מחסום עאנין: גם היום איחרו לפתוח

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
נטע גולן ושולי בר
03/11/2021
|
בוקר

0600 

פה ושם לאורך כביש 611 (הנמתח מהצומת של מחסום ברטעה ועד העיר חריש) ממתינים עשרות פועלים פלסטינים, שהגיעו מהגדה ועברו בפרצות בגדר כדי לעבוד בישראל או במרחב התפר. רכבי הסעה מכל הסוגים אוספים אותם, לא מבזבזים זמן. בצומת ברטעה המזרחית רק מעט מכוניות חונות ולא נראית התנועה הערה של הולכי רגל שעוברים כאן  מהגדה לישראל. אולי עדיין מוקדם ואולי הם נאספים לעבודה עוד קודם לאורך הכביש לפני שיגיעו לכאן.

06.30

נכנסנו לאום אל פחם מכיוון מי עמי, עצרנו בנקודת איסוף של פועלים פלסטינים, המגיעים מצפון הגדה (נפת ג'נין) ועוברים דרך חורים בגדר -  לעבודה או לחיפוש עבודה בישראל. הם עוברים בפרצה הגדולה בגדר ההפרדה ממול לאום אל פחם, ככה כבר חודשים רבים. המראה הכללי הוא של עזובה כיעור ולכלוך, אשפה שבני אדם מייצרים מפוזרת בכל מקום, אנשים נראים עייפים כבר על הבוקר. הרוב צעירים.

משם המשכנו למחסום טייבה רומנה (למרגלותיה המזרחים של אום אל פחם), אחרי הפסקה גדולה שעשינו עקב התרבות אירועי האלימות בעיר. קצת לפי הירידה התלולה למחסום צץ מחסום ארעי עשוי ממוט עץ הנשען על שני עמודים, ונעול. לא יכולנו לרדת למחסום וכנראה גם הטרקטורים העולים מהמחסום לא יכולים להמשיך מכאן. בעבר הלא רחוק היו שמועות שצעירים מהעיר גובים כאן "דמי מעבר" ממבריחי הגדר אך לא הצלחנו לאמת זאת לבטח. בכל מקרה משהו רע למהדרין קורה שם.

0700 מחסום עאנין נעול, מצד הכפר ממתינים מספר טרקטורים מהשעה שש וחצי. משפחת פלאחים (אב אם ובנם בן העשרֶה) עם ציוד למסיק הזיתים עברו בפתח הגדול הפעור בגדר הצמודה לשער המחסום, והלכו לעצים שלהם. מג"ב הגיעו לבסוף בשבע ורבע, הזיזו עמודים חוסמים ואפשרו לטרקטורים לעבור. מחוגי שעון הכיבוש עובדים לאט. לאט.

0730 בדרך למחסום דותן יעבד פנינו לדרך הכורכר החדשה שרותי ומרינה מצאו, דרך פרטית של מתנחלי מעוז צבי שנכבשה ביוזמתם באמצע כרם זיתים של חקלאים מקומיים. הדרך חסומה בזרוע ברזל צהובה ונעולה על מנעול יל. אשה ושני ילדים עברו שם ברכבם, עם המפתח-יל, בדרכם לבית הספר בחריש.

במחסום יעבד דותן הכיבוש זורם בנחת. חיילים נראו במגדל, בפילבוקס.

0815 חזרנו דרך ברטעה המזרחית תחילה והמערבית אחריה, ביקרנו ידיד ותיק במקום עבודתו. מזמן כבר אין שבוע עבודה מלא, בקושי שלושה ימים. גם במתפרות שסיפקו עבודה רבה לנשים מהגדה.

חזרנו הביתה בלב כבד ועייף ועצוב.

כיבוש ארור.