דרום הר חברון, חברון

אפור, גשום וקר מאד

הכניסה לדיר ראזח עדיין חסומה. כניסה שנמצאת ממש על כביש 60. נ' ידידנו הגר שם שואל אם אנחנו יכולות לעזור להם להיפגש עם נציגים ישראלים ולבקש להבין את פשר הסגירה הזאת ואם ניתן להסירה סוף סוף. בלעדיה הם חסומים ונאלצים להיטלטל בדרכים עקלקלות וארוכות כדי להתחבר לעורק תנועה. התייעצתי עם חנה בר"ג ואת עצתה נתתי לו.

בהמשך, תמונות הממחישות את הסבל היומיומי של התושבים.

מלבד זה, כל הכניסות לישובים לאורך כביש 60 פתוחות.

בצומת דורא-אל פאוואר, כוחות רבים של צה"ל גם ”קודקודים" מאובטחים מכל עבר על ידי צלפים רעולי פנים, בנשק שלוף, גם לעברנו. מישהו הזעיק אותם על שילדים זורקים אבנים על הכביש. הרבה זמן הם שם מחכים למשהו שלא קורה. מתייעצים, מתבוננים בנו מצלמים אותנו מצלמים אותם. לא הפרענו אלה לאלה.

בשובנו מחברון כבר שקט הכול ולא נראתה שום פעילות.  חברון עצמה נראית כעיר רפאים. רוב המסתובבים הם חיילים של הצנחנים ומשמר הגבול ואלה בכל פינה. קור מקפיא של טרם שלג משפיע על כולם מלבד על שומר ישראל.

ברד החל לרדת והחקלאים בצד הדרך נשארים בסככה, עם דוכני הירקות הנהדרים שלהם הצמודים לחלקות בה מגדלים מכל טוב. אתם לא הולכים הביתה? שאלתי. לא מה פתאום, הם עונים. אז ירדנו קפאנו נרטבנו וקנינו צנוניות, לפת, בצל ירוק, פלפלים וכרובית שאך זה נקטפו בטעם של פעם, לשמחת שני הצדדים.