ענאתא-שועפאט, קלנדיה

צופות: 
איה ק. - רוני ה. - נורה א.
27/01/2004
|
אחה"צ

 בדרכנו לקלנדיה עברנו בענאתה. כיוון שהתנועה הייתה דלה ביותר וגם לא הבחנו בשום חריגות, המשכנו מיד.

לקלנדיה צפון הגענו ב-15:45 ומצאנו את המחסום מאויש בחיילים לא מוכרים לנו מגדוד הנדסה (הם מוצבים שם לחודש). הופתענו לראות יחס אדיב ויחסית גמיש כלפי הפלסטינים. אך התור של הולכי הרגל היה ארוך מאוד למשך זמן מה- יש כעת רק מסלול אחד, בשל עבודות בידוד שמתבצעות לאורך גדר המחסום. א נתן לאישה בלי אישור לעבור אחרי ויכוח ממושך.חדשות טובות: האיש שמכוניתו הייתה מוחרמת למשך 3-4 שבועות ושלאחר מכן ניסה במשך כמה ימים לשחרר אותה ללא הצלחה (כפי שדווח בידי צוות קלנדיה של אתמול) ניגש אלינו והודיע בשמחה, שההפנייה למוקד הועילה, ושבעזרתם הצליח עוד אתמול לקבל את רכבו. הוא הודה לנו בחום, אך בעיקר לנשים שנתנו לו אתמול את כרטיס המוקד.ניגשנו לעקוב אחר הקצב של בדיקת המכוניות, כיוון שהתור היה ארוך מאוד. אך החייל הבודק (מילואימניק לא צעיר או מתנדב) גרש אותנו מיד בטענה שאנו עלולות להידרס על המסלול ומסכנות את חיינו. בסך הכול הייתה אווירה נינוחה למדי ויוצאת דופן, ואנשים עברו יחסית מהר. גם לא היו מעוכביםinfo-icon. אך היה קור כלבים וגשום. כשעמדנו לעזוב, סרבו לתת לתושב א-רם לעבור דרומה. ניסינו להתערב, אך כעבור ויכוח קצר הוא החליט לוותר. אבל לפני שחזר על עקבותיו הטיח כלפינו: "אני לא צריך אישור כדי לעבור פה! האדמה הזאת שלי! חזרו לכם לפולין! לכו לעזאזל!" שתקנו כמו דגים.