קלנדיה
הגענו קצת אחרי 5:00. במחסום הרכב שני נתיבים פתוחים ותור קצר. במעבר הולכי הרגל אין כמעט תור. רק 3 עמדות בידוק פתוחות, ותוך זמן קצר מתחילים להיווצר תורים. קצב המעבר היה סביר, אך בשעה כזו מגיעים רבים ו-3 עמדות אינן מספיקות.
לקראת 5:30 התורים החלו לצאת אל מעבר למגרש החניה. ב-5:40 לערך פתחו את שתי העמדות הנוספות, העבירו הרבה ממתינים דרך 3 המכלאות והקרוסלות והתורים התקצרו. עקבנו אחר בחור בחולצה צהובה בולטת, לקח לו כ-13 דקות עד שנעלם מעינינו.
אנחנו בינתיים שתינו כוס תה חם ושוחחנו עם ח', אותו פגשנו גם בעבר. הוא עובד בשוק, במאפיה ומספר לנו שיש שם תנור עתיק בו הם אופים אשתנור (פיתה עירקית) ועוד. מספר שקבוצות של תיירים באות אליהם לראות את התנור. מזמין גם אותנו לבקר. הוא מדווח שגם אתמול המעבר היה סביר. לדבריו זה תלוי בחיילים בעמדות הבידוק.
קצת אחרי שש נוצרו מדי פעם תורים, אך לא גלשו הרבה מעבר למכלאות, ולא יצאו מן הסככה אל החניה. רוב הממתינים בד"כ במעבר ההומניטרי הלכו לתור הרגיל. כשהגיע הנגד מהמת"ק, הוא והשוטר העבירו מדי פעם גם בשער ההומניטרי, אך לא היה לחץ על השער בשום שלב.
6:25 – התור במכלאות בלבד. עזבנו. החלטנו הפעם לנסות את מזלנו במעבר דרך מחסום חיזמה לפסגת זאב, במקום להמתין בתור המכוניות והדוחק סביב הככר במעבר הרכב של מחסום קלנדיה. בדרך לשם ראינו חיילים עומדים בצד הכביש, ליד מגדל התצפית מבטון, אך הם הסתפקו בהתבוננות במכוניות החולפות ולא עצרו אף אחד. הדרך אל מחסום חיזמה כמובן ארוכה יותר, אך ללא פקקים והמעבר במחסום מהיר, ללא צורך בהצגת תעודות זהות. הבעיה היא שגם בשעה מוקדמת זו יש צוואר בקבוק בתנועה בכביש שאחרי המחסום בפסגת זאב, כך שהן מבחינת הזמן והן מבחינת המרחק עדיף כבר להמתין בבלגן של קלנדיה.