א-ראם, חיזמא, ענאתא-שועפאט, קלנדיה
ענתא שורה ארוכה של מכוניות נעה באיטיות ביציאה מענתה. היו שלושה מעוכבים
, אחד עם קביים. נבדקים כל הולכי הרגל. נהגת עם פניה מכוסות לגמרי הורשתה לעבור בלי בדיקות רבות. טרנזיט מלאה עובדים נעצרה. כל הנוסעים בעלי ת"ז מהשטחים עם אישורי מעבר נאלצו לחזור כלעומת שבאו. דיברנו עם מפקד המחסום. הוא מסר לנו שיש סגר מלא ושרק בעלי תעודות זהות כחולות ומקרים הומניטריים מורשים לעבור. כששאלנו על שלושת המעוכבים הוא אמר שניסו לעקוף את המחסום ושהאדם הצולע יוזמן לש"ב לבדיקה נוספת. נתנו למעוכבים וגם לעובדים שהוחזרו כרטיס מהמוקד.
בא-רם היה תור ארוך מאד של מכוניות והנהגים סיפרו שמחכים יותר משעה. קהל רב של הולכי רגל הצטופף כדי להגיע קרוב למחסום. נשים וילדי בי"ס הורשו לעבור בצד. ילדה בת שש התבקשה לרוקן את התיק. הצלחנו לעזור לאדם זקן וחולה, שהיה בדרכו לבדיקות, לעקוף את התור. כל שאר הגברים התבקשו לזוז אחורה ואף אחד לא הורשה לעבור. מצב זה נמשך כ- 15 דקות וכמו האנשים והכעס עלו בהתמדה. זה היה בפרוש מבחן כוח – הפלסטינים מסרבים לחזור לאחור והחיילים מסרבים לתת להם לעבור אלא אם כן הם זזים לאחור ומסתדרים בתור. פנינו למפקד שעסק בסילוק מחסומי דרכים מפלסטיק בקצה הדרומי של המחסום ובמספר דקות הוא ארגן את התור. התוצאה הייתה זרימה מהירה של הולכי רגל והמחסום התרוקן אחרי כמה דקות. אדם בלי ניירות שהתבדח עם החיילים הורשה לעבור. החיילים הכירו אותו כנראה. כל פעם מחדש מתפלאות כמה רחוק מהמחסום מורידות המוניות נוסעים.
בקלנדיה החיילים היו נחמדים ומנומסים. לא היה שם תור של מכוניות או הולכי רגל, באף כוון, ולא היו מעוכבים. הכל נראה מאד רגוע, אבל מוכר הבייגלה סיפר שב- 6:30 היה המחסום סגור ואנשים היו מאד מרוגזים. לא היו לנהגי המוניות תלונות כלשהן. נסענו דרך טורה בורה ודרך ג'בה כדי לבדוק את מחסום חיזמה. המחסום היה ריק ותהינו למה אנשים מוכנים לעמוד שעה בא-רם או בענתה במקום לנסוע מסביב ולעבור דרך מחסום חיזמה בו חיכו רק שתי מכוניות ב"מסלול הפלסטינים".