דרום הר חברון, סנסנה (מעבר מיתר)

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
מירה (מדווחת) ומוחמד (מצלם)
09/09/2021
|
בוקר
העמדה הצבאית המבוצרת בחורסה

מטרת המשמרת: נסיעה לחורסא, בעיקבות שיחת טלפון מתאופיק, שיש לו חנות (ואולי גם גר) מול הפילבוקס/

כביש 60:
מחסום מיתר - ריק, כי הסגר התארך עד יום ראשון, בגלל בריחת האסירים.
מול ההתנחלות  שמעה:  במאחז החדש, שהוא כעין  'הרחבה' של המאחז אשתמוע , יש קראוון שעומד על משאית. וכבר דווח שיש תבניות או יסודות, להעביר אותו לבסיס קבוע. למאחז מובילה דרך עפר מסודרת. כבר דווח על השיטה: להשתלט על שטחים באמצעות גידול צאן, למרר את חיי הפלסטינים השכנים כך שהשטח שבבעלותם יהפוך חסר ערך, ואז ימכרו!
חוות מרעה נוספות באזור, שפועלות באותה שיטה - החווה של ישראל קפלן, שמציק לאבו סאפי, וחווה מעל זנותא, כנראה בשליטת הבן של פדרמן.

תחנות דלק  מאולתרות:  ראינו מיכלי דלק שמשמשים כתחנת דלק - מוצבים על כלי רכב, או בכניסה ליישובים. לישראל ששולטת כאן לא איכפת, והרשות לא נכנסת.
חורסא:  ראשית תזכורת: חורסא שוכנת על כביש רוחב המחבר את כביש 60 עם כביש 358 שמוביל לקריית גת. כביש זה הוא כולו בשטח A. על הכביש הזה שוכנת גם ההתנחלות נגוהות וכל ההסתעפויות שלה. לפני כארבע שנים הקים הצבא פילבוקס בכניסה לכפר, ומאז הפילבוקס התרחב לעמדה צבאית מבוצרת (ראו תמונה).. העמדה מעוטרת בדגלי ישראל מכל הכיוונים - שלא יהיה בילבול. התמונה מדגישה את העירבוב הלא נסבל בין הצבא לתושבים: המבנה משמאל הוא הדיואן, ממש מתחת  לפילבוקס, ומימין, אלו מעקות של החנויות ובתי התושבים ממול. הפילבוקס מאפשר לתושבי נגוהות תנועה דרך כביש זה, ועמה קיצור דרך משמעותי לחברון, צפונה. ודרומה. אולם הפילבוקס מקשה ומעיב על חיי התושבים. הוא שוכן מעל הדיואן, וקיום העמדה מרחיק קונים מהחנויות הסמוכות. בקיצור, הקלת חיי התושבים של נגוהות מושגת במחיר הקשחת השלטון על התושבים הפלסטיניים. דיווחנו על כך לפני ארבע שנים:

 https://peacenow.org.il/pillbox-area-a   https://machsomwatch.org/he/reports/checkpoints/15082017/morning/55845  https://machsomwatch.org/he/reports/checkpoints/14082017/morning/55838

תאופיק צילצל וביקש לדווח ואם אפשר שנבוא. מאז בריחת האסירים המצב מתחמם משני הצדדים. אצל המקומיים – אופוריה: חמאס, החזית העממית, הגיהאד, והפתח – כולם רבים ביניהם ללא סוף, אבל לכולם יש אוייב משותף – ישראל, ועכשיו זה מאחד אותם. אז כל הזמן יש התלקחויות ליד העמדה של הצבא.

בבוקר שבו הגענו, ילדים (לטענתו, לא מקומיים) זרקו אבנים על העמדה של הצבא והחיילים שם.  לדברי קצינים שאתם דיברנו אחר כך, זרקו גם בקבוק תבערה – ראינו סימן שריפה על קיר בטון. באו הרבה כוחות צבא. לא ברור האם החיילים רדפו אחרי הילדים, אבל הם יצאו מהמתחם המגודר של העמדה.

אנחנו הגענו כשהכל כמעט נגמר. רוב הרכבים הצבאיים עזבו. שוחחנו עם שני קצינים שהיו מאד מאופקים. תאופיק היה מרוצה שיכירו אותו כמייצג שפוי של השכנים, וגם שיש לו חברים ישראלים.

בקיצור: מצב ללא פתרון, שיוצר אירועי קיצון קשים -- כיבוש.