דרום הר חברון, חברון, מעבר דורא-אל פאוואר
דרום הר חברון חברון,
אוי, כל הצמאים הולכים למים, עם בקבוקים.
יומיים לפני האירועים הקשים באזור.
הכל שגרתי. שקט. הפועלים חוזרים מוקדם הביתה.
אז הגענו למעין שהם קוראים לו בִּרכֶּה אבל מקור בר סמכא אמר לי ששמו דלבה. הוא נמצא כקילומטר דרומית לצומת דורא-אל פאוואר וזה מה ראינו ושמענו:
שאלתי: למה אתם פה? ענו ל
י: כי רק פה יש המים הקרים והנקיים.
אין לכם מים
זורמים בכפרים? לא, הם עונים. ואם יש מים, אסור לנו להוציא מהאדמה ..
אתם באים כל יום? כן, זה מה שקורה בקיץ. כל פעם שאני עובר מפה אני לוקח מים.
תמיד יש אנשים פה .
מאיפה אתם באים? שאלתי. מכל המקומות באים, עונה הבחור מדורא, מיטא, דהריה, מבית עווא. אני מבית עווא.
ולא מפריעים לכם? לא מגרשים? אתם יכולים לקחת מים תמיד? לא תמיד נותנים. הצבא בא לפעמים ומגרש. אם הם רואים הרבה מכוניות הם לא נותנים.
זאת תמונת המצב.
בחברון שומם ושקט בשעות הצהרים החמות של הרמדאן.
כל המחסומים נראים עכשיו מבוצרים יותר מאובטחים ומשוכללים יותר. גדרות גבוהות יותר.
בעמדות הבידוק נשמעים רק קולות החיילים. ללא נראות, ללא מפגש פיזי עם העוברים והשבים.
ארכיטקטורה מזרח גרמנית אפורה קודרת ומאיימת.