א-ראם, ענאתא, קלנדיה, יום ה' 3.4.08, בוקר
7.30 א-ראם
יותר מכוניות משראינו לאחרונה, אבל משך המעבר הוא דקותיים. מעט מאד הולכי רגל.
7.55 קלנדיה
כשהגענו אל היה אף אדם לפני הקרוסלות החיצוניות, וגם לא באולם ההמתנה. למראה פנינו המופתעות אמר פלסטיני שעמד שם שגם הוא היה מופתע.
משפחות האסירים כמעט עברו כולם והשער החמישי למת"ק נפתח כבר בשעה 8.10.
לשאלתנו נענינו שמכיוון שלא היה שום לחץ פתחו את המת"ק יותר מוקדם. למה, היה פחות לחץ? איש לא יכול היה לענות. הקצין חוסיין (?) אמר שיתפנה אלינו אבל לאחר מחצית השעה הבנו שה"שנייה" נמדדה על פי ISRAEL STANDARD TIME וויתרנו.
החיילת מן המשטרה הצבאית, שיושבת בקופסת הזכוכית, אמרה שהיא לא יכולה לענות על שאלות שלנו (כנראה שהיא באמת לא יכולה).
מפעם לפעם נפתח השרוול החמישי לעוברים רגילים (לא למת"ק) אבל חסרי המזל, שהגיע דקה מאוחר יותר, נאלצו לשוב לאחור מפני שהכניסה היתה למת"ק בלבד.
גם יום "קל" הוא יום קשה.