קלנדיה - הטרנזיט לעזה יצא היום בשתיים וחצי... שתבוא מחר.

על חסדים קטנים

במהלך חציית המחסום, בין מתחם המגנומטרים למתחם בדיקת התעודות עמדה אישה שהדרך נחסמה בפניה, אישה שנשאה על כתפה ילד חסר תנועה. הילד הוא עבדאללה בן הארבע שעד יום חמישי היה בטיפול נמרץ בביה"ח שבחברון והיום בשעה שתיים שוחרר מביה"ח ונסע עם אמו לקלנדיה כדי להמשיך משם את דרך הביתה לעזה.

עבדאללה לא רואה ולא מגיב. קצת כמו ילד מת חי.

לא התכוונתי ללכת למת"ק - המקום שבו הם נהדפים לאחור באומללותם, אבל כשפגשתי בהם, המראה המובס של האם שהחיילים חסמו את מעברה סיפר את הסיפור ונשארתי. 

נשארו גם שני גברים שכמוני היו בדרך למקום אחר, שכמוני הגיעו למקום בו נחסמו האם ובנה. עמדנו לידה ואתה.

היו שם לא מעט חיילים ומאבטחים ושוטרים שניים, כולם חזרו על: המת"ק סגור... הטרנזיט לעזה יצא היום בשתיים וחצי... שתבוא מחר.

אבל רק בארבע סוגרים את המת"ק ועכשיו עוד לא, טענתי ולא היה מענה.

הזמן נקף והשעה ארבע עברה. האישה שכבד היה לה המטען האנושי כמעט קרסה. תנו לה כיסא, אמרתי, אין פה כיסא השיב אחד המאבטחים ואחר מיהר והביא מאי-שם כיסא משרדי.

ישבה האם, הילד בחיקה ואנחנו, שני הגברים ואני מצדדיה. חיכינו ולא ידענו למה.

רק שוטר אחד שלבו נכמר טלפן למי מקציני המנהל ושמע את שצפוי היה שישמע: שתבוא מחר.

כשנראה היה שכלו כל הקיצים והסתבר  שאין לאישה קרובים בגדה ללון אצלם וכסף למלון ברמאללה גם לא ואחרי שהשוטר האחר צעק: "תפסיקי עם השטויות שלך תמר" בתגובה להערה שלי לגבי נהלים, הסתבר שגם התרופות לילד נמצאות בבית, בעזה, "תחזרי לחברון, בביה"ח יתנו לך" קבע השוטר שמומחה לשטויות.

כמו דאוס-אקס-מכינה הגיחה ממעמקי המחסום קבוצת מסיירים רמי דרג שבאו להתרשם מנפלאות המקום. ידעתי שאין לי מה להפסיד, התקרבתי, עמדתי מול הבכיר בחבורה (סא"ל) וביקשתי שייגשו אל הילד ושיביטו לו בעיניים, אין לכם מה לחשוש, אמרתי, תביטו לו בעיניים, הוא לא יחזיר לכם מבט, הוא לא יראה אתכם בכלל, הילד לא רואה.

רחש עבר ביניהם, היו התלחשויות שאחריהן  נאמר לי שעוד עשר דקות הכול יסתדר.

בתקווה מהולה בסקפטיות המשכנו לחכות.

ואכן תוך זמן לא ארוך ולא מדוד, כי אחרי שעה לא סופרים דקות, התקבל האישור וחמשתנו הועברנו לצדו האחר של המחסום.

מה שנשאר זה לגמור מחיר עם נהג מונית, להתחלק בהוצאה  ולצייד את האם ובנה בברכת הדרך.

אין לקח ואין מסקנה. הכול מסווה ביטחוני יעני לנהלים בלתי אנושיים.

לרגל יום האישה הבינלאומי אני מוצאת לנכון להעלות על נס את הנשים העזתיות וסיבותיי רבות.