חברון, דרום הר חברון, מעבר דורא-אל פוואר

על כביש 60 הרבה חיילים מאבטחים את הציר מלבד מחסום בכניסה לדהריה. הם בתוך הבטונדות. ע"י דיר ראזח, ליד המעין שע"י צומת דורא אל פוואר עמדה מברזנט. בצומת דורא אל פוואר חיילים בנשקים שלופים בארבע בטונדות מכל עברי הכבישים. שם גם דגלי ישראל צמודים עליהם. כנראה שהתאריך גורם להיערכות הזאת.

בחברון, בחנותו של עבד, מחכה לנו לאורה, סטודנטית מסקוטלנד, שרוצה לעשות עלינו עבודה במסגרת התואר השני שלה. היא ממוצא הולנדי וזאת הפעם השלישית שהיא בישראל ומגלה בקיאות לא קטנה, אבל בכל זאת הפעם רוצה ממש לשמוע באופן יסודי את כל הצדדים. אנחנו מנסות להסביר לה את מורכבות המציאות בחברון ומפנות אותה גם לתנ"ך וגם להסכמי אוסלו, וואי פלנטיישן.וגם הפנינו אותה לעובדי המוזיאון - לגעת בנצח - שבבית הדסה, שתשמע היטב גם את גרסתם וכמובן תדבר עם פלסטינים בהמשך. במידת הצורך תהיה אתנו בקשר. "אתן נשים מאד אמיצות" היא אומרת בתום השיחה .

בחוץ עוברת קבוצה גדולה של תיירים עם מדריך משוברים שתיקה. מיד מגיע עופר אוחנה ומתחיל ליצור פרובוקציה. לדבריו הבית שצילמה חגית ליד מחסום בית מרקחת לא נקנה ע"י יהודים ולא יגורו בו יהודים. "סתם אמרתי, נהניתי לשגע אתכם".

היום לא היה שם איש ולא צבא, כך שלא היה את מי לשאול. נצטרך להמשיך לעקוב כי עופר אוחנה לא בדיוק כתובת אמינה לקבלת אינפורמציה.

החיילים במחסום מערת המכפלה מראים סימני דאגה ובאים לברר מה קורה. רוצים להיות בטוחים שלא מתלקח פה שום עימות. הם כנראה לא משתכנעים מדברי ההרגעה שלנו ומזעיקים קצין: "יום יפה היום," הוא אומר. "נכון וגם רגוע", אני עונה לו.

נכון. למה לצעוק ביום כזה יפה? תשאל את עופר אני מציעה .המבטים שהשניים האלה מחליפים לא מותירים מקום לספק. איש לא ישאל את עופר ולא יגיד לו לא לצעוק. אנחנו והפלסטינים המטרה .

עופר בחיוך לא מותאם לתוכן דבריו מתגאה שהוא זה ששם את המחסנית של אלאור עזריה ליד גופת המחבל. זה הממונה על רכבי ההצלה בחברון.

חברון כמו חברון מוטרפת ומייאשת.