קלנדיה

במסגרת ביקורי הסופרים לקראת הספר ש"שוברים שתיקה" מתכננים להוציא לקראת 50 שנות כיבוש נתבקשתי ללוות את הסופרים למחסומים.

04:15 - 07:00: לאורך כל המשמרת היה מספר העוברים קטן בהרבה ממספר העוברים שאנו רגילות לראות בקלנדיה. לאור זאת לא נאספו רבים בתורים והמעבר היה מהיר. השער "ההומניטרי" [מה כאן הומניטרי?] לא נפתח כלל. לשאלה נאמר כי "אין צורך". השאלה האמיתית היא למה בכלל צריך את כל המחסום הזה.

האורחות הקשיבו להסברים, אך התרשמתי שהעובדה שהיום לא היתה תנועה מסיבית קצת מיתנה את "החוויה". בעזרת יהודה יכולנו להראות הרבה תמונות מימים אחרים - שבהם משתקפת קלנדיה "במיטבה".

צפינו בבחור שנעצר - אך לא יכולנו לגשת לברר פרטים על הארוע. בפתח המעבר מירושלים לרמאללה ישב אדם להערכתי כבן 45 שחש ברע. הצעתי להזמין עזרה אך הוא סרב. שאלתי האם אוכל להסיע אותו לבית חולים אך גם לזה סרב וביקש שאתרחק. ראיתי שהאיש ישב עוד כחצי שעה במקום ואז נעלם. אני מקוה כי הוטב לו.

עזבנו בשעה 07:00 כאשר כבר לא היה תור וכל הביגלה נמכרו.