בקעת הירדן, מלווי הרועים מגנים על הפלסטינים 24 שעות ביממה בפני התקפות מתנחלים

המשימה להיום: לשהות עם משפחות בפרסיה, לצורך שמירה נגד מתנחלים שעלולים להגיע אליהם ולהפחיד, לגרש, למרר, מי יודע איזה עוד אפשרויות, את החיים שלהם.

מלווי הרועים בימים אלה, מתחילת המלחמה, מוצאים עצמם בתפקיד חדש. במקום ללוות את הרועים למרעה, לצורך שמירה מפני עוולות, למעשה שוהים איתם בבית במשך 24 שעות ביממה, במשמרות. עיקר הפעילות מתרכזת בפרסיה, ולפעמים יוצאים משם למקומות אחרים לפי ההתרחשויות בשטח.

פעילות מאד ברורה של מתנחלים, המתחזים לחיילים, וצבא שמשתף פעולה עם המאחזים המדומים, עם המתנחלים, הפכה בזמן הזה למטרה מוגדרת גם על ידי הממשלה, והמשרד של בן גביר, שמשם יורדות הוראות הפעולה. 

המתנחלים מגיעים לאזור המגורים, מציקים, מאיימים שיפגעו אם לא יסתלקו התושבים ממקומם.
נכנסים בעדרים עם  טרקטורונים, מסוגלים לנסות לדרוס בכבישים (ר' אתמול בכביש 90), עוסקים בבניית גדרות חדשות וארוכות לאורך הכבישים (כביש 578 – אלון), וההרגשה שהכל מותר והכל אפשרי.

בפרסיה שממוקמת בצד המערבי של כביש אלון, לכיוון כביש 90 יש מספר משפחות שחיות בחמולות.

האתגר להיות כל הזמן במקום וללוות ללא הפסקה הוא גדול מאד. יפה לעקוב אחרי המתנדבים של הליווי, במחוייבות השלמה שלהם וההתמדה. התחושה שאנחנו באיזה קרב מאסף, שבו כל פעם נושר עוד אוהל ועוד משפחה עוזבת ועוד מישהו נכנע , ואין בידינו לעשות הרבה כדי למנוע, וגם אין למי לפנות לעזרה, חוץ מאיתי מק, היא קשה ומציקה. ומצד שני המחשבה שבלעדינו יתכן וכבר לא היו פלסטינים בבקעה נותנת כח להמשיך.

בימים אלה, מלחמה וצרותיה, הכל עומד. בתי הספר באזור סגורים מאחר והדרכים המובילות חסומות. הילדים נמצאים כל הזמן בבית. ללא פעילות כלשהי. והשאלה מה עושים עכשיו: כלום ומה תעשו מחר: כלום , נענית בחיוך. יש להם בהחלט יכולת לעשות כלום. לא יודעת אם זאת יכולת מתפתחת או באין ברירה נרכשת. בכל מקרה, הם מאד נהנים מפעילות.

אז הבאתי דפים ופנדה וישבנו באוהל (אחרי שניקינו וסדרנו לעצמנו פינת עבודה) וציירנו. היה כיף להעביר ככה שעתיים שלמות. בהמשך קראו לנו לבוא לעזרת קהילה מעין חלווה שנמצאת על כביש 90 עם הבקר, שם היו צבא ומתנחלים וניסו לדרוס את העדר או את הרועים או את שניהם.

בזמן שהותנו במקום היו עוד מלווים שליוו את העדר במשך הבוקר וחלקם נסעו לעזור במקום אחר.

שתי המשפחות שגרות במקום חיות בשתוף מלא בעבודה וכלכלה. ארוחות משותפות, עבודה משותפת עם העדרים, ולכל משפחה אוהל מגורים משלה. האוהל של הסבים מספק גם מרחב הפנאי של הילדים.