מכתבים מסיורים | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

מכתבים מסיורים

הדרך בה מדריכות הסיור שלנו, דניאלה ושושי, יצרו קשר איתנו, הגישה שלהן לבעיות שראינו בגדה המערבית, והשיחות האמיתיות שקיימנו עם פלסטינים שמתמודדים יום יום עם המחסומים – עזרו לנו להבין את האנשים ואת הקונפליקט שהם חיים בו.
זהו צעד חיוני להבנה כיצד פותרים את הקונפליקט. 
מחסוםwatch עושה עבודה חשובה בבניית תהליך השלום, שכולנו זקוקים לו.
פרנציסקוס איסמעיל קוסטר

ביופסיה / עודד מעוז

כבר דימו אחרים את ״מפעל ההתנחלות״ ״לסרטן

בגוף החברה הישראלית״, ובעולם דימויים זה היה

סיורנו בשטחים היה כעין ״ביופסיה״. ״באזור הנגוע״

ובהתאם הסימפטומים שהתגלו איששו אבחנת החולי.

העובדות העיקריות שהוצגו בפנינו אינן חדשות !

עבורנו היו המראות והשיחות עם מקומיים, דוגמה

נוספת כי אין תחליף למראה עיניים.

 

עשרות שנים שותפים אנו, כאזרחי ישראל, שלא

ברצוננו, למצב הבלתי נסבל של אפליה, עושק,

הגבלות חופש התנועה ויחס אדנות ועוד שכאלה,

כלפי הפלסטינים. המצב בכללו בלתי קביל !!

בסיומו של היום חשתי בושה, בחילה וחולשה מול

כוח הרשויות, הפוגע ביסוד קיומנו, הלא הוא

הצידוק המוסרי להיותנו כאן. אבדן הצידוק חותר

תחת זכות קיומה של מדינה יהודית ציונית בארץ

הזו ופוגע גם ביכולת עמידתנו במאבקים בזירה

הבינלאומית.

ואף על פי כן אסור להרפות מהמאבק לצדק.

שלום דניאלה,

רציתי לומר שוב תודה על חוויה מדהימה ומיוחדת מאוד שעברתי בביקורי בישראל. כיהודי אמריקני, שבשבילו הכיבוש נראה תמיד עניין מופשט למדי, הסיור איתך בגדה המערבית היה לא רק כמו אגרוף בבטן, הוא גם עוזר לי להתמודד טוב יותר עם רגשותי ביחס למדיניות הישראלית, ולהשתתף בשיחה. חברי נהנו מאוד מהיום במחיצת מחסום ווטש, ואחד מהם אף ציין שהסיור היה גולת הכותרת של הביקור.

הארגון שלכם בהחלט מדהים. תודה על כל העבודה החשובה שאתן עושות!

אני מקווה שדרכינו יצטלבו שוב, ובהחלט אעקוב אחרי עבודתכם. 

להתראות 

ג'וש 

רשמי סיור לגדה, 15.7.2017 / רעיה ירון
כבר 10 שנים שאנו חברות מחסוםWatch מקיימות את הסיורים כדי שאנשים, שחושבים שכבר חוו הכל, יחוו מכלי ראשון מה פירוש להיות נתין תחת כיבוש.

האם יחזרו אחרת לביתם הממוזג?
 האם יטו כתף במאבק לסיום הכיבוש?
וסימני השאלה נותרים בעינם. הרוב ימשיכו להיות ספונים בביתם.
יש שיקלידו את המילה "יאוש". ויעברו לפוסט הבא.
נקודות האיסוף הינן כבשגרה, תחנת רכבת ארלוזרוב וקרית שאול.

המסיירים בגילאים 40 ל-50 . ברובם. הפתעה נחמדה. בשנים עברו הורגלנו לאנשים מבוגרים. שכבר "ראו הכל", וכדי שהמילה תהיה אכן, "הכל" הם רוצים לראות גם מה שקורה בשטח שנכבש על ידינו לפני 50 שנה. 50 שנה ארוכות מדי.

"עולם קטן": בסיור בחור כבן 25 שסבא שלו היה הרופא של ילדיה של פיצי, המדריכה. ופיצי אומרת: "ואיזה רופא הוא היה. רופא של פעם".
לסיורים שלנו מסלול כמעט קבוע. והסיור הנוכחי, מתנהל במסלולו הרגיל בכפוף לשינויים מתבקשים.

ארוחת הצהריים בנבי אליאס, הוקדמה לסביבות השעה 12.00. חצי שעה של אתנחתא עם הפלאפל והארוסה ב-5 ₪. מלקקים את האצבעות. טעים ומהנה לחך וכמובן, לכיס.
משם אנו אמורים לנסוע למועד פתיחת המחסום החקלאי בחבלה. חבלה הינו מחסום חקלאי ב "מרחב התפרinfo-icon". מרחב שאין בו מרחב. ו'תפר', כמו המרחב. כמו המילים המכובסות של מילון הכיבוש. בדרכנו למחסום החקלאי חבלה שנפתח לזמנים קצרים רק לפלסטינאים, אנחנו עוברים ב"מחסום קצה" הקרוי 'מעבר אליהו'. 'מעבר' קוראים לו, גם אם הינו מחסום לכל דבר. כי 'מעבר', מסתנן בין השניים בצורה קלה יותר מאשר 'מחסום', עם האות ח' החוסמת. שם סווגנו כ"חשודים". למה? כי לשאלה מאיפה באנו, ענינו שאכלנו צהריים בנבי אליאס. וזה כבר הגדיש את הסאה, על מנת שיפנו אותנו ימינה לבדיקה מעמיקה יותר: דבר שגזל מאיתנו זמן שלא נלקח בחשבון, וכך הגענו לאחר פתיחת המחסום בחבלה.

בצר לנו, דווקא התרשמנו שהבדיקה ב'מעבר אליהו' הדגימה למסיירים, כמה 'המעבר' אינו מעבר אלא מחסום, גם אם יקראו לו 'מעבר'. ומכאן, התובנה, ש"ככה זה" בכיבוש. העיכוב לבדיקה יכול להתרחש אפילו בגין הפסקת אוכל אצל הפלסטינים שאיחור לחלון הזמן הקצר של פתיחת המחסום – הינו בעיה שלנו. של המסיירים. שלא מוותרים להשקיף מקרוב על הכיבוש.

חבלה: המחסום פתוח, השעה 13.25, חום איימים, כמעט ואין תנועה.

החום מתיש את כולם.

כמעט גם את הכיבוש.

כמעט.

אך ידו של הכיבוש על העליונה.

תמיד על העליונה.

בג'איוס, פגישה עם נעים: פועל בנין. הוא בונה את ישראל ועכשיו בונה בכפר סירקין. (לפלסטינים אין עבודות בניה בשטחיהם - רק בישראל או בהתנחלויות - כי אין בניה פלסטינית ב שטח C ) ואני תוהה מתי יבנה בתים במדינת פלסטין?
נעים יוצא מביתו בשעה 03.00 כדי להגיע למחסום אייל שם הוא, ועוד אלפי הפועלים הפלסטינים, בדוחק ובצפיפות, יוצאים לעבוד בישראל כדי להתפרנס. וכך, ליציאה מהמחסום הם יוצאים עייפים ומותשים. כך מתחיל יום עמלם בישראל הנבנית על ידם לתלפיות.

כתמיד דבריו של נעים, כנים, חותכים וחמים. מבטא בטון ובמילותיו, איך מרגיש נתין תחת כיבוש ועדיין יש בו תקוה, גם אם הולכת ומתעמעמת. ואני תוהה, איך הוריו צפו את הנולד ונתנו לו את השם 'נעים' שכל כך מבטא אותו? או אולי מתן השם היווה השראה ומחוייבות בהמשך הדרך. (סליחה על שהמראתי קצת. הגזמתי).

קדום: פגישה עם סאכר, שעל אף שזו כבר השנה הששית, למאבקו הבלתי אלים עם תושבי הכפר, הוא ממשיך להפגין כנגד גזל האדמות וחסימת הכביש המוביל מכפרו לשכם. בעברית טובה וברהיטות הוא אוהב לספר, לעתים אפילו בחיוך, גם אם אחרי כל כך הרבה שנים, כמה אהב לעבוד בתל אביב, לבלות, לצאת בערב לרקוד. איך היה חלק מחברה של אנשים, בני אדם במובן הפשוט של המילה, יהודים ופלסטינים שעבדו ובילו יחד, התפרנסו, איש בדרכו וביכולותיו, ללא הבדלי לאום - והוא עוד מקווה. כי בעיניו, אין אופציה אחרת זולת התקווה. בינתיים, הוא ותושבי הכפר קדום מפגינים מדי ששי ושבת על מנת שיפתחו להם את הדרך בת מאות השנים ששימשה אותם עד שהוקמה התנחלות קדומים, ו'הילידים' שעברו לידם, בדרכם לשכם, לא באו להם טוב בעיניים.

הכאב והבושה פוחתים קמעה כשאנו קונים קרטיב שוקולד טעים שממתיק ומרענן אותנו, גם בגלל המחיר. כי זאת יש לדעת, בגלל המחיר, מוכרחים לקנות שניים, כי אחד עולה חצי שקל,וכבר כמעט אין חצאי שקלים. ויש המהדרים וקונים שלושה ונישאר חצי שקל עודף ואז קונים קרטיב למסיירת שעומדת אף היא ליד הדלפק.

ואחרון אחרון, הבית המסוגר והנצור של האני. "הסיפור" שאם לא חווים אותו למראה עיניים, לא מאמינים שדבר כזה יכול להתקיים, ואכן מתקיים. כי לכיבוש, ישנם פתרונות יצירתיים, מסוגים שונים כשהמטרה אחת היא. לסגור, להדק. להזכיר חזור והזכר מי פה השולט. מי הם אדוני הארץ.

ואנו עולים לגבעונת המפרידה בין בתי אלקנה לבית המגודר של האני והמזל משחק לנו ואחד המסיירים, מבטא בעיני אמן ואומר: "שימו לב, למיצב שיבר המים הכחול, המגודר סביב, האין הוא דומה לתמונה הסוריאליסטית של ביתו הכלוא של האני? של הכיבוש כולו?"

ואני מהרהרת ביני לביני, הכלא כולא את הנכבשים והכובשים. גדר וחיץ ביניהם, תותיר את חירותם כלואה.

ואז... ימים ספורים אחרי הסיור מתקבלת החלטת הקבינט, על השמת המגנומטרים בהר הבית ומדינה כלואה בשבי. כמו הבית של האני. כמו השיבר הכחול.

דניאלה יקרה,

ברצוני להודות לך על הסיור הנפלא לשומרון שארגנת והדרכת, ושהיה מלא במידע ומעורר מחשבה. לפני כמה שנים הייתי בסיור דומה שמחסוםwatch אירגן ורציתי מאוד לראות כיצד השתנו הדברים, או לא, במהלך השנים.

שלושת הפלסטינים שבאו לדבר עם הקבוצה שלנו הצליחו להציג באופן ברור את השפעת הכיבוש על חיי היום יום שלהם. לכל אחד מהם הייתה תלונה ספציפית לגבי הצרכים והדאגות שלו והם סיפרו לנו על בעיות שהתקשורת מדווחת עליהם לעיתים רחוקות או בכלל לא, למרות שיש לבעיות האלו השלכה עמוקה על איכות החיים שלהם.

החלק הכי אופטימי של הסיור היה מן הסתם הפגישות עם אנשים צעירים מסורים ונבונים, שהגיעו לישראל מכל העולם מסיבות שונות ומגוונות. הם היו להוטים להיווכח, להקשיב וללמוד, באו עם  ראש פתוח ועם מודעות למורכבות המוטרפת של המצב בו אנו חיים.

 אני ממליצה בכל פה שיותר נשים של מחסוםwatch יצטרפו לסיורים האלה. במהלך מעורבותנו עם הארגון אנחנו מצליחות להכיר את הפינה הקטנה שלנו היטב, אך יש לכיבוש השלכות רבות נוספות להן אנחנו לא תמיד מודעות.

שמחתי שלקחתי יום חופש כדי להשתתף בסיור הזה ואני מקווה מאד שרבות אחרות יעשו זאת.

ושוב תודה רבה על יום מצוין.

רחל ויינברג

12.3.2017

March 8, 2017

Daniela,

Thank you very much for the clear, balanced, intelligent, coherent and interesting guide that you were for us during this tour.

Much appreciation for the efforts you and your (MW) friends devote to this and thus enable us, the passive public, to be exposed and meet the other side in the painful and desperate conflict in which we are involved. I would gladly interest other people in joining these tours.

Thank you and good luck further on, to all of us.

Sincerely,

Ruti Tamir

דניאלה יקרה עד מאד!

כשהגענו לתחנת הפיזור רצתי לקדמת האוטובוס מוכנה בכל ליבי לפרוק את נאום ההודייה שהכנתי לעצמי בראש... ולאכזבתי פספסתי אותך.
רציתי להגיד שלפני הסיור היו לנו חששות, שירצו לשכנע אותנו להיות שמאלני ם יותר ממה שאנחנו, ושאני אחזור מדוכאת ומיואשת יותר ממה שאני, ושזה לא יחדש לי כלום כי אנחנו מתעדכנים די הרבה, ושאולי זה יהיה
בסך הכל סיור משעמם כי אנחנו סובלים מיתר הסחות דעת גם ככה.
אבל הכל היה כל כך במידה!  ויפה. וכל מילה שנאמרה נשקלה ובאה בול במקוםאפילו יכולתי להגיד לאמא שלי כשחזרנו - ״לא, זה לא מה שאת חושבת...   המדריכה בעצמה אוהבת חיילים...״ וגם את ארץ ישראל!!
אז תודה על יום יפה ועצוב ומשמח שבחרתי לחגוג בו את יומולדתי. כפר קדום ילך איתי הרבה זמן. בלילה חלמתי (הדמיון התחיל לעבוד כבר בדרך חזרה באוטובוס) שקדום נהיה מקום עלייה לרגל מכל העולם
ואנשים יושבים בבתים ושותים תה ומספרים את הסיפור שלהם והכפר מוגן מכל רע
...  סתם פנטזיה, מותר לפעמים.

ורציתי להגיד לך שאת עושה עבודה נפלאה!! הבוקר כבר עשיתי רשימה של אנשים שאשלח לסיור הזה. אולי גם אמא שלי תשתכנע מתישהו בלי לחץ.

המשך שבוע טוב ותודה
שירי

 

הי דניאלה,

רציתי להודות לך על הסיור שערכנו אתמול...הוא היה מאורגן להפליא ואת אלופה בהסברים! ברור, מעניין עם קורט של מתח! 
זו היתה חוויה טובה מפני שלמרות שרבים מאיתנו ידעו חלק מהדברים שתארת, לראות אותם במו עינינו ולהקשיב לאנשים שחיים יום אחר יום את התנאים הקשים, הופכות מילים כתובות למציאות!

תודה, תודה יקרה!

שלום דניאלה
אני רוצה להודות לך על הסיור שעשינו איתך אתמול. הוא היה מאורגן היטב ואת אלופת ההסברים, שהיו ברורים, מעניינים ומרתקים! זו היתה באמת חוויה טובה, ואף שרבים מאיתנו קוראים ויודעים על חלק מהדברים שהסברת עליהם, הרי שלראות על מה מדובר ולשמוע את האנשים שחיים יום אחר יום במציאות הקשה הזו, הופך את המילים הכתובות למראות אמיתיים במציאות עצמה. 
רוב תודות לך
צ'יארה מ'.

שלום חברות וחברים,

לקח לי זמן רב והרבה אוויר כדי להתיישב ולכתוב על ה"טיול" הזה… הסיור בגדה אורגן בידיי נשות מחסוםWatc  (כן, כן רק נשים). זה היה מין טיול כזה, עם ארוחה מזרחית במסעדה מקומית בנבי אליאס, ממש מתחת לגדר העוקפת את מובלעת אלפי מנשה מצפון. נופים ירוקים, פסטורליים, יפהפיים. השקפנו במספר מקומות על הגדר, ביקרנו במחסום החקלאי חבלה (דרומית לקלקיליה), ניהלנו שיחה עם מקומיים וחזרנו דרך מעבר אליהו (ממזרח לקלקיליה). ביקור קצר בכפר/מאהל על הכביש המוביל לאלפי מנשה (בתוך מובלעת אלפי מנשה) 

ברור לכל כי אם המצב היה הפוך, מצבנו היה כנראה גרוע הרבה יותר, אבל עדיין… המציאות של הפלסטינים לאורך הגדר אינה קלה. הצורך להשיג רישיונות (לכל דבר דרוש רישיון נפרד וישנם יותר ממאה סוגי רישיונות), לעבור מחסומים ובדיקות בוקר וערב, כל זה אינו "טיול" והיחס של החיילים/מאבטחים אינו תמיד אוהד, בלשון המעטה.

בהערכה זהירה הייתי אומר שהעתיד אינו צופה לנו הקלה קרובה במזג האוויר…

שלכם בידידות,

Maurice