א-ראם, בית לחם (300), חיזמא, ענאתא-שועפאט, קלנדיה

"ירושלים/אל קודס, “העיר האסורה

7:15  מחסום בית לחם (300)

יום אחרי כריסטמס ובדרך מהמחסום קצת פחות פועלים מהרגיל. יש מחסום מעופף של משמר הגבול על הכביש למחסום ולקבר רחל. לפי חנה, קיים כבר כמה ימים ובודקים תעודות למכוניות עוברות. בגלל הפיגועים? בצד הדרך חושות בין עצי הזית. לא ברורה מטרתן. מלון חדש חדש כמעט מול המחסום. איזה נוף נהדר לתיירים...

בתוך המחסום בצד הישראלי התנועה אינה רבה, מעבר הנשים סגור. שאלנו כמה פועלים וגם את עובדי המחסום על הגבלות בגלל האומיקרון, אבל כנראה שכל הפועלים שעוברים קיבלו חיסון שלישי ואין עליהם הגבלות. אנשי האבטחה היו ידידותיים. עזבנו מהר. כפי שידוע, הבעיה היא בצפיפות גדולה בעיקר בצד הפלסטיני ששם יש רק שתי קרוסלות כניסה.

מחסום רכב ומחנה פליטים שועפאט וענאתא (נסענו דרך המחסום, לא ירדנו)

שמחנו לראות שסינכרנו כנראה את רמזור היציאה לירושלים ולפסגת זאב, זה שגרם לפקקים איומים ביציאה ממחנה שועפאט דרך המחסום. וגם - הילדים בחופש לשבועיים ואין הסעות לבתי הספר בירושלים.

ברחוב הראשי המוביל דרך מחנה שועפאט לענאתא החנויות עדיין סגורות ומלוכלך מאוד. כאן, עד שכונת השלום (שתושביה מוגדרים ירושלמים), מנקה העירייה – לא מספיק. במחנה הפליטים עצמו מנקה האו"ם. בענאתא מנקה הרשות, ושם נראה קצת יותר טוב.

חיזמא, ג'בע, שער בנימין, עבודות בקלנדיה ועטרות

נסענו על כביש 437 לחיזמא וג'בע. בכמה יציאות דרום-מזרחיות משכונות של העיירה חיזמא  שפך הצבא ערימות עפר ואבנים ואין מעבר יותר לתוך העיירה. בכניסה הראשית לחיזמא עומדים חיילים – אחד עם נשק שלוף במעגל התנועה, אחד בודק תעודות ואחד משגיח. פקק רציני ביציאה בשעת הבוקר זה משהו מטריד ביותר. החייל המשגיח מסביר לנו שהיו זריקות אבנים על מכוניות ואוטובוסים אזרחיים שנסעו על הכביש המוביל לענתות ולבקעה. כנראה יודעים מה מחפשים ולכן בודקים תעודות. מה שמוזר הוא שכמאל, הנהג שלנו, שהוא תושב שועפאט הסמוכה ונוסע כאן, לא שמע על אירועים כאלה.

ממשיכים לג'בע. המחסום נטוש ובכביש 60 בצומת אזור תעשייה שער בנימין עושים אחורה פנה וחוזרים לעבר א-ראם ומחסום קלנדיה. בדרך המובילה למעגל התנועה ההרוס נמשכות במרץ עבודות השיקוע של כביש האפרטהייד המיועד רק לבעלי תעודות כחולות שיסעו מתחת למעגל התנועה ויתחברו דרך כביש 45 היישר לכביש 443 לתל אביב או ירושלים.

הפעם רצינו לראות במבט כללי את העבודות באזור, וכמאל העלה אותנו על גבעה בפאתי א-ראם המשקיפה על כל האזור. חנה העירה שסוף סוף היא מבינה למה נועד הגשר המפלצתי מעל מחסום הרכב לקלנדיה: הוא יתחבר למסוף אוטובוסים שיסעו לירושלים דרך עטרות, בכביש הצמוד לחומת א-ראם. כל עוברי המחסום הלוך וחזור מירושלים יעברו דרכו. שאר השטח של מסלולי שדה התעופה עטרות, שנהרסו לפני כמה חודשים, יישמר להתנחלות היהודית החדשה בעטרות שעוד תקום (בינתיים עוכבו התוכניות ברגע האחרון ממש).

דרך כביש 443 לגבעת זאב ומשם למחסומי מובלעת בידו-בית איכסא

אין חדש במחסומים אלה, המפרידים את חקלאי המובלעת מאדמותיהם שבגוש גבעת זאב-גבעון החדשה-רמות שמואל ורמות. וגם את תושבי נבי סמואל מאדמותיהם שנותרו במובלעת. מעולם לא ראינו את המחסומים הללו פתוחים.

מתחת למחסום בידו יש דרך "מרקם חיים" למובלעת נוספת – ביר נבאללה. על שטח מגודר ליד המחסום גילינו שלט מעניין: "שטח פרטי כפר שיתופי עפרה" עם מספר טלפון שלא ענה. חגית עופרן משלום עכשיו מכירה את המקום. הוא נרכש על ידי המתנחלים בציפייה להפשרת השטח החקלאי ורתימתו להרחבת ההתנחלויות המקומיות. אצל המתנחלים הכול מתוכנן ומאורגן מלמעלה!

 יוצא מן הכלל הוא מחסום בית איג'זא שנושק להתנחלות רמות שמואל – שבו פרצה גדולה לעוברים ברגל. התוספת החדשה פה לימי החורף היא שטיח גדול על הבוץ ביציאה מהפרצה. חנה שלנו עברה על השטיח ורק מפאת קוצר הזמן לא הגיעה ברגל עד למחסום הבא שבתוך המובלעת, המפריד גם בין כפרים בתוך המובלעת עצמה...

אין ספק שירושלים/אל קודס היא "העיר האסורה" עבור כל תושבי הכפרים והעיירות הפלסטיניות שמסביבה.