קלנדיה
תמצית מזוקקת של מוראות הכיבוש, חוקיו, גזירותיו ומחיקת קיומו של האחר, של אחר שאינו אני, שאינו אנחנו. אחר שהוא אישה או גבר ואפילו תינוק שטרם נשם את נשימתו הראשונה.
האחר הזה, שנוכחותו צמצמה את כל שהיה ונחווה במקום הזה הוא תינוק שנולד בעיר שכם לפני ארבעה ימים כשבלבו חור ונשלח לביה"ח מוקאסד שבמזרח ירושלים לניתוח. התינוק הגיע עם רופא ואחות שתפעלו את מכונת ההנשמה שבקופסת הפלסטיק, קופסת טיפול נמרץ שקופה, ודאגו לשמור אותו חי. רק קצה בדל אזנו בצבץ מבעד לשמיכה הלבנה שעטפה אותו בה אמו בטרם נפרדה מפרי בטנה. האם שטרם התאוששה מהלידה נשארה במצוות הרופאים בבית החולים, אמה של האם לוותה את העולל.
וכל זה על פי ההוראות ועל פי הנהלים, וכל זה על פי מצוות הכיבוש שהכניסה למזרח ירושלים, שהיא חלק מירושלים רבתי, אסורה לאמבולנס מהשטחים.
בנוהל גב-אל-גב הוצא התינוק מאמבולנס השטחים והועברו לאמבולנס של הסהר האדום ממזרח ירושלים, התעודות נבדקו, המאבטחים אמתו שהתינוק הוא התינוק, שהאישה המלווה היא סבתא שלו, שהרופא והאחות אמנם הרופא והאחות, ורק אז, כשהכול היה כשר ולא היה חשש לביטחון המדינה המשיך האמבולנס של הסהר האדום הירושלמי בדרכו.
ואפילו שלטוני שהביא את התינוק באמבולנס שלו יש רקורד ארוך, רב שנים וידוע של הצלת חיים, כלום לא נחשב. רק בנוהל גב-אל-גב.
ובמרחק שלא עלה על עשרים מטר מהתינוק משכם, באותו זמן ולאותו מקום הובא בסל-קל תינוק מרצועת עזה ששוחרר באותו הבוקר מביה"ח ברמאללה אחרי ניתוח בעינו.
כשעינו עדיין מכוסה ברטייה וגופו עדיין מטושטש מסמי ההרדמה, שכב העולל שקט ומנומנם.
זה וגם זה אינם בגדר מקרים הומניטריים שיש להעדיף קדימות טובתם על נהלי המקום.
התינוק מעזה כמו האחרים מהרצועה ששוחררו באותו הבוקר מבתי החולים שבגדה, הושאר בתוך מתחם המחסום עד שהותר לו ולהם לצאת אל העבר האחר ולעלות לרכב ההסעות שהוא בלבד מורשה להסיע אותם לרצועה.
וכשנדמה היה שמלאה סאת הייסורים לשעה זו, שוב פילחו את האוויר צפירות אמבולנס, שוב אדם שנשלח לניתוח למזרח ירושלים, שוב היעד הוא ביה"ח מוקאסד, וכמו המובן מאליו - שוב נוהל גב-אל-גב.
