קלנדיה - שער הומניטרי

צופות: 
נתניה ג., חנה ש. (מדווחת), אסנת ר. (מתרגמת)
15/10/2017
|
בוקר

שער הומניטרי ?

05:20 כשהגענו, היה חשוך מדי וצפוף מדי ללכת במעבר החדש לעבר הכביש למטה, על מנת לבדוק את אורך התורים. אך, שמנו לב בסככה, שמוכר הבייגלה לא היה במקומו הרגיל. מאוחר יותר, כשכבר היה אור מספיק והיה צפוף פחות, יצאנו החוצה ופגשנו אותו באמצע הדרך במעבר, כשהרבה מהבייגלה שלו עדיין לא נמכרו. הוא סיפר לנו שהגיע ב04:30, וההמון היה כה רב, שהוא לא יכול היה להתקדם פנימה!

המצב בתוך שלושת התורים מתחת לסככה, היה "סביר". החייל פתח את הקרוסלות לעתים תכופות, למרות שלפרקי זמן קצרים מדי, לדעתנו.

05:56 הדברים נראו מבטיחים כאשר קצינת המת"ק הגיעה כה מוקדם ( אפילו לפני 6 בבוקר שהוא זמן הפתיחה הרשמי), מלווה בשוטר ובחייל שאמור להחליף את זה שמנהל את פתיחת הקרוסלות. אחרי כמה דקות של צילום והתארגנות, היא פתחה את השער ההומניטרי והשאירה אותו פתוח לטפטוף יציב של אנשים. (מסתבר שניתן להשאיר את השער פתוח ולתפעל את הקרוסלה מתוך האקווריום, וחלק מהזמן, קצינת המת"ק נשארה בפנים) .

בשעה 7, הקצינה והשוטר עזבו. השומר שהרגע הצטרף אליהם - והוא זה שלעיתים תכופות מתפעל את השער ההומניטרי בעצמו – עזב אף הוא, לכיוון תחנות הבידוק. חשבנו שיחזור אך הוא לא חזר. כמה דקות לאחר מכן, הגיע אדם עם ילד קטן ואחריו זוג עם תינוק בידיים. התקשרנו למת"ק ובקשנו עזרה. זמן קצר לאחר מכן, החייל יצא מהאקוריום כדי להודיע לנו שהתקשרו מהמת"ק ובקשו למסור לנו שהם אינם יכולים לעזור ושהאנשים יצטרפו לתורים הרגילים. למרבה המזל, המצב היה רגוע מספיק היום והאנשים בתורים אפשרו לאנשים שהמתינו בשער ההומניטרי להתקרב לכלוב הקרוב ביותר.

מאוחר יותר הגיעו, אשה אחת ואז עוד אחת על כיסאות גלגלים ( ועוד אשה שהתלוותה אל אחת מהם, ולה מזוודה גדולה)

שתי נשים בכסאות גלגלים
צילום: 
נתניה גינזבורג

ושוב התקשרנו לעזרה ונאמר לנו שהענין יטופל. חיכינו ולא קרה כלום. התקשרנו לחנה ברג. היא חזרה אלינו ואמרה שנאמר לה שתגיע עזרה תוך 10 דקות ( ברור שכל אותו זמן, יעצנו לאנשים שהגיעו לשער ההומניטרי, לעבור בתורים הרגילים שהלכו והתקצרו).

ככל שעבר הזמן, הבעל של האשה הראשונה על כסא גלגלים, החל להלחץ היות והם מאחרים לתור שלהם בהדסה. הוא החליט לעשות את שיעץ החייל, איכשהו לעבור דרך הקרוסלה.
זה היה אחד מהמקרים היותר טראומטיים שהיינו עדות לו בקלנדיה. רק צלם יכול היה להעביר את הסבל שבמאורע. נתניה התלוותה לגבר דרך הכלוב, תוהה איך יסתדר עם כסא הגלגלים. הוא קודם הרים את אשתו הצעירה שהחלה לבכות במרירות ושלא יכלה לשמור את גופה זקוף. כשהוא מחזיק אותה חצי קורסת בידיו, הוא איכשהו הצליח לעבור דרך הקרוסלה. הוא אז ניסה שתחזיק את עצמה נשענת על הגדר כדי שיוכל לחזור להביא את הכסא שאנשים קפלו עבורו.

הבעל מעביר את אשתו הצעירה דרך הקרוסלה
הבעל מעביר את אשתו הצעירה דרך הקרוסלה
צילום: 
נתניה גינזבורג

נתניה עשתה את דרכה לעברה והצליחה להחזיק אותה נשענת על הגדר. הבעל חזר לכלוב. במשך דקות ארוכות, שנראו כנצח, בעזרת מספר  גברים, הוא תמרן את הכסא כדי להעבירו דרך הקרוסלה. האשה החלה לקרוס וחצי צעקה וגם היא וגם נתניה בכו כשהיא נאבקת בעזרתה של נתניה כדי לא לקרוס לרצפה. למרבה המזל, אשה פלסטינית באה ועזרה להחזיקה עד שבעלה הגיע. חנה טפלה בבעיה בצד הפלסטיני.

תמיכה באישה הצעירה החולה
תמיכה באישה הצעירה החולה
צילום: 
נתניה גונזבורג

חנה טיפלה בבעיה בצד הפלסטיני.

מיד אחר כך, השומר הגיע ופתח את השער ההומניטרי והחולה השניה יכלה לעבור בצורה פחות טראומטית. שני כיסאות הגלגלים הגיעו בסופו של דבר לאותה תחנת בידוק, שם נפתח השער לאפשר להם לעבור.

בחזרה לכסא הגלגלים
בחזרה לכסא הגלגלים
צילום: 
נתניה גונזבורג

 זה מרגיש קצת פינוק עצמי להגיד כמה היינו פגועות מהחוויה שעברנו, בהתחשב במה שהחולים ובני משפחתם עברו.

חזרנו העירה במונית לשם שינוי, נהנים מהשיחה עם הנהג. הוא מכפר עקאב. חוץ מההרגשה הכללית של הזנחה אותה אנו מכירים, הוא טוען שהבנייה הלא חוקית  - שמתעלמים ממנה- היא מדיניות מכוונת להפטר מהערבים הגרים במזרח ירושלים, שצריכים לברוח מבתיהם הצפופים.

הוא גם התלונן על הבדיקות שנעשות בשעות המוקדמות של הבוקר בג'בר. הוא אמר שהם אפילו לא בודקים – החיילים פשוט עוצרים את הנהגים ושואלים שאלות, ובכך גורמים לפקקי תנועה. המטרה שלהם היא לעצור את התנועה המצטרפת לכיוון מחסום חיזמה, כך שלמתנחלים תהיה תנועה דלילה יותר.

הוא העיר הערה מענינת, שהרבה נהגים פלסטינאים אוהבים לנסוע לתל אביב, היות ושם לא חשים את אותה עוינות כמו בירושלים.