ח'לת אל-דבע - מתנחלים אלימים מתפרעים וגונבים
המשמרת הוקדשה לביקור בח'רבת ח'לת א-דבע כדי לדרוש בשלומם אחרי הפוגרום שעשו בהם מתנחלים לובשי מדי ב' ביום שישי ה- 8.12.23 ולהביא להם קצת תרומות בגדים. בדרך לשם ראינו שבמצפה עשהאל הקימו עמדת שמירה חדשה הצופה אל הכביש, בנויה ומצוידת וכמובן מאוישת. נסענו לא-תוואני לאסוף את נאסר אדרא, שרצה להוסיף פרטים על המתרחש באזור:
אין כל כך לימודים בגלל המצב ובכל זאת הוא השתמש במיניבוס שמימנו את קנייתו, ועליו כתוב במפורש שהוא נועד להסעת ילדים לבית ספר. לפני כמה ימים, אחרי תצפיות של פורעי חוות מעון על נסיעותיו הלוך וחזור, הגיעו מהצבא ומהמינהל ובדקו בקפדנות רבה את הרכב. אחרי הבדיקה השאירו להם את הרכב למרות שנמצא פסול לנסיעה מבחינת השלטונות. כנראה שהשתכנעו שהוא נחוץ ונוסע רק בדרכים הפנימיות. בעת שהרכב עבר את הבדיקות, בנות המשפחה ניסו לצלם את החייל הבודק והוא איים שישבור להם את הטלפונים אם יצלמו.
עןד הוא מספר שבאימנזיל רבש"צ וחיילים החרימו חמור כשאדם חרש בו בשדה .גם זה כנראה רכב מסוכן לבטחון המדינה.
הגענו לח'לת אל דבע בעקבות דוח וצילומים מזעזעים על הרס וחורבן, שעשו שם מתנחבלים ביום שישי 8.12.23 ששלח יאיר רון ואני שיתפתי בפייסבוק שלי. מה שבולט עכשיו בכפר הקטן הזה הם טקסטים הכתובים על קירות, בערבית ובאנגלית, בכתב מאד יפה וגם ציורים של קלסתרי של ילדי המקום, וגם של ג'אבר עם מכוש. ג'אבר ואחיו השתקן סאלח מספרים על שאירע ומסתבר ששניהם חטפו מכות אבל סאלח גם נעצר ושוחרר רק בלילה.
הם באים לבושים מדים של צבא, אבל עפ"י נעליהם הם יודעים שהם מתנחלים. ואומרים שהם מחפשים נשק. בבית הספר שברו את השער ואת כל הארונות בכיתות וזרקו את תכולתם.ג'אבר אומר, בבקשה שיחפשו נשק אבל למה להרוס ולבזוז כלי עבודה, גנרטור, כסף ותכשיטים, ולשבור טלוויזיות. מה זה קשור לחיפוש נשק?
הקצין שהגיע היה מנומס. אבל ג'ינג'י הידוע, המתנחל ממעון תוקפני ואלים.
הם נכנסו לבית השכן, שלא היו בו בעלי הבית, הם החרימו מעיל שנראה להם צבאי ומשהו כמי חרמונית. בכיס המעיל היו 6,000 ₪. הוא ביקש להוציא את הכסף אבל הם לקחו את המעיל עם הכסף. כמו כן לקחו תכשיטי זהב של בעלת הבית ממגרה שהפכו. לקחו כלי עבודה, אפילו את פותחן קופסאות. שוב הוא שואל בהרבה בוז יחד עם הכעס, מה זה קשור לכלי נשק?
אחרי שהלכו והמשפחה והם סדרה קצת והחזירה את הסדר על כנו, הם מילאו את הקירות החיצוניים של הבתים בטקסטים בכתב יפה בערבית ובאנגלית: "לא נכנע. ננצח או נמות", "את הנחלה שלי אני ממשיך מאבותי ומעביר לילדי". "בכוח זרועי אגן על ירושת סבותי לילדי", "אל תקחו את ענף הזית מידי". על קיר אחר: "זאת תהיה הפעם השישית שהורסים לי את הבית".
סאלח נראה שפוף, ג'אבר תוסס שוצף וגם מבטא הרבה בוז על הטיפשות המתלווה לאלימות הזאת.
נמשיך לעקוב ולהיות איתם בקשר.
בדרך חזרה לא-תוואני מראה לנו נאסר חלקת אדמה קטנטנה לצד הדרך למרגלות חוות מעון. החלקה חרושה חלקית. לפני כמה ימים הגיעו חיילים והורו לחורש להפסיק את עבודתו וללכת הביתה. לטענתם החלקה קרובה מדי לחוות מעון. נאסר גם מבקש שיפתחו את כל החסימות שעשו לכניסות היישובים מערבה לאורך כביש 317 – לסוסיא, לאימנזיל, לכרמיל, ליטא ולסמוע. בפועל הצבא חוסם באבנים וערמות עפר והם פותחים כי הם חייבים להיכנס לבתיהם.
הוא מספר על מתנחל ושמו יששכר מן, שיש לו בולדוזר שהמתנחלים משתמשים נותן לסגירת החסימות שהם פותחים. "הורדות ידיים" שכאלה.
נסענו גם לסוסיא. החסימה עדיין קיימת ויש מרחק ללכת למגורי האנשים. משאית עם ירקות עומדת מעבר לערמת העפר והסלעים, נשים באו לקנות ונאלצות להיסחב אחר כך עם הקניות. הם מנהלים עכשיו את החיים בשיטת "גב אל גב
".
ביקרנו את עזאם וואדחה ידידנו. גם עאזם מספר על החרמת החמור המסכן את ביטחון ישראל, ועל אירוע דומה שהיה אצלם. למזלו של המסכן ראו חיילים ראו את הטרוריסטים היהודים וצעקו עליהם להניח לאיש, ולא לקחת לו את החמור. בחודשיים האחרונים באו אליהם ארבע פעמי לפחות, חיילים ומתנחלים לובשי מדים, לפנות בוקר או בלילה. סתם מסתובבים. פעם באו לשכנו שעבד בשדה ואמרו לו: אתה יודע שבסוף ניקח לך את האדמה הזאת כי היא שלנו.
הוא הראה לי גם תמונות של הרבה מכוניות מוחרמות.
אדוני הארץ לא מפסיקים.