דרום הר חברון, חברון, סנסנה (מעבר מיתר), יום ב' 7.2.11, בוקר

צופות: 
נתניה, נעמה, חגית ב' (מדווחת)
07/02/2011
|
בוקר

0630 -1100

מעבר סנסנה- מיתר

בשש וחצי בבוקר כבר אין פועלים שמחכים. לעומת זאת, שלוש מכוניות מחכות בתור להיכנס לישראל כשמכסי המנוע פתוחים וכלבים מרחרחים. אני כבר המון זמן יוצאת למשמרות, ואת זה עדיין לא ראיתי.... הנהגים נכנסו למין קראוון קטן להיבדק. מ', הנהג שלנו, אומר שעושים זאת מדי פעם גם לאזרחים בעלי תעודות זהות כחולות שהם ערבים, כלומר בדואים.... לאנשים עם "חזות מתנחלית" לא עושים זאת. ככה זה כשלגזענות אין צבע ממשי (שחור למשל), אלא רק סוג של חזות.
בדרכנו חזרה – שני אוטובוסים של משפחות עומדים במגרש החנייה. הם עברו כשלא היינו פה ואומרים "הכול בסדר".

כביש 60

שבועיים אחרי ט"ו בשבט, ורק עכשיו השקדיות הראשונות פורחות וגם לכבשים הייתה קצת עדנה – טיפת ירוק יש על הגבעות. בכניסה לסמוע ניצב שלט פרסומת ענק לטובת מכשיר הבלק בארי. האיש בפרסומת שותה קפה, לבוש בחליפה הדורה ומשחק במכשיר.... נראה שם ממש הזוי ליד האנשים האמיתיים קשי היום שלבושים בכאפיות ומבקשים תסריך ליום עבודה. ממש דמוי ענקי לכדאיות הכלכלית של הכיבוש.
נגמרה חופשת החורף והילדים הולכים בצידי הדרך לבתי הספר. הפילבוקסים כולם מאוישים ואין חסימות פתע. מתחת לכניסה לבית חגי עומד ג'יפ צבאי שהחיילים ירדו ממנו והם בוהים לצדדים... קר להם.

בכניסה לבני נעים– אנחנו עוקבים אחרי ג'יפ צבאי נוסף שהגיע עד לכרם של המתנחל שם. הוא עובד בכרם,  והג'יפ ובו כל ארבעת החיילים שבפנים שומרים עליו. אני מבינה שוב על מה יוצא תקציב הביטחון ולמה מעלים את מחיר הלחם.

חברון

בכיכר גרוס הפילבוקס עומד שומם. לעומת זה, על גג השוק הסיטונאי – מהיכן שהוציאו בזמנו את המשפחות הפולשות – הקימו עמדת שמירה נוספת וחייל עומד עליה. במצב כזה בטח שלא יגיעו לחיות שם המשפחות הפלסטיניות שמהם נלקח השוק....

במחסומי מערת  המכפלה עומדת קבוצה של צעירים מעוכביםinfo-icon. תוך עשר דקות הם משוחררים, לא לפני שאנחנו מוודאות עם החיילים שהם לא יכולים לעכב אותם ליותר מעשרים רגע בלי הוראת קצין. הקצין של משמר הגבול מסתובב שם בתוך מכונית לבנה. הוא יורד בכביש שמהכניסה למערת המכפלה ובשבילו מזיזים  את המחסום וגם בשביל פועלים שבאו לשפץ משהו בבית של עבאד, בעל החנות.

במחסום בית מרקחתמתפתח "ריב" בין הבן של מוכר הפיתות שעובר כל יום במחסום לבין החיילים – הבחור הצעיר בן ה-16 מתחמם כשהחיילים מחרימים לו מהעגלה סכין קטנה, ממש קטנה. החיליים צועקים עליו שהם יזמינו משטרה. ילדון בן 10 בערך מנסה להרגיע את  הנער. החיילים אומרים לי שעם סכין כזאת הוא יכול לרצוח עוד שלהבת פס. ניסיונות התיווך שלנו עולים בהצלחה: הנער משאיר את הסכין  במחסום, והחיילים מבטיחים לנו שבדרכו חזרה הם יחזירו לו אותה. הם לא קראו למשטרה והנער לא נעצר.

שגרת הכיבוש. אנחנו באות לרגע, אך הפלסטינים נשארים שם כל הזמן – וכמה קשה.

במסגריה של עזאם מספרים לנו על המשטרה הפלסטינית וחקירותיה, את אנשי החמאס בעלי הזקנים... מקום מורכב מאוד הוא המזרח התיכון.