דרום הר חברון, חברון, סנסנה, יום ג' 1.6.10, בוקר

צופות: 
יהודית ק., מיכל צ. [מדווחת]
01/06/2010
|
בוקר
6.30-10
1.צהל מפגין נוכחות: "שלא יעשו בלגן".
2.מערכת הבטחון של קרית -ארבע: משטרה בתוך משטרה
3.ארוע הסטורי: הסרת החסימה לדהריה

מעבר מיתר - סנסנה
בשעה 7.00 כל הפועלים כבר בצד הישראלי; גם הסככה ריקה ממשפחות אסירים.

כביש 60
צומת הכבשים
- במקום עומדים 3 ג'יפים צבאיים, וחיילים פרושים מסביב. אנשי האיזור מובילים במכוניותיהם צאן. אנחנו ניגשות לברר מדוע צהל שם.
"מי אתן?" שואל חייל.
אנחנו מזדהות. "שמעת עלינו?" אנחנו שואלות
"לא", הוא משיב.
חייל נוסף מגיע ולוחש לאוזנו: "מהשמלאנים האלה"
"אה, מה אתן עושות פה"?
"מסתכלות" אנחנו משיבות "מה אתם עושים פה?"
סמל מתקרב, לוחש להם: "אל תדבר איתם!". אחד הולך, הראשון נשאר ועונה :"יש פה שוק כבשים".
"אז צריך לאבטח פה משהו?" אנחנו שואלות.
"לא, צריך להפגין נוכחות, שלא יעשו בעיות". הוא עונה בחיוך.
"למה שיעשו בעיות, ולמי? זוהי שגרת החיים שלהם; למה להפריע?"
אין כמובן תשובה. העיקר עכשיו אני יודעת למה קוראים למקום: 'צומת הכבשים'.

חברון
בכניסה לקרית ארבע מעכב אותנו השומר לביקורת ומבקש שנחכה. לדבריו, הרכב הזה ברח לו פעם כשביקש שיחכה. עכשיו, לפי ההנחיות, הוא לוקח תעודות, מדבר עם מי שמדבר, ומבקש שנמתין עד שיתנו לו אישור לפתוח לנו את השער. אני מצלצלת למשטרת מערת המכפלה, השוטר לא יכול לעזור לי, מפנה אותי למשטרת חברון.
גם שם אומרים לי שאין באפשרותם לעזור, שאצלצל 100. מצלצלת 100 כדי לשמוע שיש לאנשי הבטחון הללו סמכות לעכב את מי שנראה להם. לא עוזרים הסברי על כשרותי כאזרח וזכויותי לצאת ולבוא לכל מקום. בינתיים השומר המסור מרגיע אותי שיתן לנו להכנס רק שנחכה כי הוא פועל עפ"י הנחיות.....
לאחר רבע שעה של המתנה נמצאנו ראויים להיכנס.
ההתנחלות מול נופי ממרא עומדת על תילה. הבניה בנופי ממרא נמשכת במרץ.
בעיקול 160 הרבה רכבי צבא וחיילים אך אין מעוכביםinfo-icon. הילדים הולכים לביה"ס. נראה שיש שגרת חיים למרות הארועים.
ליד צומת בית המרקחת מקדמת את פנינו ניידת משטרה. השוטרים מוכרים ולבביים, רק רוצים לדעת מה שלומנו. אני מספרת לו על "משטרת" קרית ארבע והוא מחייך.
"אתם מודעים לכך שיש פה משטרה בתוך משטרה?" אני שואלת "היעלה על הדעת שאנשי עומר לא יתנו לתושבי קרית ארבע להיכנס לישובם? מי מנהל פה את מי?" 
הוא מחייך "העיקר, את בסדר?" הוא  שואל
"כן, אבל אתם לא אמורים לשמור עלינו ועל זכויותינו?" אני עונה
"אתן צריכות לשמור עלינו!" הוא משיב.
לאלוהי המשטרה הפתרונים.
בכל העיר שגרה. בכל המחסומים והחסימות עומדים חיילי הנח"ל, אך אינם מעכבים איש. ענת כהן חולפת במכוניתה אך הפעם אינה תוקפת, איזה מזל.
הלכנו לפגוש את אוסמה אבו שרך. שמחנו לשמוע שאנשי "יש דין" יצרו איתו קשר ויבואו לדבר איתו. גם ביקרנו את עטא גאבר, החקלאי שמנסה לשמור על אדמותיו הצמודות לקרית ארבע. גם לו הובטח ביקור מארגון "יש דין". בינתים אין דין ואין דיין.

בדרכנו חזרה, בהגיענו לפניה לדהריה "שיפשפנו את עינינו": מולנו, "בזמן אמת", הבולדוזר מסלק את האבנים שחסמו את הכניסה לדהריה. מישהו מקיים פה הבטחות?
למה התקינו את השער הצהוב משהוסרו האבנים? אנשי המקום מסבירים לנו שהוא זמני כי עכשיו צריך לתקן את הדרך וכשישימו אספלט יפתחו את הדרך לגמרי.
טוב, נעקוב ונראה.