין תנועה. לא ישראלית ולא פלסטינית.
כביש 35
במעבר החדש שפתחו – מעבר הזית מזרחית לגשר חלחול - התנועה זורמת ללא מחסום. המעבר הוא במרחק ראיה – קשר עין עם הפילבוקס שנמצא על גשר חלחול – לא פותחים מעבר בלי פילבוקס. המעבר הזה מוסיף נקודת כניסה לחברון מכיוון צפון. בגשר חלחול התנועה זורמת.
כביש 356
המחסום של בני נעים המזרחי פתוח – צומת פני חבר אלעזר – צומת זיף פתוח – מלבדנו אין תנועה על הכביש – יש כבר גג על מבנה ציבורי חדש וגדול בהתנחלות כרמל.
כביש 317 - כל החסימות במקומן אין תנועה על הכביש.
חברון
עופר אוחנה חזר – עם אותן התקפות מילוליות בלתי נגמרות, ועם המצלמה שלו שנדבקת לגוף שלנו. המשטרה הבחינה בו ושלחו ניידת שתצפה בנו ובו – זה מעצבן מטריד ומייאש. בעיקר בגלל ההסתחבקות הבלתי נגמרת בין כל המתנחלים שם עם החיילים. חיבוקים דחקות והאשמות נגדנו בריש גלי ובצעקות: "זה הרכב שלהן שדרס אתמול במזרח ירושלים" ועוד כהנה וכהנה אמרי שפר – אנחנו "הבוגדות שגרות ברחוב הבוגדות 7 בירושלים". החמור מכל זה, היא ההערצה שנשקפת מעיני החיילים לכל ההתנהגות הזאת. והתחושה של ייאוש מתגבר והולך שהמתנחלים מתנחלים עמוק בלבבות החיילים שחלקם הגדול באים משם – ולנו פשוט אין סיכוי לשנות את דעתם ואת התייחסותם – כל ילד מהגן ומכיתה א' תרמילו נבדק במחסום תל רומיידה ושוב במחסום תרפ"ט (מרחק של פחות מ-70 מטר בינהם).
במחסומי מערת המכפלה - מעוכבים כל פעם שניים, שמשתחררים אחרי 10 דקות – מוכרחים לעכב, אחרת איך נראה מי השולט?!
בית המריבה – המצלמות מצלמות ללא הרף – והמתנחל הכונן על הגג - יחד עם החיילים.
מחסום בית מרקחת – הכל כרגיל – כולם נבדקים בכניסה לH2 והולכים חופשי כשהם חוזרים לH1.
סביב כיכר גרוס –נקודת האיסוף של ילדי הרובע היהודי לבית ספר. חיילים מאבטחים אותם - רובים שלופים לכיוון שכונת אבו סנאן.
לאורך כל רחוב השוהדא - נוספו עמדות של חיילים (לפחות עוד שלוש) בירידה למערת המכפלה – ג'יפ צבאי בעיקול – שומר על הדרך. כל מחסום מאיישים לפחות חמישה חיילים.
בתל רומיידה - חמישה חיילים מתחרים ביניהם על השנאה והדמוניזציה – כל ילד קטן מחביא לדבריהם אקדח בילקוט .. חייל אחד נותן ידיים לילד קטן ואומר לו תרקוד איתי "עם ישראל חי" ומתחיל לשיר איתו. גסות הדיבור מרקיעה שחקים. זאת בושה לצה"ל התנהגות כזאת. ומה שהם אומרים לנו... על זה אפילו לא כדי לחזור – אנחנו מקבלות כסף עבור כל חייל הרוג.