מחצבת כפר גלעדי בדרום הר חברון

במעבר מיתר החנייה מלאה משני צידי כביש 60, כולל שלושה אוטובוסים שהביאו משפחות לביקור משפחות. כנראה שעדיין לא אוסרים על ביקורי משפחות כענישה קולקטיבית.

נסענו בכביש לטנא  עומרים והרמאדין ממערב לכביש 60.  בדרך עברנו דרך המחצבה של כפר גלעדי שמגיעה עכשיו כמעט עד דהריה.

תשאלו: כפר-גלעדי? איך קשור הקיבוץ באצבע הגליל לאיזור זה של דרום הר חברון? אז הסבר אפשר למצוא באתר של כרם נבות:

הסבר על מחצבות כפר גילעדי באתר של כרם נבות

מסתבר שקיבוץ כפר גלעדי מפעיל כאן את מחצבת יתיר ששייכת לחברת המחצבות של כפר גלעדי: הכובש מנצל את משאבי האדמה בשטח הכבוש!

בדרך לא דרך אבל יפהפיה עברנו דרך הכפר  שוויקה. במקום נורמלי האזור היה מלא בתיירים, מסעדות ומקומות ארוח, אבל…

תושבי הכפר סובלים מאד ממתנחלי אשתמוע. המתנחלים לא נותנים להם לחרוש את אדמתם, מחרימים להם את הטרקטורים בעזרת הצבא -אדוני הארץ שהצבא עושה כדברם והם מעכבים את הפלסטינים עד שהצבא מגיע.

כביש 317:

נסענו לאבו-סאפי, שגר בעומק השטח, בקרבת המאחז עשהאל. בדרך פגשנו את מרים, בתו בת ה-12 עם הצאן על הגבעות. היא קבלה את פנינו בצעקות שמחה שחממו את הלב. מכיוון שהיתה חופשה בבית הספר כל בנות המשפחה, מקטנה ועד גדולה עבדו, מי במרעה ומי בהאכלת בעלי החיים. אבו -סאפי עצמו חולה ומאושפז בבית החולים בדורא. 

הגענו עמוסים בחבילות שסמדר אספה, מה ששימח מאד את הבנות, במיוחד הצעצועים והמשחקים.

שוב מספרים לנו על ההצקות של ישראל קפלן, מהחווה בקרבת עשהאל. הוא זורק את הכבשים המתות שלו בדרכי העפר של התושבים הפלסטינים, הוא לא מאפשר להם לרעות את צאנם על האדמות שלהם והוא מעלה את העדר שלו לשטחי המרעה שהם זרעו. הכל שלו. 

שבוע לפני הביקור שלנו הגיע הצבא וגרש את השכן של אבו סאפי שהיה במרעה. 

שבועיים קודם הגיעו הרבה רכבים של הקק״ל לבדוק את השטח. אולי לקראת נטיעות בט״ו בשבט או שחיפשו אדמות לאום חדשות. נעקוב לראות מה קורה.

כשנפרדנו מהן, כל בנות המשפחה באו להגיד שלום.