דרום הר חברון, חברון

התנחלות בית יתיר נמצאת צמוד לגדרהמערכת על כביש 316הבא מצומת ערד בואכה כביש 60. שם נבנה מחסום מצדות יהודה המיועד למעבר מכוניות וסחורות והשייך מנהלית למחסום מיתר.

משפחת אבו קביטה שוכנת שם מימים ימימה ומתפרנסת מחקלאות וגידול צאן. בהיותם צמודים להתנחלות נשארו מצדה הישראלי של הגדר. מעברה השני יש כפר קטן, אימנזל שמו, ובו בית הספר שאליו הולכים כל בוקר 22 ילדי המשפחה. בהיותם פלשתינים חלות עליהם תקנות קשות ומרושעות של תנועה. כל חצי שנה עליהם לחדש את אישור המעבר במחסום. בעבר הקשו לא אחת על הילדים, שזהותם ידועה כמובן, לעבור לבית הספר אם מי מהם שכח את הקושאן שלו. בשלג הגדול אשתקד הם היו נצורים קפואים ורטובים בלי מזון להם ולצאן כמה ימים כי לא הייתה להם אפשרות לנסוע ליטא לקנות את מה שצריך.

הייתי צריכה לשכנע את מנהל המחסום שזה מקרה הומניטרי ושייתן לפנים משורת הדין לאבי המשפחה לנסוע לקנות מזון ובגדים לכולם. ביום חמישי האחרון התקשר אלי מחמוד מודאג ופגוע. האישור החצי שנתי לא מגיע. "שבועיים אני מתחנן, אני לא בן אדם? את מבינה, לא מתייחסים אלי במת"ק" הוא אומר. "ביום ראשון מתחיל בית ספר ולילדים עוד אין תסריח". שוב טלפונים רבים למנהל המחסום שמגלה כל פעם נכונות לעזור והוא לחץ על קצין המת"ק והאישורים ניתנו.

למה למה למה?

מחמוד ביקש שאבוא לבקרו כי יש לו עוד דברים לספר. אז באתי היום. קודם כל שאל על יהודית קשת שהייתה אתו בקשר הרבה זמן וביקש למסור לה ד"ש חם.

מסתבר ששתי נשים, גיסתו וכלתו, לא קיבלו את האישור החצי שנתי, למה ? לא ברור. "תגיש שוב בקשה, הם אומרים. מיהו בכלל שחייו יעניינו מישהו, ככה הוא חוזר ואומר לי. אחת מהן הלכה ללדת בבית החולים בחברון ואולי יעשו לה בעיות בשובה עם התינוק עוד יומיים. אז שוב טלפנתי למנהל המחסום, שוב נתתי את פרטי הנשים ושוב הוא מבטיח ללחוץ על מי שצריך וגם להנחות את אנשיו במחסום במידה והאישור עוד לא יהיה, לכשתשוב מבית החולים.

למה כל חצי שנה לחדש אישור לאנשים שזה ביתם מאז ולעולם? אני שואלת את גלעד מנהל המחסום. למה לא לתת להם אישור לכל החיים? את צודקת, הוא עונה. העליתי זאת במת"ק, הם חושבים על זה. נקווה שיתנו פתרון אנושי בהקדם.

שוחחנו ארוכות מחמוד ואני. לדבריו עד 2006 המחסום היה בידי צהל וחיילים הכירו את המשפחה ואפשרו לעבור בלי למרר את החיים. מיום שעבר לניהולה של יחידת המעברים של משרד הביטחון, מקשים עליו את החיים. "אנחנו לא בני אדם? למה מתייחסים אלינו ככה? אנחנו רק רוצים לחיות בשקט" הוא חוזר ואומר. גם המתנחלים ממררים את החיים כמו בכל מקום בגדה. "אולי הם חושבים שנתייאש ונלך משם? זאת האדמה שלנו לפני שמתנחלי בית יתיר הגיעו, הוא אומר. יש ייאוש גדול גם מהמנהיגים של הרשות. "איש לא דואג לנו. הם רק מילאו לעצמם את הכיסים"....."מצבנו יהיה יותר גרוע אם יחזירו את השטחים", הוא אומר.

לסיכום שיחתי עם מנהל המחסום, גלעד, הוא מבטיח לעזור כפי יכולתו וסמכותו ומבקש ממחמוד להרים אליו טלפון בכל בעיה.

אנחנו מקוות. 

מילה לשבחו של גלעד: באמת תמיד מוכן להקשיב ולפתור את הבעיות באנושיות שלא פגשתי במקומות אחרים, ולמצוא פתרונות יצירתיים בתוך סבך התקנות הבלתי אפשריות שהוא נדרש ליישם.

נסענו לחברון. חיילי גבעתי עכשיו שם. "ביהכ"נ" חזון דוד נמחק כולו נכון לעכשיו, אבל שלט גדול וצהוב נתלה ועליו כתוב באותיות קידוש לבנה: חזון דוד ישוב ויהיה. בינתיים מצדו השני של הכביש, ממש צמוד למחסום שמפריד בין חברון לקריית ארבע, בנו אוהל ושמו שולחן וכיסא וספרי תפילה. זהו ביהכ"נ חזון דויד החלופי.

חברון כמו חברון

על יד מערת המכפלה קבוצות של תיירים, קבוצות של חיילים בסדרת חינוך ויהודה שאול מ"שוברים שתיקה" עם אורחים מאנגליה. הוא מסביר להם גם עלינו.

עבד בחנות המזכרות שלו ושני מדריכים מבית לחם שבאו שוב עם תיירים, מספרים שביום חמישי האחרון בשעה 14.00 הגיעה קבוצת תיירים יהודים מצרפת.לפתע החלו להתגרות והפכו את הדוכנים והרסו סחורה. החיילים רק הסתכלו. לבסוף באה המשטרה ועצרה אחד מהם לחקירה. המדריכים מבית לחם נתבקשו לתת עדות, וכשהגיעו למשטרת קריית ארבע ראו את העצור הזה. הם עצמם "בילו" במשטרה עד 18.30. יש סרטון של "בצלם" על האירוע שהעליתי בפייסבוק.

הייתה כבר שעת צהריים והרבה ילדים שחזרו מבית הספר העדיפו לא לעבור דרך מחסום תרפ"ט, אלא עלו לכיוון תל רומידא ופנו ימינה אל עבר כניסות ל-1Hהחסומות לכלי רכב אך לא לבני אדם.