סביבת חברון - תלמידים פלסטינים לא הולכים לבית הספר מפחד מפני המתנחלים

בכביש 60 הכניסות לכל הכפרים סגורות וחסומות לרוב בסוללות עפר וסלעים וגם במחסומי מתכת צהובים.  רואים יותר מתמיד רכבים צבאיים - ג'יפים וטנדרים וגם רכבי סוואנה ממוגנים.
מוחמד תיאם בבוקר פגישה עם עטא ג'אבר, שביקש לפני זמן מה שנבקר אצלו. בשיחת טלפון לפני הגעתנו סיפר שהוא במרפאה בחברון עם אישתו החולה (גם עטא לא בקו הבריאות). מאחר שיש מחסומים בכל פינה, נאלצו ללכת ברגל ולא הגיעו בזמן.
נכנסנו לשטח של אמו של עטא ופגשנו את ג'אודי, אחיו של עטא, המתגורר סמוך לבית האם. ג'אודי מספר שיום יום זורקים אבנים, גם בלילה, מתנחלים מגבעת החרסינה (השם הרשמי רמת ממרא) בצפון קרית ארבע.
בתמונה שצילמתי ניתן לראות את הדגל בשכונה היהודית, מעל בית משפחת ג'אבר שמתגוררת שם מאות שנים. גם קללות נשמעות, כלפי כל בני המשפחה, כולל הילדים.
הפחד מאלימות המתנחלים גורם לכך שילדיו של עבד, בנו של ג'אודי, לא הלכו לבית הספר. תוך כדי שיחה ג'אודי מזכיר את המערה שבה חיו אבות אבותיו וגם הוא גדל בה עם אחיו ואחיותיו. רק ב-1977 בנו את בית האם ואת ביתו הסמוך.
נפרדנו בלב כבד.
חזרנו דרך כביש 356 ופנינו שמאלה לפני חבר כדי לבדוק האם הכניסה לבני נעים חסומה, אכן כן.
בפנייה לפני חבר, כרזה הקוראת לחזור לחבל עזה. לא מפתיע.
עצרנו במכולת של נביל בזיף. לדבריו הכול "כרגיל".
בהמשך הדרך, קילומטרים ספורים משם, סמוך ליציאה מיטא, דגל ישראל מתנוסס על בנין שבעבר שימש כנקודה צבאית.
גם בכביש 317, דרכו חזרנו, מחסומים בכניסות לכל הכפרים, ורכבים צבאיים יותר מהרגיל.