קלנדיה: אינשאללה יהיה שלום ואז יהיה טוב לנו וטוב לכם,

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
צופות ומדווחות: 
תמר פליישמן
16/09/2018
|
אחה"צ

בזמן שקבוצת עשרים החולים מעזה עלתה על רכב ההסעות הייעודי, למדתי מהנהג שבימים של חגי היהודים שהם ימים של סגרinfo-icon, כמו גם בימים שאין סגר אבל שר הביטחון מחליט לסגור את מחסום ארז, ההסעות לרצועה מבוטלות.

מה עושה מי שמשוחרר מבי"ח בגדה בימים אלו? – אין לי מושג אמר. גם לי אין.

תמיד מישהו מהם שואל אם אני באה אתם לעזה ואחר ממהר למצוא עבורי כיסא, ואפילו שאני רוצה, מאד רוצה לנסוע לעזה, אני מסבירה שאני מנועה. זה גורם לתדהמה. אולי כי לניסיונם מניעה זה רק לפלסטינים.

לפעמים יש גם מי שרוצה לשוחח. הפעם היה זה הקשיש שבחבורה שאמר: אינשאללה יהיה שלום ואז יהיה טוב לנו וטוב לכם, וטען שמי שמפריע ומזיק ומקלקל זה טרמפ שיותר גרוע מנתניהו. על הסיפא לא הבלגתי והעמדתי את האיש על טעותו.

Photo: 
תמר פליישמן

הלכתי בעקבות השלטים "ברוכים הבאים לרשות האוכלוסים וההגירה". לא ידעתי לאן או מתי אגיע.

הַדֶּרֶך שאָרְכָה עַד מְאֹד הביאה אותי למקום שקרוי קריית הממשלה אפילו שממשלה אין בו.  שלושה עובדי הרשות יצאו לקראתי אל המסדרון ב:מה את רוצה? – לשאול שאלות – שאלות זה רק לדוברת, - שם ומספר טלפון בבקשה, – לא!

האמת שהם בכלל לא ידעו מי הדוברת ואיך יוצרים אתה קשר. עמדו ושתקו עד שבא מאבטח שהוזעק כדי לסלק אותי.

הדרך אל רשות האוכלוסין וההגירה.
הדרך אל רשות האוכלוסין וההגירה.
Photo: 
תמר פליישמן

הניסיונות לתקשר אתם פנים אל פנים או בטלפון *3450 העלו חרס בידי.

כשבפנים לא היה עם מי לדבר הלכתי למקום שיש בו עם מי לשבת על קפה ולדבר.

אצל אחמד, מול מחנה הפליטים, התלהטה שיחה על הפיגוע בגוש עציון, על המתנחלים, על הגזענות ועל ההבדל שבין חבלן למחבל.

כשחזרתי למחסום כדי לחצות אותו, אפילו שהשעה היא שעה של לא עומס, התורים התארכו וזמן ההמתנה גם.

רק שהפעם ההתארכות הייתה קוץ שאליה בו, חבר אלי אדם שסיפר את קורותיו מאז לידתו בחיפה טרם הנכבה, דרך נדודים בין ארצות ערב, על היותו אסיר פוליטי בסוריה, על בריחה מלבנון לאלג'יר יומיים לפני אירועי סברה ושתילה ועד להקמת משפחה בשוודיה.

היום קייס, זה שמו, עיתונאי וסופר נודע ומוערך.

השיחה נקטעה כשהגענו מול החיילים הבודקים והחייל הטיל ספק שזו אני שבתעודה, מה שהביא  מסכת איומים שאסור לי... ושאם... יבוא שוטר.

נאלצתי להיפרד מקייס ונאלצתי להיכנס לתא הכליאה שמאחורי הדלת האדומה, תא ששטחו מטר על מטר וחצי ולחכות לשוטר.

חיכיתי וחיכיתי ועוד חיכיתי עד שהשוטר בא, העיף מבט ואמר: אה, תמר, מכירים אותה, היא תקינה. שוחררתי. גם עכשיו אני לא יודעת אם "תקינה" זה בעדי או נגדי.