א-ראם, ג'בע (ליל), קלנדיה, ראפאת (ביר נבאלא), יום א' 31.8.08, אחה"צ
15:20: מחסום א-ראם : לא היו הולכי רגל אבל 2 מכוניות המתינו לעבור במחסום.
נסענו לקלנדיה דרך בית חנינא, לאורך החומה מצדה הירושלמי. הסתיימה התקנת סלילי התיל בראש החומה ומתחתם את החוט החשמלי המתריע על ניסיונות לדלג מעליה.
15:25: עטרות: התנועה זרמה כאשר הגענו למחסום אך אחרי זמן קצר החלו החיילים לבדוק את ניירות הנהגים באופן רנדומאלי. תור המכוניות התארך במהירות. שתי מכוניות הועמדו בצד בזמן בדיקה לעומק של הרישיונות. החיילים אמרו שהם בודקים אם הרכבים אינם גנובים.
15:50: תור המכוניות כבר מגיע עד קצה האופק. מכונית אחת עדיין מעוכבת כשהנהג מחכה להגעת קצין מג"ב. בינתיים, הגיע ג'יפ ובו קצין וכמה חיילים מ-"רובאית דוהר" מיחידת ההנדסה הקרבית שאחראית לגזרת ביר נבלה/רפעת. אחד החיילים השתין בפרהסיה בלי בושה דרך הגדר הסובבת את הכפר קלנדיה. הקצין (גלעד ממודיעין) הקשיב לדיווח שלנו לגבי התקלות שהיו לנו בשבוע שעבר עם כמה מחייליו במחסום קלנדיה ובביר נבלה. הוא הבטיח לבדוק את העניין ולתקן את התנהגות חיילי יחידתו "במידת הצורך".
15:55: קצין המג"ב הגיע ולאחר כמה דקות שוחרר הנהג המעוכב.
16:15 קלנדיה: איך שהגענו למחסום ספרנו 7 אוטובוסים ממתינים לעבור בכיכר הצפונית. אמבולנס פלשתיני חנה במגרש החנייה. שלשה מסלולי מעבר היו פעילים עם תורים קצרים בכ"א. אחד המסלולים היה מיועד למעבר מהיר של אנשים ללא תיקים וחבילות.
נגשנו לשוחח עם צוות האמבולנס. הם סיפרו שבדיוק הביאו תינוק בן 4 שעות, מונשם באינקובאטור, למחסום כדי להעבירו בליווי אביו לבי"ח מוקאסד בירושלים. כיוון שהתינוק היה מונשם הוא הועבר מאמבולנס אחד לשני יחד עם האינקובאטור ונהג האמבולנס במגרש החנייה המתין להחזרת הציוד שלו. הוא סיפר שלמרות שהתינוק היה במצב קשה, לא הורשה הרופא הפלשתיני ללוות אותו לתוך ירושלים. מזל שהפאראמדיק באמבולנס הירושלמי לקח אחריות.
בזמן שהמתנו במסלול לעבור דרך המחסום ראינו כיצד יצא אדם מסורב כניסה ממסלול אחד ונעמד בתור במסלול אחר. ניגשנו לברר מה הייתה בעייתו והוא סיפר שהוא ומשפחתו תושבי ג'בל מוקאבר בדרום ירושלים מימים ימימה, מלפני מלחמת ששת הימים, אבל לא קבלו ת"ז כחולות של ירושלמים אלא רק "הוויות" ירוקות של פלשתינים. אולם הם עתרו ובג"צ וזכו למסמך המציין שהם תושבי ירושלים ולא ניתן לגרשם ושצריך לאפשר להם לחזור לביתם. את הנייר הזה הציג הבן אדם לחיילים במסלול הראשון אבל הם סרבו לאפשר לו להיכנס לירושלים. במסלול השני המסמך היה יותר אפקטיבי והחיילים אפשרו לו לעבור. (האיש נסע לרמאללה להשתתף בהלוויה של קרוב משפחה. לאור הטרחה, לא נראה שהוא מתראה עם קרוביו לעתים קרובות.)
16:35: עברנו במחסום לצדו הירושלמי ויצאנו למחסום הרכבים. כבר עברו כל האוטובוסים שעמדו בכיכר הצפונית ואספו את נוסעיהם. אחד הנהגים סיפר שעיכבו אותם בגלל חפץ חשוד שנמצא במחסום. מעמדתנו במחסום הרכבים יכולנו לראות שתור המכוניות בעטרות עדיין הגיע עד קוו האופק.
האמבולנס הירושלמי חזר למחסום כדי להחזיר את האינקובאטור. הנהג סיפר שהתינוק הקטן הגיע בשלום לבי"ח מוקאסד בירושלים. האמבולנס הפלשתיני הורשה לעבור לצד הישראלי לאסוף את הציוד. 16:56: חזרנו דרך המחסום. בשעה זו רק מסלול מעבר אחד פעל אבל התור עוד לא היה ארוך. עזבנו את קלנדיה בדרכנו לרפעת/ביר נבלה. התנועה ליד הכניסה למחסום הייתה פקוקה לגמרי עקב הצרת הכביש בבלוקים של ביטון ע"י הצבא לקראת חג הרמדאן כאמצעי לשלוט בהמונים הצפויים לבקש מעבר כדי להגיע לתפילות במסגדי הר הבית. אחד מילדי המחסומים ניסה לכוון את התנועה ולהקל את העומס.
17:20 רפעת: המחסום הפיזי באמת הוסר! אבל איך שהגענו שני ג'יפים של מג"ב יצאו מבין גדרות הביטחון ותפשו עמדות משני צדי הכביש, כאילו להקים "חסם". עצרנו לידם ויצאנו מהמכונית כדי להיטיב לראות מה עושים. הקצין וואיל וחייליו לא שמחו לקראתנו אבל לא יכלו לגרשנו. לאחר שעצרו מכונית אחת ובדקו את ניירותיה, הם נכנסו חזרה לרכבים שלהם והסתלקו כפי שבאו בהשאירם את הכביש לביר נבלה פתוח ולא חסום.
18:00 ליל: התנועה זרמה ללא הפרעה. חזרנו לירושלים