קלנדיה
04:45 - המחסום בפעולה מלאה. התחנות פתוחות והתור ארוך כאורך הגלות. הקור מקפיא את הדם. למרות שזה יום חג - יום הולדת של הנביא - הפועלים כנראה חגגו אתמול או לא בכלל. הריצה דרך הסללום היא מראה מביש ומדכא - ככה הולכים יום יום לעבודה? המסלול "ההומניטארי" - שבינו להומני אין שום קשר, נפתח כרגיל באיחור (06:20) והפותחת החמיצה פנים ועשתה מעט ככל הניתן. היות והיתה חופשה מבתי הספר, היו מעט מבקשים למסלול הזה.
האורחת היא מחזאית המתגוררת באנגליה. היא בתם של שניים מלוחמי האפרטהייד המפורסמים ביותר בדרום אפריקה. אמה נהרגה מפיצוץ של חומר נפץ שנשלח אליה בדאר מתומכי האפרטהייד. האב ישב שנים בבית הסוהר על פעילות כנגד האפרטהייד ועל היותו קומוניסט. אח"כ מונה לשר בממשלת מנדלה.
השיחה נסובה על משמעות מניעת חופש התנועה (לא נושא שלא היה מוכר לאורחת) אך היא התענינה מאד בנו - כנשים הנלחמות כנגד משטר כובש.
עזבנו , קפואות, ב07:30 כאשר התור הצטמצם מאד.