קלנדיה
בוקר דפוק לגמרי
כבר היו תורים עמוק לתוך החניון כשהגענו למחסום קלנדיה בשעה 5:05. הסיבה: מתוך חמש תחנות הבידוק, רק אחת הייתה פתוחה. די מהר גם משמעת התורים קרסה והמוני האנשים שוטטו באפס מעשה בחלק המקורה של המחסום.
אחר כך חלק תפסו מקום כדי להתפלל ביחד, אבל הרוב סתם עמדו והתעצבנו. ללא טלפון נייד (שנעלם בין הרכב למחסום), ביקשנו מאחד הממתינים את שלו וצלצלנו לחמל המת"ק. הערנו את החייל שלא הבין מה הייתה הבעיה, וכאשר בקשנו לדבר עם הקצין שלו, הוא פתאום הבין ואמר שיתקשר לקצין והציע שנחזור אליו בעוד חמש דקות. ביתיים מצאנו את הנייד האבוד (מתחת לרכב) והתקשרנו שוב לחמל. הפעם התשובה -- כולה --הייתה שהמחסום "ייפתח עוד מעט". ברור שלא היה טעם להמשיך בערוץ הזה, על אף שצלצנו פעם שלישית לשאול אם יש עדכון. בינתיים הלחץ אצל הממתינים גבר, ולא היה לנו דבר לומר בתשובה לשאלותיהם. חלק מהם בקשו מאתנו לצלצל שוב, וחלק אחר עודד אותנו לצלם את המצב. (רואים יותר ויותר סמארפונים אצל הממתינים ואנו לא היחידים שמצלמים שם.)
ארבע התחנות האחרות נפתחו סוף-סוף ב-5:40 , אבל מיותר לומר שעד אז הנזק כבר נעשה – ובגדול!
למשל, ברגע שהתחנות הנוספות התחילו לעבוד, התחיל גם קרב על הכניסות למכלאות. ורוב הגברים המבוגרים יותר, ולא מעט צעירים שגם הם חששו שייפגעו אם יתקרבו למכלאות, המשיכו להסתובב רחוק מן ה"אקשן". כמו בעבר, כיוון שאין אפשרות להוציא את עצביהם אל האנשים האחראים על מצב במחסום, והזלזול המופגן כלפיהם, הם מוצאים את תסכולם אחד על שני. גברים מתחת לגיל 60 גם התחילו להתאסף ליד השער ההומניטרי בתקווה (לשוא, כמובן), שירחמו עליהם ויתנו להם לעבור דרכו.
השער ההומניטרי נפתח בשעה 6:15 ושני אנשים (אחד שעבר ניתוח ראש לא מזמן והשני עם פרותזה ברגל, עם מסמכים לכך, כמובן) ביקשו את עזרתנו לתקשר עם קצין המת"ק האחראי על השער. העלנו את בקשת הראשון בפניו ובקשת השני בפני השוטרים שהפעילו את השער מאוחר יותר -- הכל ללא הואיל. השוטרת אף הגיבה בצרחות עד כדי כך צווחניות שפחדתי שתחרים את ההתר של האיש אם הפרותזה (סוחר), ויעצתי לו לרדת מן העניין כאן ולנסות לקבל התר שמציין את הנכות שלו.
כשעזבנו בשבע 7:00,
התורים – שבינתיים נוצרו – עדיין הגיעו לקצה האזור המקורה של המחסום ונראה היה שישארו כך לא מעט זמן. לא יכולנו למדוד כמה זמן לקח בממוצע לעבור את המחסום בגלל חוסר התורים עד קרוב לשעה 7:00. אבל היה ברור לכל שתיפקוד המחסום היה דפוק לגמרי, ובמקום להבין את עצבנות הממתינים על מצב שמפעילי המחסום גרמו לו, השלטונות סתם כעסו עליהם, כאילו הם – העוברים במחסום -- גרמו לתקלה וצריכים להעניש אותם על כך.