דרום הר חברון, חברון, סנסנה (מעבר מיתר), יום א' 7.7.13, בוקר

צופות: 
לאה ש', פאולה ר' (מדווחת)
07/07/2013
|
בוקר

0800-1030

 

מעבר סנסנה מיתר 

המעבר ריק

 

דרום הר חברון

כניסה לסמוע: פלסטינאי עומד בידיים מורמות לפני חייל יחידת כפיר. הוא משוחרר לדרכו לאחר שעצרנו. החייל מצווה על-ידי מפקדו לא לענות לנו, והחיילים עוזבים את המקום.

 

לאורך כביש 317 (והמכולת של נביל מול צומת הזיף) – חצי שנה לא יצאתי למשמרות והשלטים האדומים המרובים שאוסרים כניסה ליישובים הפלסטינים הולכים ומתרבים. במיוחד נדהמתי מהשלטים האדומים שמשקרים בגלוי (לצערי לא צילמתי) שהשטח שלפנינו הוא שטח "איי" של הרשות.

 

חברון

דרך ברוחב 5 מטר מפולסת לנוחות המתנחלים, דרך שייאסר השימוש בה על-ידי בעלי האדמות הפלסטינים בשבתות ובימי מועד, דרך שמפולסת על אדמות בני משפחות ג'אבר, ראזם, מאטרייה, אידריס ודאנה.  אנחנו פוגשים התקהלות שקטה של בעלי האדמות. חיילי גבעתי, שוטרים ועובדים ניצבים סביב, ממתינים לאיזו הנחייה. אחד מבעלי האדמות סיפר שבית המשפט בירושלים קבע שאין להקים כביש על האדמות שבבעלותם, אך הצבא והמשטרה אינם מכבדים את הפסיקה, בשם שיקולי ביטחון. לאה לא יכולה להבליג לנוכח העוולה, ולהפתעת הנוכחים ההמומים, ללא צורך במגאפון (בצילום), קוראת לעבר החיילים שניצבו על הגבעה, בין היתר:

"בתור אמא לחיילים בצבא, תראו עכשיו למה משתמשים בכם ואחרי הצבא תשברו שתיקה! יהודים גונבים אדמה ופרנסה מבני-אדם שנבראו בצלם אלוהים!"

אני מקווה שהדברים האלה, שנישאו בקול רם וצלול, נכנסו לאוזני החיילים וללבם, וודאי נעמו (אף אם לא הבינו את המלים) לפלסטינים, שמאופן ישיבתם והתנהלותם ניתן לשער עד כמה הם מרגישים אובדי עצות ומיואשים.

כאמור, כוחות הביטחון המתינו למשהו. ה"משהו" הגיע. מרכב יצא גבר צעיר וחסון, ציציותיו מתנפנפות מאחור, כולל פתילת תכלת, שמעידה על יחידת עילית של הקב"ה וכמובן האקדח על התחת. ממנו החיילים והשוטרים קיבלו הנחייה להמתין לפי שעה. אדון הארץ הסתחבק איתם במידה. ממנו הם מקבלים את ההוראות.

מול הדרך הזו, שכולה כאמור מחברת בין משפחות פלסטיניות, הוקמה לפני חודשים מעטים אנדרטה לזכר הנופלים. מהמיקום ניתן להקיש שזה המקום שבו התרחשו הארועים. אבל המיקום נקבע ככל הנראה כדי לתת  לכביש ערך של קידוש בדם.