חברון, יום ב' 20.2.12, בוקר
רוני ביקשה להצטרף למשמרת בחברון, אז נסענו כרגיל ונפגשנו איתה בכניסה לקריית ארבע.
מעבר מיתר
למזלנו ולמזלם של הפלסטינים, במעבר מיתר הכל תקין. בשעה 6.45 רוב האנשים כבר בצד הישראלי. בודדים עוד עוברים בצד הפלסטיני.
גם כביש 60 שקט, שטוף גשם וריק כמעט, כך שהגענו בשעה היעודה.
חברון
גם בחברון הכל היה כרגיל.
החלטנו ללכת שוב בשביל המסומן לכיוון מעין אברהם אבינו, ומשם בהנחיית השביל מגיעים עד תל רומיידא.
החיילים המאבטחים את המתנחלים מכל עבר, כמובן שואלים "לאן?". זה לא שביל של החברה להגנת הטבע?! אנחנו מיתממות. "אנחנו סתם מטיילות".
הם בעמדותיהם על הגגות מאפשרים לנו להמשיך. אנחנו ממשיכות בחשש ממשי, הולכות בשקט בחצרות הקרוואנים, אימת המתנחלים עלינו.
למזלנו הם לא גילו אותנו, כי חברותינו כבר ספגו מים
וחפצים על ראשן.
ירדנו במורד הרחוב ודווקא שם, החיילים דורשים בתקיפות לדעת מאיפה באנו, מי אנחנו ולמה הלכנו משם.
אנחנו שוב משיבות: "זה לא שביל למטיילים? הוא לא פתוח לכולם?!" החייל שואל: "אתן לא יודעות שאסור ללכת שם?"
"איפה כתוב שאסור? למה שנדע?". אנחנו מסבירות לו מאיפה באנו ושואלות למה לא ללכת בשביל המסומן לטיולים. הוא מסתכל עלינו במבט חשדני. "אני יודע מי אתן , איך אתן לא יודעות שאסור?! מה אתן מעמידות פנים?!?"
"לא כתוב בשום מקום שאסור ללכת בו או שמיועד רק לאנשים מסוימים. אם היה כתוב משהו כזה לא היינו הולכות", אנחנו עונות.
החייל מנסה לעכב אותנו, אבל אין לו שום עילה לכך ואנחנו ממשיכות בסיור . בחזרה, בעוברנו שנית על ידו, סימן לנו רפות שנעצור, התעלמנו והמשכנו.
שידע עם ישראל: המתנחלים הוסיפו עוד רעיון יצירתי לקביעת סדרים בחברון: קודם היו הופכים כל מקום שרוצים לאתר ארכיאולוגי.
בחסות צהל ובסיועו יש להם דרכים ייחודיות - להם ולדורשי טובתם - ליצור הפרדה בתוך הפרדה. מי יוזם ומבצע? ומי מאפשר ונכנע ללחצים?
מאז 1967ועד היום מדינת ישראל נגררת ומובלת ע"י המתנחלים. הם מכתיבי המדיניות. והממשלה מאפשרת. גם צה"ל?! בודאי.