קלנדיה, יום השישי הראשון לחודש הרמדאן

יום שישי הראשון לחודש הרמדאן עם הרבה יותר.

הרבה יותר פלסטינים מבשנים קודמות, הרבה יותר חמושים מבשנים קודמות, הרבה יותר הקפדה מבשנים קודמות והרבה יותר אלימות מבשנים קודמות

ואם אפשר לנעוץ עוד אצבע בעין, למה בעצם לא? - אחרת איך אפשר להסביר את צביעת פסי הכחול-לבן על החומה הפנימית ועל חסימות המגן?

ולמי שתהתה במה טעונים הרובים שקניהם בכינון ישיר אל ראשי בני האדם, השאלה נשאלה והתשובה ניתנה: "בכדורים חיים".  כדורים חיים נוטלי חיים.

מכל שהיה ושקרה ושנצפה אפשר לציין לטובה רק עובדה אחת: שלא כבשנים הקודמות לא הייתה מראית העין של הכביכול נימוס, הכביכול אדיבות, הכביכול הומניטריות ולא שלטי ענק עם ברכות בשפה אורווליאנית.

העצבים והעצבנות וגסות הרוח של אלו שאומרים "זאת העבודה שלי" היו בלי מסיכות ובלי מיסוכים.