דרום הר חברון, חברון, יום א' 3.3.13, אחה"צ

צופות: 
לאה, ציפי. רשמה: לאה
03/03/2013
|
אחה"צ

 

 

חברון

14:07, עיקול 160

עצרנו כי ראינו התגודדות של צנחנים, מג"ב, משטרה, כולל קצינים, רכב משטרה, שני מתנחלים ורכבם. אחד המתנחלים אמר שהיה ירי לעבר עמדת המחסום. המתגודדים נראו כאילו הם באמצע התייעצות או תחקיר. חיכינו. הצנחן הבכיר, מח"ט חברון אבי (דתי), אמר לנו שיסביר לנו מה קרה כשיסיים את התחקיר. הוא תחקר בצד גם את המתנחל שהיה כנראה עד ראייה, ואז המתנחלים ורכבם עזבו את המקום. התברר כי צעיר פלסטיני ירה כ-30 זיקוקים מבין הבטונדות שבצד המחסום, ישירות לעבר העמדה. המח"ט היה מאד ביקורתי לגבי התנהגות הכוחות במחסום – "הם לא חתרו למגע, היה צריך לפגוע בו", אמרתי בחיוך שכנראה זה מפני שלא היתה שם לוחמת... כמו כן הוא אמר שרכב משטרה שעבר בסמוך גם כן לא הצליח לעצור את היורה. בקיצור, מחדל. יצויין כי לאורך התחקיר המשיכו פלסטינים לעבור במחסום. כן יצויין כי כל הנוגעים בדבר התנהגו אלינו באדיבות, למעט אחד השוטרים, אולי זה שננזף דקה קודם על ידי המח"ט.

 

14:30, תל רומידה

שיחה עם עיסא עמרו, הפלסטיני המפעיל בבית שמעל בית רומיידה מרכז תרבות שכונתי. הוא מהנדס חשמל במקצועו ועובד בהוראת חשמל. עיסא הוא מופת של התנגדות לא אלימה לכיבוש, בין היתר על ידי חיזוק החברה האזרחית הפלסטינית. תקופה מסויימת גר שם ופעל איתו מיכאל, הבן של ציפי.

הבית שייך למשפחה בעלת תעודת זהות כחולה עם בית במזרח ירושלים והם עזבו לשם בתחילת האינתיפאדה השניה. בתקופה מסויימת הצבא הפך את הבית למצודה מבוצרת. כאשר הצבא עזב את הבית נכנסו אליו המתנחלים אבל הבית היה הרוס ולא ראוי למגורים למרות רצונם לפלוש אליו. בסופו של דבר עיסא שכר את הבית מבעליו, אבל המתנחלים לא איפשרו לו לממש את השכירות, נזקק להגנה משפטית של עו"ד מיכאל ספרד. נהג ההסעות של ילדי המתנחלים נתפס בחצר עם רובה, תכנן לירות לתוך הבית, היו חבלות בצנרת המים, שרפו ספה, ריססו כתובות נאצה על הבית, השליכו אבנים. פעם בנים ובנות חשפו את עצמם מול דרי הבית, טענו שאם הצופים הם גויים זה מותר לפי התורה.

בבית מתקיימים קורסים לנשים בעברית לפי בקשתן, וגם באנגלית. נעמה מארגון פסיכואקטיב מגיעה מירושלים ללמד, נוצרו קשרי ידידות כולל ביקורים הדדיים בין המשפחות. פעילות לילדים לבילוי הזמן הפנוי, יצירת בובות. מלמדים צילום סטיל וגם צילום וידיאו, איך להעלות את זה לפייסבוק, לתעד את חיי היומיום שלהם, החלומות שלהם, לא רק בעיות עם חיילים ומתנחלים. מתנדבים פלסטינים מלמדים עיתונאות לאקטיביסטים. האגודה לזכויות האזרח מסייעת בלימוד נושאים משפטיים, כגון זכויות עצורים - בעזרת לימור יהודה וגם גבי לסקי. מקרינים סרטים. בנות לומדות אנגלית, וגם סמבה (תופים, לא ריקודים...).

 

כוחות הביטחון מגבים את המתנחלים: האדמה ליד בית רומאנו בבעלות פלסטינית פרטית, המתנחלים בונים עליה עכשיו בכל זאת, והבית החדש חוסם לחלוטין בית פלסטיני סמוך. מה הפלא, הרי בבסיס צה"ל שברחוב הראשי חיים בצוותא חיילים ומתנחלים. עיסא מזכיר לנו כי מגורי האזרחים בתוך המחנה הופכים את האזרחים הנ"ל למטרה צבאית לגיטימית לפי החוק הבינלאומי. המתנחלים בתל רומיידה עוברים על הגבלות החוק הישראלי כדבר שבשגרה. הם מגדלים סוסים ובעלי חיים אחרים, נוטעים ושותלים, ואינם מפנים את בית אל-בכרי למרות פסיקת בג"צ בעניין. הצבא והמשטרה טוענים שאינם יכולים לעצור אותם. גיבוי זה למתנחלים מצד כוחות הביטחון מסביר את הירידה באלימות המתנחלים כלפי פלסטינים בשטח בזמן האחרון – אין להם צורך באלימות כמו קודם כי כוחות הביטחון בעצם עושים את מבוקשם.

 

חולשת המשטרה: בחברון מוצבים שני שוטרים בלבד ולהם רכב אחד, בשטח שהוא באחריות מלאה של ישראל. הפלסטינים יודעים שהשוטרים המוצבים בחברון כל הזמן מגישים בקשות להעברה לשירות במקום אחר. שוטר דובר ערביתinfo-icon סיפר לעיסא שהשוטרים מנועים אפילו מהגשת דוחות על עברות תנועה של המתנחלים – נסיעה ברכב ללא אורות, עומס יתר בהסעת ילדים, נסיעה ללא חגורות בטיחות, מהירות יתר וכו'. ובודאי שהמשטרה לא מגינה כלל על הפלסטינים למרות שהם תחת ריבונות ישראלית מלאה. הכי גרוע בשבתות ובמועדי ישראל: הצגות, גניבות, עקירת עצים. גם כאשר פלשו מתנחלים לבית שהם מכנים בית המכפלה, טענו השוטרים שהם לא ראו כלום.

 

סיפור המעיין מתחת לתל רומיידה: ענת כהן חלמה שזה מקום קדוש והמתנחלים ממשיכים לנכס לעצמם את המעיין ולבנות סביבו, למרות הטאבו שיש לבעל השטח הפלסטיני עוד מתקופת התורכים. התלונות שלו למשטרה על הסגת גבול אינן מועילות. כאשר ניסה לפרק מה שהמתנחלים בנו בשטחו, חייבה אותו המשטרה להחזיר הכל למקום ולהגיש שוב תלונה.

 

סיפורה של משפחת אבו עיישה: חיו בבית הדסה. לפני תרפ"ט היו שותפים עם יהודים בבית חרושת ליוגורט. בפרעות הם הגנו על שכניהם ועוד יהודים, וסיפור גבורתם מופיע בספר חברון. במקום הכרת טובה, הם אולצו לעזוב את ביתם ולעבור לתל רומיידה, אבל המתנחלים השתלטו גם על גבעה זו וביתם מסורג להגנתם כמו כלוב. סיפורם התפרסם כאשר הם צילמו מתנחלת צועקת על בעלת הבית דרך הסורגים, "שרמוטה". הזקן שעדיין חי איתם טוען שהוא מכיר יהודים והמתנחלים הללו לא יהודים. בניו, שגרים במקומות אחרים, אינם יכולים לבקר ללא רישיון מיוחד. כמו כן אין הם יכולים לקבל אישור לשיפוץ פנימי אפילו של הבית הישן והמתפורר. משפחה נוספת שהצילה יהודים בתרפ"ט היא משפחתו של עיסא עמרו, ובין אלה שהצילה המשפחה נמצאת גם אמו של אברהם בורג, ויש קשרים בין המשפחות היום. עיסא משוכנע שהמתנחלים הורסים את מדינת ישראל, ולא החמאס.

 

חשיבות התיעוד בוידיאו: ערוץ 2 ליווה את ברוך מרזל במסע הבחירות שלו לכנסת בעיר חברון (היה מס' 3 ב"עצמה לישראל"). עיסא לעג לו לעיני המצלמות, שאינו מתלבש באופן מכובד כיאה לחבר כנסת. מרזל פלש לביתו של עיסא והיכה אותו בפניו. התיעוד בוידיאו שמראה שעיסא אפילו לא היכה אותו חזרה, לא עזר – המשטרה תמכה במרזל והאשימה את עיסא בתקיפה למרות שהשוטרים מכירים אותו ויודעים שאף פעם אינו נוהג באלימות. גם באירוע נוסף, כשחיילים ביצעו את ריצות הספורט הרגילות שלהם בחברון, נעצר פלסטיני בטענה שהוא היכה את החיילים, ועבר עליו חודש בכלא עד שהשופט הסכים לצפות בוידיאו שתיעד את הארוע והוכיח שהחיילים היכו אותו ולא להפך – האיש אמנם שוחרר אבל החיילים לא נענשו. עוד אירוע: יום אחד עבר עיסא במחסום וחייל קרא לעברו "בן זונה". עיסא גער בו בטענה שבניגוד לקללות שהוא סופג מהמתנחלים כאנשים פרטיים, חייל במדים מייצג את המדינה. הויכוח עם החייל הסתבך כאשר כלתו של הרב לוינגר שעברה במקום האשימה את עיסא בהטרדה מינית. היתה התגודדות, מפקד הנח"ל בחברון דחף אותו אל הקיר ואיים עליו. עיסא אמר לו שהוא מקליט את הכל בנייד שלו וכמו כן הכל מצולם בוידיאו. עיסא נעצר והתעקש לתת את הראיה – ההקלטה בנייד שלו – רק לשוטר ולא לחייל. אבל השוטר העביר את הנייד לחייל שמחק את ההקלטה. האירוע עכשיו בחקירת מצ"ח שכנראה תימשך לנצח.

 

עילת צרכי הביטחון היא שקרית: עובדה, מרזל נכנס לביתו של עיסא להכותו, ידע שהיו בבית הרבה גברים, אילו חשש לבטחונו לא היה עושה זאת. דוגמה נוספת: כאשר דב חנין הגיע לחברון במסגרת מסע הבחירות לכנסת, עיסא רצה לצעוד לצידו ברחוב, המשטרה אסרה זאת עליו. במקום זה הוא צעד במקביל על גדר בית הקברות המוסלמי הגובל ברחוב, וקרא אליהם מלמעלה – איפה אני מסוכן יותר, כאשר אני מעליכם או כאשר אני פוסע לצידכם?

 

חזרנו דרך תל רומיידה. ראינו את הבית הפלסטיני הסמוך שהמתנחלים לא הצליחו להשתלט עליו, הם "רק" משליכים אשפה לחצר. בסמוך נמצא הבית עליו השתלטו ואינם מפנים למרות החלטת הבג"ץ, ובהמשך בית הכלוב הפלסטיני המסורג בו מתגוררים בפחד יומיומי צאצאים של חסידי אומות העולם מתרפ"ט. למעלה ברחוב מג"בניק משועמם משחק עם שני פעוטות מתנחלים, מאמן אותם בטיפוס על גדר ובתרגילי סדר צבאיים.

 

דרום הר חברון

16:15. מתחת למצפה אשתמוע ניכרת הרחבה של ההתנחלות. מיד אחר כך באה מולנו שיירת מכוניות פלסטיניות מקושטות, כנראה שמחה על שחרור אסירים פלסטיניים. טרנזיט חולף עם לוחית רישוי פלסטינית וכתובות בעברית, "שלום חבר" ו"אהבה לנצח". במעבר מיתר תנועת הפועלים השבים מישראל זורמת, בצד השני מחכה להם שוק ירקות ער בדרך הביתה.