ענאתא-שועפאט, קלנדיה

צופות: 
מיה בר הלל, דניאלה גורדון וחנה בר"ג (מדווחת)
26/04/2017
|
אחה"צ

משמרת מ 12:30-16:00

שועפאט: אחרי טעויות אחדות בדרך הגענו למחסום שועפאטזהו מחנה הפליטים הפלסטיני היחיד בתחומה הריבוני של מדינת ישראל (הוא ממוקם בתוך שטחה המוניציפלי של ירושלים, אך מעבר לקו הירוק). גדר עוטף ירושלים מקיפה את המחנה מצפון, ממערב ומדרום תוך השארתו בפועל מחוץ לתחומי העיר. אין להתבלבל בין מחנה הפליטים שועפאט לבין שכונת שועפאט הממוקמת כקילומטר אחד מערבה לו ומהווה מתחם עירוני שונה ממנו באופיו ובאוכלוסייתו. המחנה הוקם בשנים 1966-1965 במטרה לפנות אליו את תושבי מחנה הפליטים ששכן ברובע היהודי. זהו המחנה האחרון שהוקם עבור פליטי 1948 והקרקע עליו הוא בנוי הוקצתה ע"י הירדנים לארגון אונר"א. הוא נועד לאכלס 1500 אנשים וגרים בו היום 20.000 בני אדם. השרותים למקום מסופקים ע"י אונר"א ועירית ירושלים. שאר נותני השרות הישראלים נמנעים מלהכנס למחנה ורואים בו שטח "אקס טריטוריאלי". רמת התשתיות והשירותים במקום ירודה, המחנה סובל מעוני, הזנחה וצפיפות יתר. כל בתיו מחוברים לתשתיות החשמל והמים הציבוריות, אך לא כולם מחוברים לרשת ביוב. אונר"א מתריע על כך שתושבים רבים, בהתעלם מהנחיות הנדסיות ובטיחותיות, הוסיפו קומה שלישית ורביעית וחמישית וששית ואף יותר לבתים שיסודותיהם נועדו מלכתחילה לשאת קומה אחת או שתיים בלבד.

התקרבנו למחסום "המפואר" מהמדרכה הלא נכונה, ומיד הסערנו את המג"בניקים. בטחוננו וטובתנו כיכבו בדרישה שנעבור לצד השני - מה שעשינו בהזדמנות הראשונה. התנועה בשעות אלה דלילה ביותר. איש אחד יצא "מהמחילה" בכעס גדול וטען כי חיכה שעה למעבר - לאור הריקנות במקום קשה לקבל הנחה זו. בשיחות עם אנשים מעטים נטען כי בבוקר התורים ארוכים, אך אח"כ אין לחץ. עמדנו לעזוב כאשר גילינו אשה צעירה מלווה בארבע ילדים קטנים שבידה אישור לביקור משפחה. החיילים הסבירו לה שהאישור תקף רק לקלנדיה, אך היא התעקשה כי פניה למחנה לכתובת קרובה וכי גם אתמול נתנו לה לעבור משואפעט. הנסיון שלנו להתערב לא עזר. "אם ניתן לה לעבור יבואו עוד "אלפים" ו"הסדר יופר". - תחי הבירוקרטיה הכיבושית!!! שעות אח"כ פגשנו אותה בקלנדיה. בשטח שהיה בעבר מגרש חניה גדול עובדים עכשיו במרץ רב על קו נוסף לרכבת הקלה. המכוניות נבדקו ברפרוף. אוטובוסים לירושלים חיכו ליוצאים מהבדיקה.

קלנדיה: מחסום כמעט ריק, רק מעטים עוברים במהירות. בסככה ישבו כמה נשים וילד אך הם לא נראו כנדרשים לעזרה. שוק פירות וחפצים קטנים התפתח במקום. בינתיים עוד לא התחילו בהכנות לרמדאן או בעבודות לשינויים במקום שעליהן הודיעו לנו.

וכרגיל - כל זה חסר משמעות - העוול הגדול הוא במניעת חופש התנועה!