דרום הר חברון, חברון, סנסנה (מעבר מיתר), צומת הכבשים

צופות: 
מיכל צדיק
17/02/2016
|
בוקר

בוקר עמוס כלי רכב על כביש 60.

מחסום מיתר ב-9.30 ריק. כל הפועלים והסוחרים כבר עברו. 

 

השכונה החדשה בשמעה בנויה לתלפיות.

 

חברון

שביתה היום בבתי הספר, סכסוך עבודה של המורים מול הרשות, לכן הרבה ילדים מסתובבים בכל פינה.

 

בית הכנסת המאולתר חזון דויד שוב נבנה באוהל גדול ולבן על אדמת גזולה של משפחה. כבר נהרס לא אחת בצו בית משפט. בכל זאת הוא נבנה שוב ושוב ועמדה מאויישת חיילים כבר צמודה אליו.

 

מבית המריבה יורדת כיתת חיילים לפטרול על ציר ציון. בעיקול 160 מחו את כתמי הדם של בת ה-15 שנורתה למות שם לפני יומיים. עכשיו קונצרטינה נפרסה סביב העמדה.

 

קבוצה גדולה של צליינים ממלזיה יוצאת ממערת המכפלה בכניסת המוסלמים כמובן.

 

ידידינו, על יד מערת המכפלה שוב מספרים את הזוועה הזאת שכללה גם הטחת עגלה עם נכה ללא רגלים על הרצפה והכאת בני משפחה ע"י חיילי משמר הגבול. כל חטאם שהעזו להתקרב לגופתה המתבוססת בדם של קרובת משפחתם.

 

ליד הבית שהשתלטו עליו מתנחלים, בתחילת רחוב השוהדא, הציבו בודקה וחיילים בתוכה. הם גם מספרים על ליל אמש, שנכנסו לשם חיילים ועשו חיפושים. ועוד הם מספרים שר', שגר ממול לבית הזה ושהצטווה לסגור את כל החנויות שלו (סיפורו ותמונותיו בדוח מ-4.2.16) שרק ברמדאן האחרון הורשה לפותחן, עצור עכשיו ביריחו בכלא של הרשות. הם לא יודעים לדבריהם את הסיבה למעצר, ולא רוצים להגיד סתם. אנחנו יכולים רק לשער, עפ"י נפתולי שיתוף הפעולה של גורמי הבטחון...

 

מאה מטר משם ליד הפניה לשכונת אברהם אבינו שוב עמדה מאוישת.

 

ליד מחסום תרפ"ט (חסם השוטר) מעכבים אותנו חיילי חטיבת כפיר. "אסור לכם לעלות לתל רומידא, הם אומרים, ועכשיו חכו כאן עד  שיבוא הקצין, יבדוק אתכם והוא יחליט. החייל דרוזי ופונה למ' גם  בערבית. 

"מי אתם ומאיפה אתם" הם שואלים.

הם נראים מבולבלים ולחוצים. אז הסברנו להם שב-10 השנים שחלפו תמיד נסענו ועלינו לתל רומידא ולמעט בארועים מיחדים תמיד אפשרו לנו לנסוע לשם. אפילו לפני שבועיים חיילי גבעתי לא הפריעו לנו. 

"אז עכשיו אנחנו לא מרשים", עונה חייל שני.

"את הבעיות אתם יוצרים", אני אומרת להם. "אם ככה אתם מתנהגים אלינו, אזרחי המדינה, אני מתארת לעצמי איך אתם מתנהגים אל הפלסטינים. ברור לגמרי כמה הם מסכנים.

"בטח, הם ממש מסכנים", עונה לי בבוז החייל.

 

"טוב תן, תן להם לנסוע", צועק חברו מהעמדה.

אז נסענו משם.

 

למה זה קרה?

יוזמה פרטית של החיילים? הגדלת ראש? או סתם פחד וחוסר קבלת הוראות ברורות.

מי יודע? אלה הם פני הדברים.

 

קוביות הבטון שהוצבו בציר ציון ליד הפניה למשטרה עדיין שם.

 

בדרך חזרה על כביש 60 בצומת בני נעים, ג'יפים של צה"ל חונים. ובצומת הכבשים חיילים מעכבים ובודקים.