אל ערוב - מחסומי פתע ביום ובלילה

שוב נסענו לאורך כביש 60 עד דרום גוש עציון  לכניסה למחנה הפליטים אל ערוב במטרה לראות איך נראים המחסומים והחסימות המכתרים את חברון. שמחנו לראות שהכניסה הדרומית לחברון למרגלות בית חגי פתוחה ללא חיילים. בכניסה הבאה לחברון מול קילקיס מחסום מאויש בחיילים המעכבים מכוניות. דווקא בצומת הכבשים היה פתוח משני צידי הכביש וללא חילים.

צומת שויוח'-סעיר פתוח וללא חיילים. לפני חלחול, על כביש 60, הבטונדה מאוישת בחייל בנשק שלוף. 

עכשיו שוב נסענו בקטע החדש של הכביש העוקף את הכניסה לאל ערוב. במכולת של אבראהים הוא שוב מספר, כפי שדיווחתי כבר, שהמצב לא השתפר כפי שקיוו וצה"ל ממשיך לכתר ולחנוק במחסומים וחיפושים בבתים, למרות שאירועי זריקת האבנים כמעט ולא מתרחשים כשכלי רכב יהודיים נעים על הכביש המרוחק. אבראהים מספר שיש לאורך כל שעות היום והלילה, עד 12 בלילה, מחסומי פתע. פרנסתו מאד נפגעה בהעדר תנועה לידו.

עוד אנשים שהגיעו למכולת מספרים על לחץ מתמיד שמפעיל עליהם צה"ל. 

 אחד החיילים שירדו מהפילבוקס כדי לקחת את האספקה שהביאו להם, ניגש אלי ושואל מי אנחנו. להפתעתי, שמע על מחסום ווטש כי היה במכינת תלם ופגש חברה שלנו שסיפרה להם עלינו. הוא מהנח"ל. כמובן ששאלתי את דעתו עלינו. כל שפת הגוף אמרה שלילה.

בחזרה, דרך התוואי הישן של כביש 60, בתחנת הדלק הסמוכה לכניסה לכרמי צור, מספרים שהצבא עדיין מפגין נוכחות, בעיקר בערבים, קצת פחות מהזמן שלפני הדרך החדשה. שם בנקודת החיבור בין הישן לחדש  בטונדה מאויישת בחיל ונשק שלוף.

בדרך חזרה, שעת חזרת ילדים מביה"ס, עדיין חיילים במחסום מול קילקיס וכך נראית ילדותם.

 מענין מה חושבים השלטונות על דור העתיד שזאת שגרת יומו וכך נראה המפגש היומיומי בינו לבין מדינת ישראל.