קלנדיה
אחרי שנים של עמידה במחסום קלנדיה בבקרים, עשיתי הפסקה של מספר שנים.
לא יכולתי לעמוד במצב הקשה והבלתי משתנה של קלנדיה.
לי יש את הבחירה להשאר בבוקר במיטה. לפלסטינים אין-- הם צרכים ללכת לעבודה.
ומחסום קלנדיה הוא חלק בלתי נפרד מחייהם.
והנה שוב אני במחסום ושוב חוזרת אותה תחושה של חוסר אונים תסכול וכעס.
הטפשות והאיוולת שבהתנהלות המחסום , האטימות, האדישות והסרבול – נשגבים מבינתי.
מחסום קלנדיה שבו עוברים כל יום בין 8000 ל-10.000 איש הוא "פירמדיה". ופירמידה בימינו היא "הכל ולא כלום".
מאז שהמחסום הפך ל"מעבר" יאני -טרמינל, הפקוד העליון ניתן בידי המשטרה (כמו בבן- גוריון)
בראש הפירמידה עומדת המשטרה, ובמחסום יש נציג שלה השוטר. הוא אחראי על החיילת שלוחצת על קרוסלות
הכניסה לשרוולים. לשאלתנו- הוא אחראי "על הסדר והבטחון".
מתחתיו ובלי שום קשר לסמכויות נמצא איש המת"ק (מינהל אזרחי- שם מכובס לשלטון צבאי...)
הוא אחראי על פתיחת "השער ההומנטרי."
איש המשטרה לא יכול לפתוח את השער ההומינטרי ואיש המת"ק לא יכול לפתוח את הקרוסולות.
גורם שלישי וחשוב המתפקד במחסום - המשטרה צבאית - היא אחראית על הבדוק שבתוך השרוולים.
לא למשטרה ולא למת"ק שליטה על השרוולים והבידוק בהם.
ואם לא אויישו בבוקר, כל השרוולים בחיילי המשטרה צבאית, ואם המ"צ מפלרטט עם המצ"דיקית שמפלרטטת עם האייפון שלה - זה לא בשליטת המשטרה וגם לא בשליטת המת"ק.
אם הבדיקה בשרוולים לוקחת הרבה זמן ("יחידה חדשה"- כך הסבירו לנו).
לא איש המשטרה ולא איש המת"ק יכולים להתערב..
ואם איש המת"ק הולך לעשות את צרכיו ותור גדול של נשים, ילדים וגברים מתאסף ליד השער ההומניטירי,
איש המשטרה לא יכול לפתוח אותו.
וכמובן נמצא שם , בתחתית הפירמידה גם איש בטחון של חברה פרטית כדי להגן על כל הגברדיה הזאת.
וכשכל החבורה הזו מצטופפת לשיחת רעים באקווריום האטום, אין להם קשב ואין להם שדה ראיה של כל השרוולים. ושרוול 5 כמעט ריק מאדם. "תפתחו, תפתחו, שרוול 5 ריק " גרוני ניחר.
"היום יותר טוב" אומרים הפלסטינים, והלב מתפלץ......