מכתבים מסיורים | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

מכתבים מסיורים

דניאלה ונאוה,
הסיור היה מאורגן היטב, כל התיאומים לפני היציאה וההתנהלות במהלכו עבדו מצוין. ההדרכה היתה מקצועית, ניכר בה הניסיון והוותק שלכן בנושא המחסומים, בייחוד לגבי אלה שבתוך שטחי הגדה. המפגש עם המקומיים בתחנות שונות הוסיף ממד אנושי לתמונה הכללית והקל על הבנת הקשיים האנושיים של התושבים, חקלאים ברובם. קיבלנו מבט רחב על הבעיות של הכפריים הפלסטינים, דווקא מתוך הסברים ממוקדים מאוד, שניתנו בהיבט מקומי צר מהבחינה ההסברתית הנקודתית.

נראה לי שיש להמליץ על הסיור לכל פונה, לכל המעוניין, מימין ומשמאל, היות ואין בו קשר להתנחלויות, לא לעמדות פוליטיות או להסדרים מדיניים כאלה ואחרים, רק להיבט של השלטון הצבאי בשטחים ולהיבט ההומניטרי הבסיסי ביחסינו עם השכנים הקרובים אלינו ביותר כיום ובעתיד. אין לנו אחרים, אלה השכנים שלנו לנצח נצחים.

בתודה

עודד ינון

שלום רב

בשבת האחרונה (11.5.2013) סיירנו עם פיצי ונורית בגדה המערבית.

אין לי מילים להודות על היוזמה וההדרכה .

לא לשווא נאמר כי אין כמראה עיניים, ובמקרה זה גם האילוץ להישיר
מבט למציאות בה אנו חיים, שבדרך כלל נוח להתעלם ממנה ולהאמין שאין ברירה.

תודה על השעון המעורר שהיווה הסיור

בברכה

רחל לביא

שלום דניאלה,

 

החלטתי לשלוח לך אי מייל מייד כשהכל עוד טרי בזכרוני (ולפני שאהיה עסוקה מדי...)

הסיור היה מצוין לדעתי. ההקדמה שנשאת באוטובוס היתה הסקירה התמציתית הטובה ביותר של הסכסוך ששמעתי והשימוש במפות הפכו את השיחה לתכליתית ונתנו לנו מידע ברור. מבחר המקומות השונים והתזמון בו הגענו למחסום כדי לראותו "בפעולה" היה חלק חשוב במיוחד בסיור, והעובדה שיכולנו לטייל בסביבות חווארה ולשוחח עם התושבים בכפר היה אחד השיאים בו. אני גם מוקירה תודה על שיכולתי לראות את קדום בעצמי בעקבות הופעתה הלא-מוצלחת בחדשות לאחרונה, אחרי שתושב הכפר מת משאיפת גז מדמיע. 

תודות לרוב על סיור חינוכי ומאורגן היטב, אני מקווה להצטרף אלייך לעוד סיור בקרוב. 

 

כל טוב,

 

נטשה

בתחילה אתה חושב שאתה נע במסע בתוך פצעים של אחרים. בכפרים "שלהם", שעטופים בגדרות ובחומה. בכבישים "שלהם", שרק לך הרשות לנוע בהם. בחנויות "שלהם", נעולות או פוערות חללים ריקים אל הרחוב. בין זקנים וילדים "שלהם", שמשוטטים בין פחי אשפה גדושים ופעורי מכסה. במחסומים בהם נלחצים, צפופים, צעירים שלהם בדרכם אל וממחוזות החפץ והעבודה. רק מאוחר יותר אתה תופס שאתה במסע בתוך פצעיך שלך.

אלה התחושות ובעיקר התובנה כי זהו אסונם של אחרים, שמלוות "סיור בגדה עם מחסום Watch ב- 10.2.13". "סיור", כך הן מכנות את המסע הזה...

מאז ומתמיד ובעיקר מאז השירות הסדיר (לפני שנים) חלמתי על הסיירות. סיירת מטכ"ל, סיירת אגוז והיו עוד סיירות. קנאתי בחברים ששירתו שם, הן היו ועודן העילית. הן היו באנטבה, הן היו בשדה התעופה של ביירות, הן היו בתוניס והן היו גם בצאלים. והנה אני ב"סיירת מחסומים". סוף סוף בסיירת. חמוש במצלמה ומוקף בחבורת נשים מבוגרות...לוחמות.

אני ממליץ, גם למי שחש וחושב ומבין אחרת, לצאת למסע הזה. מי שאוהב בני אדם, גם כאשר הם אחרים, ומי שאוהב את ארץ ישראל ועושה את מסעות האהבה שלו לנגב ולגליל, לחופי אכזיב ולכרמל – אני ממליץ שיצא למסע הזה לגדה. זה לא יהיה מסע קל, אבל גם להולכים בשביל ישראל המסע אינו קל. זה יהיה מסע אתגרי, לא לרגלים ולא ליכולות הפיזיות שלו, אלא לנפש. ולכל מה שעדיין מסוגל להשתנות בראש.

מבט אחד ויותר אל החיילים (את פניהם אסור לצלם) אינו מותיר ספק בתחושות שלהם. אנשי האבטחה הפרטית "עושים את מלאכתם". מידת האינטנסיביות, שבה מבוצעת מלאכה זו, היא כנראה עניין אישי ובעיקר תלויה ביחסי עובד-מעביד. יחסים התובעים "שלמות בביצוע".

עכשיו, בערב, אחרי, אתה יכול לחזור אל התובנות שאיתן הגעת למסע בבוקר, אולי הן השתנו לכאן או לכאן. אבל בתחושות חייב לבוא שינוי. אתה יוצא מן האדישות, יוצא מן השאננות, יוצא מן הנינוחות. עכשיו, איכפת וכואב...לכאן או לכאן.

שמעון

 

דניאלה ואליקס יקרות,         

רציתי להודות לכן שוב על הדרך בה ארגנתן את הסיור שלנו ביום ראשון שעבר (ה-18 למאי). הסיור היה מעניין מאוד. למדתי רבות.
מצרפת היתה לי זווית שונה מאוד על מה שקורה בהתנחלויות; קשה לבקר את המדיניות של ישראל מבלי להיות מוגדר כאנטישמי!! שזה כמובן לא קשור כלל...

ההסברים שלכן היו ברורים מאד. ללא ספק אמליץ על הסיור לחברים וקרובים המבקרים בישראל.

אני מאחלת לכן הצלחה במעשיכן ומחדשת את הצעתי לתרגם לצרפתית כמה מהמאמרים שלכן.

 

ברכות מקרב לב,

סופי בוארה
פאריס-צרפת