דרום הר חברון, חברון, סנסנה, יום ה' 29.4.10, בוקר
אורחות: סורין ודהליה
מעבר סנסנה-מיתר
שקט, שיגרתי ואין מעוכבים
. 3 משאיות ממתינות ליד הבודקה לבדיקה. בצד הישראלי מחכים כעשרים פועלים לאיסוף ע"י המעסיקים. בדרך חזרה נעלמו אפילו הבולדוזרים שהיו לצד הכביש בצד הפלסטיני. הכל ריק.
כביש 60
הכביש די שומם.
דורא-אלפאוור - קרוב לדורה יש מעט רכבים פלסטינים. הצומת פתוח, קצת הולכי רגל בסביבה ועל הכביש, ילדים בדרך לבית הספר. יש שימוש לא מבוטל בחמורים ככלי תחבורה, כולל 4 ילדים שמחים על גב בהמה אחת.
בדרך חזרה אנחנו נתקלים ב-2 מחסומי פתע. האחד ליד הכניסה לבני נעים והשני על הכביש, כמאה מטר משם.
ליתר בטחון?
בכניסה לכביש 60 מוצב רכב צבאי שלא היה שם בבוקר שהגענו.
חברון - עיר הרפאים
מחסום בית המרקחת - סוף-סוף יש סימני חיים: הבנים בדרך לבית הספר הסמוך משחקים בחוץ, מחייכים וצוחקים. ליד בודקה הבדיקה גבר מעוצבן במשקפי "דיסטנס" וחליפה אלגנטית ממתין על יד רכב שחור לא ברור למה. מסתבר שהוא ישראלי מקומי והרכב תקוע מאתמול בלילה.
מעט בדיקות של תיקי הילדים וכנראה בודקים באופן שרירותי - אלא מה? ניגש אלינו חייל עם חיוך כובש (תרתי משמע!) ושואל מי אנחנו ומה מעשינו - הוא לא שמע על מחסום ווטש והתענין, מיהר להגיד שהכל רגוע בעיר וכמה טוב שכך. ואז הוסיף שבבוקר היה ארוע נקודתי אחד קטן.
ומה הוא?!
הפגנה אלימה, סיסמאות, צעקות, דגלים, אבנים.
שאלנו בתמימות: מתנחלים?
לא, ההפך. מקומיים.
ומישהו נפצע?
לא, לא. רק היו חבלות לכמה מהם. היה מאוד אלים ולא היה צריך להיות כך.
אכן.
אחד הצופים של ה C.P.T. ניגש אלינו ושאל לשלומה של תמר האדמונית שפגש בשנה שעברה/ שמו אלווין ומוסר ד"ש.
תל רומידה בית הדסה - שומם. ראינו בסך הכל 3 הולכי רגל פלסטינים וכמה קבוצות של ילדי מתנחלים שממתינים להסעות לגנים ובתי הספר.
מערת המכפלה וציר המתפללים
רחבת המערה ריקה ושקטה. בית גוטניק דומם. שלט על חלק מהמבנה מכריז שהוא להשכרה. קבוצת חסידים עם הרבי מתפללת ליד המדרגות - בזמנים עברו זו היתה הנקודה האחרונה שמותר היה ליהודים להתקרב אליה. אוי לימים הטובים ההם. בציר המתפללים שקט מוחלט. כנראה שזמנן של החסימות הזמניות עוד לא תם ויש אפילו חסימה חדשה ליד אחד הבתים - או שלא שמנו אליה לב קודם?! ליד החסימה, שמאלה מהכניסה לציר, עומד רכב צבאי וכמה חיילים.