מכתבים מסיורים | Page 3 | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

מכתבים מסיורים

דניאלה היקרה,

 

חזרתי הביתה לגרמניה ואני עדיין חושבת על הסיור בגדה המערבית (29 לדצמבר) ועל מה שלמדתי על המצב המורכב. ושוב תודה רבה לך! ימים אחדים אחרי הביקור בגדה ברנרד ואני פגשנו ישראלי צעיר ומעניין מאוד, שעובד בגלי צה"ל כחלק משירותו הצבאי ואחראי למה שקורה בגדה המערבית. הוא הראה לנו את ירושלים המזרחית, שגם היא היתה מרתקת. דיברנו הרבה על מה שחווינו בסיור בגדה והוא סיפר לנו שלאחרונה פלסטיני מכפר קדום מת. זה קרה כנראה יומיים שלושה אחרי שהיינו שם. הוא אמר שיש ויכוח על נסיבות מותו, האם זה היה מוות טבעי או שהאיש מת כתוצאה משאיפת גז, שצה"ל השתמש בו בביתו...זה נגע מאד ללבי. 

טוב, רק רציתי לומר לך שאלמלא הביקור לעולם לא הייתי מבינה כל כך הרבה. תודה רבה! בפעם הבאה שאהיה בישראל הייתי רוצה להיות איתך בקשר. 

ברכות מקרב לב,

קליר.

שלום רב,

ברצוני לכתוב מספר משפטים על התרשמותי לגבי הסיור בירושלים בתאריך 21.12.13. עבודתכן במחסוםwatch היא, מצד אחד, עבודת קודש ומצד שני עוול למדינת ישראל. עצם העובדה שאדם בוגר עומד במחסומים, בודק שהכל ילך לפי היבטים אתיים נאותים, שלא ייפגעו זכויות אדם בסיסיות, זהו דבר גדול וטוב מאוד למדינת ישראל. אך מצד שני, אתן מפרסמות את החומר שאותו אתן מצלמות, מראות אותו לתקשורת גם בישראל גם מחוצה, כאשר כבר גם בלי מאמציכן שמה של מדינת ישראל מוכפש מזמן. אל לכן לשכוח את הלינץ' ברמאללה, כאשר אתן מראות את מחסום קלנדיה, כי הלינץ' מראה על כך שכל אדם ברחוב רוצה בדם בנינו. אל לכן לשכוח את כל המשפחות השכולות שבוכות על קרוביהן, ואיך חייהן השתנו לחיים ללא שמחה כלל כאשר אתן מראות את המחסומים. כאשר את מפרסמות את המידע תחשבו על ההשלכות של הפרסום, על הלחץ והסנקציות שהאו"ם יכול להפעיל על מדינת ישראל, תחשבו לְמה היתרי המעבר עלולים להביא. כאשר אתן מראות את השטחים שהמדינה סיפחה תחשבו איפה בניכן ונכדיכן יגורו, איפה יוכלו לקנות דירה במדינת ישראל. ולאחר שאתן זוכרות את כל הדברים הנ"ל, אכן עבודתכן ראויה להערכה, על השעות המוקדמות שאתן מתעוררות כדי לעמוד על משמר הזכויות של בני אדם. בעצם היותכן נשים מלאות רחמים, תזכרו גם את סבלו של עמכן ותהיו פחות כעוסות על החיילים הצעירים והלא מנוסים האלו שעומדים שם בשעות לא שעות. תזכרו קודם את טובתה של מדינת ישראל במעשיכן, ואכן כאשר אתן שמות לב להתנהגות בלתי אנושית של הרשויות כלפי בני מיעוט, הדבר מאוד עוזר למדינת ישראל. אך קודם כל אפשר לדווח על כך לחברה שלנו ורק לאחר מכן אם הדבר לא נפתר אפשר לפרסם הלאה כדי לקבל מענה משאר הגורמים.

תודה לכן על ההקשבה, אלו הן דברים שרציתי להעיר לאחר ביקורי, והביקור היה מאוד מעניין ומלמד.

תודה, 

אילנה

הצטרפתי לסיור של מחסוםווטש בינואר 2014 והוא פקח את עיני. אומנם חשבתי שאני יודעת איך מתנהלים חיי היומיום של תושבי הגדה המערבית, אך למעשה לא באמת הבנתי. הסיור הזה הראה לי היבטים שלא חשבתי עליהם. 

דניאלה, מדריכת הסיור שלנו, במרץ יוצא דופן, ספקה לנו מידע ועובדות היסטוריות במהלך הסיור, התמודדה עם שאלות מאתגרות מהקבוצה, ביניהם בעלי דיעות פוליטיות שונות. מחסוםwatch מצהירה בגלוי שהיא נגד הכיבוש הישראלי בשטחים הפלסטינים, אז כמו שדניאלה אמרה בתחילת היום, אל תצפו שזה יהיה סיור "מאוזן". (היא מציעה לערוך גם סיור מתנחלים אם מבקשים לראות את הצד השני.)
אין ספק שבתום הסיור תדעו הרבה יותר על החיים של הפלסטינים בשטחי הגדה, מאשר מתוך צפייה במהדורות החדשות. אני ממליצה בכל לב על הסיור הזה לכל מי שרוצה לראות עוד משהו מעבר לאתרי תיירות במסע לארץ הקודש.

סוזי בוצ'ר

פיצי ונורית שלום

אתן עושות עבודת קודש אנושית ומוסרית, ומסירות מאיתנו, כציבור, את כתם השתיקה, ההכחשה והאסקפיזם....

הסיור היה מרתק. 

אני מחשיב את עצמי כיודע ומחובר לנושא: הייתי שותף פעיל למשא ומתן כמתאם המשלחת הישראלית  בשיחות פריז לאחר הסכם אוסלו.

אני קורא את דוחות בצלם, את העיתונאים עמירה הס וגדעון לוי. אבל אין כמראה עיניים ומשמע אוזניים.

והמראה נורא, והקולות מחרידים, ובייאוש הגדול שבתוכו נסענו עשיתן את המסע לענייני ומכובד, ועל כך מגיעה לכן מילת הערכה מאוד גדולה.

איני מפסיק לספר לחברי ומכרי על הסיור, ואני מקווה שמי מהם יצטרף בעתיד לסיור שכזה.

בברכה ובתודה,

ישראל עוז

דניאלה ונאוה,
הסיור היה מאורגן היטב, כל התיאומים לפני היציאה וההתנהלות במהלכו עבדו מצוין. ההדרכה היתה מקצועית, ניכר בה הניסיון והוותק שלכן בנושא המחסומים, בייחוד לגבי אלה שבתוך שטחי הגדה. המפגש עם המקומיים בתחנות שונות הוסיף ממד אנושי לתמונה הכללית והקל על הבנת הקשיים האנושיים של התושבים, חקלאים ברובם. קיבלנו מבט רחב על הבעיות של הכפריים הפלסטינים, דווקא מתוך הסברים ממוקדים מאוד, שניתנו בהיבט מקומי צר מהבחינה ההסברתית הנקודתית.

נראה לי שיש להמליץ על הסיור לכל פונה, לכל המעוניין, מימין ומשמאל, היות ואין בו קשר להתנחלויות, לא לעמדות פוליטיות או להסדרים מדיניים כאלה ואחרים, רק להיבט של השלטון הצבאי בשטחים ולהיבט ההומניטרי הבסיסי ביחסינו עם השכנים הקרובים אלינו ביותר כיום ובעתיד. אין לנו אחרים, אלה השכנים שלנו לנצח נצחים.

בתודה

עודד ינון

שלום רב

בשבת האחרונה (11.5.2013) סיירנו עם פיצי ונורית בגדה המערבית.

אין לי מילים להודות על היוזמה וההדרכה .

לא לשווא נאמר כי אין כמראה עיניים, ובמקרה זה גם האילוץ להישיר
מבט למציאות בה אנו חיים, שבדרך כלל נוח להתעלם ממנה ולהאמין שאין ברירה.

תודה על השעון המעורר שהיווה הסיור

בברכה

רחל לביא

שלום דניאלה,

 

החלטתי לשלוח לך אי מייל מייד כשהכל עוד טרי בזכרוני (ולפני שאהיה עסוקה מדי...)

הסיור היה מצוין לדעתי. ההקדמה שנשאת באוטובוס היתה הסקירה התמציתית הטובה ביותר של הסכסוך ששמעתי והשימוש במפות הפכו את השיחה לתכליתית ונתנו לנו מידע ברור. מבחר המקומות השונים והתזמון בו הגענו למחסום כדי לראותו "בפעולה" היה חלק חשוב במיוחד בסיור, והעובדה שיכולנו לטייל בסביבות חווארה ולשוחח עם התושבים בכפר היה אחד השיאים בו. אני גם מוקירה תודה על שיכולתי לראות את קדום בעצמי בעקבות הופעתה הלא-מוצלחת בחדשות לאחרונה, אחרי שתושב הכפר מת משאיפת גז מדמיע. 

תודות לרוב על סיור חינוכי ומאורגן היטב, אני מקווה להצטרף אלייך לעוד סיור בקרוב. 

 

כל טוב,

 

נטשה

בתחילה אתה חושב שאתה נע במסע בתוך פצעים של אחרים. בכפרים "שלהם", שעטופים בגדרות ובחומה. בכבישים "שלהם", שרק לך הרשות לנוע בהם. בחנויות "שלהם", נעולות או פוערות חללים ריקים אל הרחוב. בין זקנים וילדים "שלהם", שמשוטטים בין פחי אשפה גדושים ופעורי מכסה. במחסומים בהם נלחצים, צפופים, צעירים שלהם בדרכם אל וממחוזות החפץ והעבודה. רק מאוחר יותר אתה תופס שאתה במסע בתוך פצעיך שלך.

אלה התחושות ובעיקר התובנה כי זהו אסונם של אחרים, שמלוות "סיור בגדה עם מחסום Watch ב- 10.2.13". "סיור", כך הן מכנות את המסע הזה...

מאז ומתמיד ובעיקר מאז השירות הסדיר (לפני שנים) חלמתי על הסיירות. סיירת מטכ"ל, סיירת אגוז והיו עוד סיירות. קנאתי בחברים ששירתו שם, הן היו ועודן העילית. הן היו באנטבה, הן היו בשדה התעופה של ביירות, הן היו בתוניס והן היו גם בצאלים. והנה אני ב"סיירת מחסומים". סוף סוף בסיירת. חמוש במצלמה ומוקף בחבורת נשים מבוגרות...לוחמות.

אני ממליץ, גם למי שחש וחושב ומבין אחרת, לצאת למסע הזה. מי שאוהב בני אדם, גם כאשר הם אחרים, ומי שאוהב את ארץ ישראל ועושה את מסעות האהבה שלו לנגב ולגליל, לחופי אכזיב ולכרמל – אני ממליץ שיצא למסע הזה לגדה. זה לא יהיה מסע קל, אבל גם להולכים בשביל ישראל המסע אינו קל. זה יהיה מסע אתגרי, לא לרגלים ולא ליכולות הפיזיות שלו, אלא לנפש. ולכל מה שעדיין מסוגל להשתנות בראש.

מבט אחד ויותר אל החיילים (את פניהם אסור לצלם) אינו מותיר ספק בתחושות שלהם. אנשי האבטחה הפרטית "עושים את מלאכתם". מידת האינטנסיביות, שבה מבוצעת מלאכה זו, היא כנראה עניין אישי ובעיקר תלויה ביחסי עובד-מעביד. יחסים התובעים "שלמות בביצוע".

עכשיו, בערב, אחרי, אתה יכול לחזור אל התובנות שאיתן הגעת למסע בבוקר, אולי הן השתנו לכאן או לכאן. אבל בתחושות חייב לבוא שינוי. אתה יוצא מן האדישות, יוצא מן השאננות, יוצא מן הנינוחות. עכשיו, איכפת וכואב...לכאן או לכאן.

שמעון

 

דניאלה ואליקס יקרות,         

רציתי להודות לכן שוב על הדרך בה ארגנתן את הסיור שלנו ביום ראשון שעבר (ה-18 למאי). הסיור היה מעניין מאוד. למדתי רבות.
מצרפת היתה לי זווית שונה מאוד על מה שקורה בהתנחלויות; קשה לבקר את המדיניות של ישראל מבלי להיות מוגדר כאנטישמי!! שזה כמובן לא קשור כלל...

ההסברים שלכן היו ברורים מאד. ללא ספק אמליץ על הסיור לחברים וקרובים המבקרים בישראל.

אני מאחלת לכן הצלחה במעשיכן ומחדשת את הצעתי לתרגם לצרפתית כמה מהמאמרים שלכן.

 

ברכות מקרב לב,

סופי בוארה
פאריס-צרפת

פיצי יקרה,

זאת הזדמנות להגיד לך תודה  בפומבי.  עבודתכן קודש בעיני וגם לנו אתן נותנות תקווה שיש מה לעשות. התפעלתי  מהשקט, הענייניות והמסירות שבהם הובלת את הסיור. מהנוכחות האחראית שלך- מהעמדה האנושית שאת מעמידה לרשות העניין בבשלות של גיל וניסיון חיים. יש לי לאן לשאת עיניים..

יש מעשיית גרים מפורסמת, מלך צפרדע, המספרת על היינריך משרתו הנאמן של בן המלך הצעיר, אשר נושא בליבו צלם אנוש של הנסיך עד שיוסר הכישוף שהפך את אדונו לצפרדע ובינתיים מקיף את ליבו בשלוש רצועות ברזל שלא יתפקע מכאב. כשבן המלך נגאל מהכישוף מתפצחות הרצועות משמחתו.

כשהסתיים הסיור עלתה בי התמונה הזו: שאתן נושאות את צלם האנוש שלנו עד שנתעורר מהכישוף.

ובעניין ההערה שלך על הנוער- נדמה לי  שלחנך נערים לאנושיות זו עמדה פוליטית, ואולי לא רק אצלנו ולא רק עכשיו.

בהערכה עמוקה,

דפנה בריוסף