קלנדיה

צופות: 
רוני המרמן, רותי ברקאי ותמר פליישמן.
24/06/2016
|
בוקר

יום שישי השלישי לחודש הרמדאן

image001_0.jpg

יום שישי השלישי לחודש הרמדאן בקלנדיה הוא יום של שיא.

שיא בכמות הפלסטינים ושיא בהיערכות הצבא.

הגיעו עשרות אלפי בני אדם והמקום דמה לצוואר בקבוק.

המונים עמדו בשורות, נבדקו, עברו את מבחן הגיל או לא עברו.

אבל לא היה זה נהר האדם של מאות אלפים כבשנים קודמות,

image003_2.jpg

גם לא ניכרה ארשת שמחה וחג על פני מי שעברו בהצלחה את המיון, ולא נשמעה צעקת שבר ומחאה מפי מי גזרו עליהם לחזור.

משהו כמו כבה באנשים.

  • את האחד שכן התנגד ולא הסכים לחזור, גררו שוטרי מג"ב אל מעבר צר בין שתי חומות, ושם, במקום הסמוי מהעין, כשגבו אליהם, שלושה זוגות נעלים צבאיות הפליאו את בעיטותיהם בשוקי רגליו וחדלו רק כשהבחינו במצלמה

image005_1.jpg.

כמו שאמר קצין בדרגת סרן: "המצלמה היא האויב הכי גדול שלנו".

סופר אודות אדם שאחרי שכבר עבר את הסלקציה מעד ונפל. היו שאמרו ששבר את הרגל, היו שאמרו רק שאולי, אבל מה שבטוח, ועל זה יש הצלבת עדויות, שהאיש שנפל לא הצליח לקום והמשיך להתקדם במעלה הדרך בזחילה. אולי התעקש להשלים בכל מחיר את המסע ליעד.

אמבולנס של הסהר האדום היה מחוץ למרחב הסטרילי, אנשיו ניסו/רצו/התכוונו להגיע עם אלונקה אל האדם תוך חציית המתחם באלכסון, אבל השטח הסטרילי כנראה חייב להישאר סטריליinfo-icon מפלסטינים והם נאלצו להגיע אל הנופל בדרך עוקפת.

*

פעם ראשונה שהזדמן לי לנסוע (באוטובוס שהיה בדרך אל תחנת האיסוף) לאורך מסלול ההמראה של שדה התעופה קלנדיה ופעם ראשונה שאני רואה את בניין הטרמינל הזה.

image009_0.jpg

בירור אצל מומחה תעופה העלה שאת הטרמינל בנו הירדנים במחצית השנייה של שנות החמישים והוא שופץ ע"י ישראל אחרי 1967.