דרום הר חברון, סוסיא

למרות הבחירות לרשויות המונציפאליות לא היה סגר. בכל זאת תנועה מעטה גם של אזרחים וגם של הצבא. המחסום של עבדה סגור כבר כמה ימים. כל השאר פתוחים ואין חיילים בשום צומת.

החלטנו לא להיכנס לחברון.

נסענו לסוסיא לשמוע ולראות האם יש התפתחות בנושא איום הפינוי שלהם. עזאם עם זקן עדיין מתאבל על אביו שנפטר לפני כמה חודשים. תאמיני  לי, הוא אומר, אין דקה שהוא לא בראש שלי. מאד קשה לי בלעדיו למרות שנפטר בשיבה טובה מאד.

מוחמד חתנו של עזאם, מחכה עדיין לתשובה מסילביה אולי יחזירו לו את אישור העבודה אחרי שנתפס כשב"ח. סיכוי קלוש כנראה. יש תינוק חדש לשרה, הבת של עזאם. גם לו יש מום בלב כמו לאחיו בן השנתיים שעשו לו כבר ניתוח. שוב הם מודאגים איך להגיע לרופאים הטובים במקאסד. הרשות עוזרת חלקית  וזה הון עתק. איך תסתדרו? אני שואלת. מגרדים מפה ומשם, הוא עונה לי.

גם לוודחה יש בעיות בלב, הפרעות קצב. מתכוננים לנסוע היום לרמאללה. צריכים לשים  לה מכשיר לשבוע  שימדוד את קצב הלב, והם יאלצו לנסוע בדרך ארוכה ועוקפת ולחזור באותו לילה. הכי טוב בבית, הוא אומר.

שמחתי שיש לו שמן זית  למכירה וזיתים. קניתי שני ג'ריקנים של שמן ושלושה ק"ג זיתים  לכבישה.

עזאם האצילי והחכם וואדחה הטובה ומאירת העיניים.

מה מצב האיומים? לא יודע. לא אומרים לנו כלום בינתיים. יודע על ח'אן אל אחמר.

בינתיים לפני שבוע הרסו פחון אוהל בחאלת אל מיי, מול ההתנחלות כרמל.

ואצלם?הרסו את האוהל של ח'דר שגר לידו בסוסיא.

זהו.

מצב תמידי  של חוסר וודאות וחוסר היכולת לשלוט בחייהם  והם איתנים עדיין.