בית לחם, מת"ק עציון, יום ב' 4.10.10, אחה"צ

  מת"ק עציון 14.00

שוב צפיפות רבה. לחץ עצום. כמאה אנשים מחכים מהבוקר. אין שום תזוזה. איש לא מדבר איתם. הם אינם יודעים עד מתי יצטרכו לחכות. אומרים לנו שבפנים פתוחה רק עמדה אחת. אחר כך אמרו שיש יותר עמדות שנפתחות לסירוגין.בדו"ח של דניאלה מאתמול תואר מצב דומה. אבל נמצא לו הסבר:"הייתה פגישה של כל אנשי המת"ק עם ראש המנהל האזרחי". היום לא הומצא דבר. הלחץ נמשך עד שהמת"ק נסגר.

אנשים רבים לא זכו להיכנס פנימה לחלונות ויצטרכו לשוב ביום שני הבא. גם אחדים מאלה שזכו להיכנס פנימה לחלונות ולבקש כרטיס מגנטי, הוצאו בלי טיפול ונאמר להם לחזור בשבוע הבא. מהזמן שהגענו ועד 15.15 יצאו ארבעה אנשים. שניים מהם באו ב-06.30 והוכנסו פנימה לחלונותב-12:00 כלומר, הם שהו ליד החלונות למעלה משלוש שעות! הם סיפרו שאתמול הם חיכו מהבוקר עד 17.00 ולא הוכנסו פנימה, אלא הוזמנו לבוא היום. היום הם קבלו מגנטים.

אחריהם יצאה אישה זקנה שהלכה בקושי. היא סיפרה שגם היא הגיעה בבוקר, הוכנסה פנימה ב-12:00 וחיכתה בפנים עד אחרי שלוש. רבים מהממתינים באולם פנו אלינו בבקשת עזרה. אדם שכף רגלו הייתה חבושה והוא צעד נשען על קביים, ביקש שנעזור לו לקבל אישור לאישפוז ולניתוח ב"הדסה" ביום שלישי-כלומר מחר. צעיר שאשתו נלקחה לבית חולים בירושלים לניתוח קיסרי, ביקש שנעזור לו לקבל רשיון כניסה כדי להיות לידה. הוא לא ידע מה מצבה והאם כבר נותחה. הוא לא זכה לקבל אישור, מפני שכשביקש נאמר לו שהוא מנוע שב"כ ושהזמן לאבחון שב"כ הוא כ 10 ימים.

גם אישורים רפואיים לא טופלו מיידית והפונים התבקשו לתת את המסמכים ולבוא שוב. לא הייתה שום התחשבות בקהל שמבזבז את זמנו ואת הונו הדל במת"ק ובתחבורה אליו. התחלנו לטלפן, אך רוב הטלפונים שלנו לא נענו. מפקד אחד הסביר לנו שהוחלט לא לדבר איתנו מפני שבמשמרת קודמת שלנו התלוננו ובעקבות תלונותינו הוגשה נגדם תלונה רשמית. לעומת זאת, ענתה לטלפון שלנו באדיבות רבה משפטנית מבית המשפט יהודה. פנינו אליה לפי בקשתו של אדם שרצה לברר מתי יתקיים שם משפטו. היא ענתה שהמשפט כבר התקיים ולבקשתנו בדקה את תיקו ותיארה בצורה מפורטת ובהירה מה שקרה בעבר ומה שבאפשרותו לעשות בעתיד. כמו בפעמים קודמות, אור מהמוקד ההומניטרי, ענה לטלפון. הוא תמיד עונה ומנסה לעזור, אך לא תמיד הוא מקבל מהאחראים על תפקוד המת"ק, תשובות מספקות, מדויקות ומתקבלות על הדעת.

ניגש אלינו פלסטיני שחי בארצות הברית וסיפר שאביו גוסס ויש צורך להוציאו מ"הדסה" ולהביאו הביתה לבית לחם, אך אין לו כרטיס מגנטי ורשיון כניסה לירושלים. הוא לא הצליח להיכנס פנימה ולבקש רשיון בגלל הלחץ והדוחק בכניסה. שלומית הציעה לו שאימו, שנמצאת בירושלים, תיקח אמבולנס פרטי (אמר שיקר מאד), או מונית ותביא אותו הביתה. הוא אמר שמאד קשה לה להסתדר לבד. מכיוון שנעלם, יתכן שקיבל את העצה. ב

שעה 16.45 הודיעו לכל הממתינים המבקשים לקבל כרטיס מגנטי, שהם לא יוכנסו היום ועליהם לבוא שוב בשבוע הבא.הם עזבו את המקום ונשארו רק מבקשי רשיון כניסה. בחמש עמד האולם להסגר והם נאלצו לעזוב. מחוץ לאולם נשאר רק אדם אחד שסיפר שאחיו, שהיה כלוא כמה שנים ויצא אתמול מבית הכלא, נדרש להתייצב הבוקר לפגישה בשב"כ. הוא הגיע  ב-08.00 , הוכנס פנימה, ועד סגירת המקום לא יצא. פנינו לקצין שבא לסגור את האולם ובקשנו ממנו לברר היכן נמצא האח ולמה אינו יוצא, אך הוא אמר שאינו יכול להתקשר אל השב"כ. לא הצלחנו גם בניסיון נוסף לברר מה קרה לו. אחיו אמר שהוא ימשיך לחכות בחוץ. השארנו אותו שם בחשיכה. בקשנו שיתקשר כשאחיו יצא. בשמונה בערב התקשר קרוב דובר עברית והודיע שהאח זה עתה הגיע לביתו. כלומר, קרוב ל-12 שעות הוא בילה בשב"כ. כנראה לא הזדמן לשב"כ לדבר איתו במשך 6 השנים שישב בכלא.  

נפלאות דרכי הצבא והשב"כ. עד לפני חודשים אחדים, היה טיפול טוב בקהל במת"ק עציון. לא היו תורים, לא היה דוחק וכל מי שהגיע טופל. אך מזה כשלושה חודשים, הטיפול בקהל גרוע. שמענו פעם מאחד הקצינים שעציון נחשב למת"ק המתפקד בצורה הטובה ביותר. צריך לקוות שישוב לתפקד כמקודם.