חברון, סנסנה, יום ה' 6.8.09, בוקר
07:00-10:00 מחסום מיתר
מספר אוטובוסים של משפחות אסירים, חוץ מזה ריק.
חברון עיקול 160- יש מג"בניק בפילבוקס, אבל מחוסר עבודה.
בית המרקחת, תרפ"ט, תל רומידה- ריק ושקט.
תגליותינו להפעם:
- ליד בית הדסה מצאנו עבודת יד של יפויי הכיבוש, שנעשתה באדיבותן של בנות שבט צופים כלשהו. "שמח בלול החברוני", זו הכותרת של המיצג שכולל קישוט ססגוני של קיר הפרדה מכוסה תלתלית ומגוון ציורים של מציאות "נורמטיבית" למדי: המתנחל, החייל, הערבי (חגור חגורת נפץ), התורם הנדיב ואפילו אנשי TIF, כולם חיים "באחווה והרמוניה בלול החברוני".
- במפעל המתכת עידכנו אותנו שלמגבניקים שמאיישים את המחסום החדש אין שירותים ולכן הם מטילים מימיהם מול המפעל, מה שגורם חוסר נחת לעובדי המפעל, שסבורים אגב שאין פה ניסיון לפרובוקציה מצד החיילים.
- עוד מספרים עובדי המפעל שלאחרונה החלו המגבניקים לעכב נערים במחסום החדש, מה שלא קרה קודם. לקוח של המפעל סיפר לנו שראה לפני כמה ימים באותו המחסום חיילים שורקים ומציקים לבחורה פלסטינית שעברה במחסום.
- עזאם סיפר לנו שעכשיו מאפשרים להם להכניס משאית עם מנוף לשטח של המפעל שנמצא מאחורי הבטונדות (בצד הפלסטיני).
- דבר אחרון: פגשנו במפעל בחור מבוגר חובש כיפה, סנדלי שורש לרגליו (או במלים אחרות חזות סטריאוטיפית של מתנחל) וערבית שוטפת בפיו. ובכן, מסתבר שהוא גם וגם: גם פלסטיני וגם מתנחל. החבר'ה שם מספרים שהוא התגייר לפני 20 שנה וחי בקרית ארבע. ללמדנו שגם באפרטהייד יש חציית גבולות.
