קלנדיה
"פה החוק הוא כמו ברזל"
אני כבר לא זוכרת את השמות של כל הפלסטינים שנכנסו למלכודת המוות ונורו בה.
כל מי שמכיר את מחסום קלנדיה יודע שלא הולכים שם ברגל, שזה מעבר לרכבים בלבד.
ומי שלא מכיר? בעיה שלה, שלו. לא שלנו.
באתי לחפש שלט שאומר שאסור כי לא זכרתי שיש או שראיתי. חיפשתי ומצאתי.
שלט ירוק מאחורי הגדר שהשער קצת מסתיר אותו.
את השלט הזה לא הייתי רואה אם לא הייתי מחפשת ובטח גם מי שלא מכירים את המחסום, כל מי שנורו ונפלו שם מדממים לא ראו.
וכמו בכל המקרים שמצטברים לרשימה ארוכה – אף אחד לא נתן ולא ייתן את הדין.
הכל מכוסת"ח.
*
בגלל שמכונת השיקוף הייתה מקולקלת לא הוכנסו הפלסטינים למת"ק.
מי שבאו המשיכו לעמוד ולחכות עם זיק של אופטימיות, כי קודם, סיפרו, קפטן נג'יב בא ואמר שיחכו.
"מי זה קפטן נאג'יב?" שאלתי, - "הוא מהשב"כ, הוא מדבר ערבית
ממש טוב".
בני האדם שמגיעים למקום הזה הם אלו שלא יכולים לקיים שגרת חיים מינימלית בלי לקבל אישורים מאלו שבפנים, שהם הזרוע הגלויה של המנגנון הסמוי, מנגנון שלימד אותם סבלנות אין קץ.
עמדו וחיכו. עמדנו וחיכינו.
אז הודיעה חיילת שבגלל שהמכונה מקולקלת סגרו את המעבר, שיבואו מחר ושאם מחר המכונה תהייה מתוקנת ייתנו להם להיכנס.
"ואם היא לא תהייה?" שאלתי, - "לא יודעת. אני רק חיילת".
*
מה היה כל כך חשוד בילדה בת שמונה שהצריך נזיפה, עיכוב וכליאה שלה ושל סבתא שלה בתא הצדדי הקטנטן - "תכנסו לדלת האדומה, תחכו לשוטר"?
השתיים, הילדה בת השמונה וסבתא שלה ננזפו ונכלאו, וחיכו.
השוטר בא. הילדה בת השמונה וסבתא שלה הועברו כמו סחורה מאחריות הצבא לאחריות המשטרה, הובלו לנקודת המשטרה שבעומק המחסום, "אני צריך לבדוק שאין לי פה שטחים" אמר השוטר ובדק. ולא, לא היו לו שם 'שטחים'.
- כלומר: השוטר בדק שהן ירושלמיות בעלות ת.ז. כחולה ולא תושבות הגדה.
הילדה בת השמונה שקוראים לה אינסאף כמו לסבתא שלה אינסאף, לא הוציאה הגה כל אותו הזמן, אבל האימה בפנים והדמעות בעיניים אמרו את מה שלא אמר הפה.
הפשע לשיטת הצבא והמשטרה הוא שלילדה בת השמונה לא היה קושאן.
אינסאף שכחה אותו בבית באבו-טור כשהצטרפה לסבתא לביקור משפחתי בגדה.
ויודע כל פלסטיני, גם את זה יודע כל פלסטיני, שבלי קושאן (= תעודת הלידה המקורית) ילד פלסטיני לא יוצא מהבית.
ועל השאלה מה היה כל כך חשוד בילדה בת השמונה שזה מה שעשו לה, שמעתי ש:
"זה החוק. פה החוק הוא כמו ברזל".