מכתבים מסיורים | מחסוםווטש

מכתבים מסיורים

תודה על השעון המעורר

שלום רב

בשבת האחרונה (11.5.2013) סיירנו עם פיצי ונורית בגדה המערבית.

אין לי מילים להודות על היוזמה וההדרכה .

לא לשווא נאמר כי אין כמראה עיניים, ובמקרה זה גם האילוץ להישיר
מבט למציאות בה אנו חיים, שבדרך כלל נוח להתעלם ממנה ולהאמין שאין ברירה.

תודה על השעון המעורר שהיווה הסיור

בברכה

רחל לביא

זו היתה הסקירה התמציתית הטובה ביותר ששמעתי

שלום דניאלה,

 

החלטתי לשלוח לך אי מייל מייד כשהכל עוד טרי בזכרוני (ולפני שאהיה עסוקה מדי...)

הסיור היה מצוין לדעתי. ההקדמה שנשאת באוטובוס היתה הסקירה התמציתית הטובה ביותר של הסכסוך ששמעתי והשימוש במפות הפכו את השיחה לתכליתית ונתנו לנו מידע ברור. מבחר המקומות השונים והתזמון בו הגענו למחסום כדי לראותו "בפעולה" היה חלק חשוב במיוחד בסיור, והעובדה שיכולנו לטייל בסביבות חווארה ולשוחח עם התושבים בכפר היה אחד השיאים בו. אני גם מוקירה תודה על שיכולתי לראות את קדום בעצמי בעקבות הופעתה הלא-מוצלחת בחדשות לאחרונה, אחרי שתושב הכפר מת משאיפת גז מדמיע. 

תודות לרוב על סיור חינוכי ומאורגן היטב, אני מקווה להצטרף אלייך לעוד סיור בקרוב. 

 

כל טוב,

 

נטשה

מסע בתוך פצעים - רשמים מסיור בגדה , שמעון

בתחילה אתה חושב שאתה נע במסע בתוך פצעים של אחרים. בכפרים "שלהם", שעטופים בגדרות ובחומה. בכבישים "שלהם", שרק לך הרשות לנוע בהם. בחנויות "שלהם", נעולות או פוערות חללים ריקים אל הרחוב. בין זקנים וילדים "שלהם", שמשוטטים בין פחי אשפה גדושים ופעורי מכסה. במחסומים בהם נלחצים, צפופים, צעירים שלהם בדרכם אל וממחוזות החפץ והעבודה. רק מאוחר יותר אתה תופס שאתה במסע בתוך פצעיך שלך.

אלה התחושות ובעיקר התובנה כי זהו אסונם של אחרים, שמלוות "סיור בגדה עם מחסום Watch ב- 10.2.13". "סיור", כך הן מכנות את המסע הזה...

מאז ומתמיד ובעיקר מאז השירות הסדיר (לפני שנים) חלמתי על הסיירות. סיירת מטכ"ל, סיירת אגוז והיו עוד סיירות. קנאתי בחברים ששירתו שם, הן היו ועודן העילית. הן היו באנטבה, הן היו בשדה התעופה של ביירות, הן היו בתוניס והן היו גם בצאלים. והנה אני ב"סיירת מחסומים". סוף סוף בסיירת. חמוש במצלמה ומוקף בחבורת נשים מבוגרות...לוחמות.

אני ממליץ, גם למי שחש וחושב ומבין אחרת, לצאת למסע הזה. מי שאוהב בני אדם, גם כאשר הם אחרים, ומי שאוהב את ארץ ישראל ועושה את מסעות האהבה שלו לנגב ולגליל, לחופי אכזיב ולכרמל – אני ממליץ שיצא למסע הזה לגדה. זה לא יהיה מסע קל, אבל גם להולכים בשביל ישראל המסע אינו קל. זה יהיה מסע אתגרי, לא לרגלים ולא ליכולות הפיזיות שלו, אלא לנפש. ולכל מה שעדיין מסוגל להשתנות בראש.

מבט אחד ויותר אל החיילים (את פניהם אסור לצלם) אינו מותיר ספק בתחושות שלהם. אנשי האבטחה הפרטית "עושים את מלאכתם". מידת האינטנסיביות, שבה מבוצעת מלאכה זו, היא כנראה עניין אישי ובעיקר תלויה ביחסי עובד-מעביד. יחסים התובעים "שלמות בביצוע".

עכשיו, בערב, אחרי, אתה יכול לחזור אל התובנות שאיתן הגעת למסע בבוקר, אולי הן השתנו לכאן או לכאן. אבל בתחושות חייב לבוא שינוי. אתה יוצא מן האדישות, יוצא מן השאננות, יוצא מן הנינוחות. עכשיו, איכפת וכואב...לכאן או לכאן.

שמעון

מצרפת היתה לי זווית שונה מאוד על מה שקורה בהתנחלויות

 

דניאלה ואליקס יקרות,         

רציתי להודות לכן שוב על הדרך בה ארגנתן את הסיור שלנו ביום ראשון שעבר (ה-18 למאי). הסיור היה מעניין מאוד. למדתי רבות.
מצרפת היתה לי זווית שונה מאוד על מה שקורה בהתנחלויות; קשה לבקר את המדיניות של ישראל מבלי להיות מוגדר כאנטישמי!! שזה כמובן לא קשור כלל...

ההסברים שלכן היו ברורים מאד. ללא ספק אמליץ על הסיור לחברים וקרובים המבקרים בישראל.

אני מאחלת לכן הצלחה במעשיכן ומחדשת את הצעתי לתרגם לצרפתית כמה מהמאמרים שלכן.

 

ברכות מקרב לב,

סופי בוארה
פאריס-צרפת

אתן נושאות את צלם האנוש שלנו עד שנתעורר מהכישוף

פיצי יקרה,

זאת הזדמנות להגיד לך תודה  בפומבי.  עבודתכן קודש בעיני וגם לנו אתן נותנות תקווה שיש מה לעשות. התפעלתי  מהשקט, הענייניות והמסירות שבהם הובלת את הסיור. מהנוכחות האחראית שלך- מהעמדה האנושית שאת מעמידה לרשות העניין בבשלות של גיל וניסיון חיים. יש לי לאן לשאת עיניים..

יש מעשיית גרים מפורסמת, מלך צפרדע, המספרת על היינריך משרתו הנאמן של בן המלך הצעיר, אשר נושא בליבו צלם אנוש של הנסיך עד שיוסר הכישוף שהפך את אדונו לצפרדע ובינתיים מקיף את ליבו בשלוש רצועות ברזל שלא יתפקע מכאב. כשבן המלך נגאל מהכישוף מתפצחות הרצועות משמחתו.

כשהסתיים הסיור עלתה בי התמונה הזו: שאתן נושאות את צלם האנוש שלנו עד שנתעורר מהכישוף.

ובעניין ההערה שלך על הנוער- נדמה לי  שלחנך נערים לאנושיות זו עמדה פוליטית, ואולי לא רק אצלנו ולא רק עכשיו.

בהערכה עמוקה,

דפנה בריוסף

מהיכן צמחה היוהרה שלנו

 

לדניאלה שלום

הסיור בגדה לאורך הגדר היה מאלף, מעניין ומדכא. 

ארגון הסיור היה מושלם, ההסברים היו מצוינים, הפגנת ידע רב והאנגלית אגב היתה מצוינת, הלוואי עלי. 

התושבים הפלסטינים עימם נפגשנו קיבלו את פנינו בחום ודיברו איתנו בפתיחות ובכנות. התחושה היתה שפניהם באמת לשלום, ומכאן הדיכאון. עד מתי הם יוכלו לעמוד בסבל שאנו גורמים להם, עד כמה קרובה נקודת השבירה, הייאוש, ואחריו המבול...

להיכן נעלם חוש הצדק הבסיסי האומר שלכל אדם זכות להגדרה עצמית לחופש תנועה, ולחופש בחירה? מהיכן צמחה היוהרה שאנחנו טובים יותר צודקים יותר וכמובן המוסריים ביותר?

צר לי שמעטים הישראלים הנחשפים למציאות שמאחורי הגדר. כמה נוח ונעים לא לדעת שמאחוריה חיים אנשים חיי גיהינום ולהאמין כי לגדר יש רק משמעות אחת - שבזכותה אנחנו בטוחים ברעננה ברמת השרון ובכפר סבא.  אוי איזו אשליה מתוקה.

תודה לך דניאלה שהארת את עיננו

 

רותי ואיאן

הדמוניזציה שעושים לכם היא שערורייה

סיורים אלה הם חובה לכל ישראלי שעתיד המדינה יקר לו. גם אם אתה יודע על מה שקורה שם ומתעניין, אין כמראה עיניים. הבושה, לפעמים, להיות ישראלי גוברת כשאתה רואה בעינייך את המתרחש.

הפסקת הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית הן אינטרס עליון של מדינת ישראל, שלמרבה הצער אינו בראש סדר העדיפויות של ממשלות ישראל. אנו משלמים ונשלם על כך בעתיד בדמים רבים, תרתי משמע.

אתן עושות פעולה ברוכה וחשובה שאין לה שיעור והדמוניזציה שעושים לכם היא שערורייה.

 

הרבה תודה

אשר נחמיאס

אני לא אותו אדם לאחר הסיור

 

פיצי יקרה,

ראשית, ברצוני להודות לך על ההדרכה שלך בסיור. אני מאמינה שדברים שנאמרים מהלב נכנסים הישר אל הלב ודבריך, לאורך כל הסיור, חדרו עמוק אל ליבי.

הדרך בה התמודדת עם אותם רגעים "מוזמנים" הרשימה אותי מאוד; אורך הרוח, העדינות, טון הדיבור הרגוע. יש לי עוד הרבה מה ללמוד ולהתקדם.

 

ג'ון לנון שר "living is easy with eyes closed". העיניים שלי מעולם לא היו עצומות אבל עכשיו הן פקוחות לרווחה בתדהמה גדולה עוד יותר על איך אנו חיים עם עוול כל כך גדול שאנו אחראים עליו.

 

אני לא אותו אדם לאחר הסיור. איני רוצה לצאת בהצהרות גדולות שכן מעשים מדברים חזק יותר ממילים. בינתיים אני אוספת בגדים כדי להעביר לאנשי ג'יוס בעזרת אלי.

 

"אדם חייב לעשות למען האחרים ולא להעלים עין. אם הוא רואה שריפה, עליו לנסות ולכבות אותה; אם אין ברשותו דלי מיםinfo-icon, הוא יכול להשתמש בכוס; אם אין לו כוס, יש לו כף, ואם אין לו כף - אז יש לו כפית". עמוס עוז

באהבה ובהערכה רבה,

א"ק

אין כמו מראה עיניים כדי להבין את גודל הבושה

 

שלום,

היינו אתמול בסיור מחסוםwatch עם דליה באזור שכם. הסיור היה מאורגן להפליא ומלמד מאוד. נדהמנו מהבקיאות שלה בשטח ומצורת העברת הדברים. אין כמו מראה עיניים בכדי להבין את גודל הזוועה והבושה שהמדינה מייצרת בשמנו, שאנו אחראים לה במידה רבה. רצינו להעביר לה את תודתנו והערכתנו בצורה אישית.  נודה לכם גם באם תשלחו לנו מידע על סיורים קרובים שלכם באזור ירושלים.

 

חזקו ואמצו בפועלכם החשוב!

 

בברכה

אילנה וארז בראון

היה לי הרבה מה ללמוד בסיור הזה

דניאלה היקרה
ברצוני להודות לך על סיור מעניין, מקיף ומשמעותי, שהובלת בתאריך 14 באוקטובר 2014. בכל מקום שביקרנו בו התוודענו להיבט חדש וחשוב של השפעת הכיבוש הישראלי על חיי הפלסטינים. הידע שלך, המקצועיות ובהירות ההסברים היו יוצאים מהכלל!

למרות שאני חיה בישראל זה 40 שנה ומחשיבה את עצמי למכורה לחדשות, עדיין היה לי הרבה מה ללמוד בסיור הזה, על השיטות וההשפעות של הכיבוש הזוחל על הגדה המערבית בידי המתנחלים הישראלים. המפגש פנים-אל-פנים עם פלסטינים שונים אפשר דיון חופשי בכל הבעיות הקשות.

הייתי רוצה לברר מה אוכל לעשות כדי להתנדב למחסוםwatch, אולי אוכל לדבר עם אחת המתנדבות הפעילות אצלכן?
כל טוב

אילנה ב.