מכתבים מסיורים | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

מכתבים מסיורים

בתחילה אתה חושב שאתה נע במסע בתוך פצעים של אחרים. בכפרים "שלהם", שעטופים בגדרות ובחומה. בכבישים "שלהם", שרק לך הרשות לנוע בהם. בחנויות "שלהם", נעולות או פוערות חללים ריקים אל הרחוב. בין זקנים וילדים "שלהם", שמשוטטים בין פחי אשפה גדושים ופעורי מכסה. במחסומים בהם נלחצים, צפופים, צעירים שלהם בדרכם אל וממחוזות החפץ והעבודה. רק מאוחר יותר אתה תופס שאתה במסע בתוך פצעיך שלך.

אלה התחושות ובעיקר התובנה כי זהו אסונם של אחרים, שמלוות "סיור בגדה עם מחסום Watch ב- 10.2.13". "סיור", כך הן מכנות את המסע הזה...

מאז ומתמיד ובעיקר מאז השירות הסדיר (לפני שנים) חלמתי על הסיירות. סיירת מטכ"ל, סיירת אגוז והיו עוד סיירות. קנאתי בחברים ששירתו שם, הן היו ועודן העילית. הן היו באנטבה, הן היו בשדה התעופה של ביירות, הן היו בתוניס והן היו גם בצאלים. והנה אני ב"סיירת מחסומים". סוף סוף בסיירת. חמוש במצלמה ומוקף בחבורת נשים מבוגרות...לוחמות.

אני ממליץ, גם למי שחש וחושב ומבין אחרת, לצאת למסע הזה. מי שאוהב בני אדם, גם כאשר הם אחרים, ומי שאוהב את ארץ ישראל ועושה את מסעות האהבה שלו לנגב ולגליל, לחופי אכזיב ולכרמל – אני ממליץ שיצא למסע הזה לגדה. זה לא יהיה מסע קל, אבל גם להולכים בשביל ישראל המסע אינו קל. זה יהיה מסע אתגרי, לא לרגלים ולא ליכולות הפיזיות שלו, אלא לנפש. ולכל מה שעדיין מסוגל להשתנות בראש.

מבט אחד ויותר אל החיילים (את פניהם אסור לצלם) אינו מותיר ספק בתחושות שלהם. אנשי האבטחה הפרטית "עושים את מלאכתם". מידת האינטנסיביות, שבה מבוצעת מלאכה זו, היא כנראה עניין אישי ובעיקר תלויה ביחסי עובד-מעביד. יחסים התובעים "שלמות בביצוע".

עכשיו, בערב, אחרי, אתה יכול לחזור אל התובנות שאיתן הגעת למסע בבוקר, אולי הן השתנו לכאן או לכאן. אבל בתחושות חייב לבוא שינוי. אתה יוצא מן האדישות, יוצא מן השאננות, יוצא מן הנינוחות. עכשיו, איכפת וכואב...לכאן או לכאן.

שמעון

 

דניאלה ואליקס יקרות,         

רציתי להודות לכן שוב על הדרך בה ארגנתן את הסיור שלנו ביום ראשון שעבר (ה-18 למאי). הסיור היה מעניין מאוד. למדתי רבות.
מצרפת היתה לי זווית שונה מאוד על מה שקורה בהתנחלויות; קשה לבקר את המדיניות של ישראל מבלי להיות מוגדר כאנטישמי!! שזה כמובן לא קשור כלל...

ההסברים שלכן היו ברורים מאד. ללא ספק אמליץ על הסיור לחברים וקרובים המבקרים בישראל.

אני מאחלת לכן הצלחה במעשיכן ומחדשת את הצעתי לתרגם לצרפתית כמה מהמאמרים שלכן.

 

ברכות מקרב לב,

סופי בוארה
פאריס-צרפת

פיצי יקרה,

זאת הזדמנות להגיד לך תודה  בפומבי.  עבודתכן קודש בעיני וגם לנו אתן נותנות תקווה שיש מה לעשות. התפעלתי  מהשקט, הענייניות והמסירות שבהם הובלת את הסיור. מהנוכחות האחראית שלך- מהעמדה האנושית שאת מעמידה לרשות העניין בבשלות של גיל וניסיון חיים. יש לי לאן לשאת עיניים..

יש מעשיית גרים מפורסמת, מלך צפרדע, המספרת על היינריך משרתו הנאמן של בן המלך הצעיר, אשר נושא בליבו צלם אנוש של הנסיך עד שיוסר הכישוף שהפך את אדונו לצפרדע ובינתיים מקיף את ליבו בשלוש רצועות ברזל שלא יתפקע מכאב. כשבן המלך נגאל מהכישוף מתפצחות הרצועות משמחתו.

כשהסתיים הסיור עלתה בי התמונה הזו: שאתן נושאות את צלם האנוש שלנו עד שנתעורר מהכישוף.

ובעניין ההערה שלך על הנוער- נדמה לי  שלחנך נערים לאנושיות זו עמדה פוליטית, ואולי לא רק אצלנו ולא רק עכשיו.

בהערכה עמוקה,

דפנה בריוסף

סיורים אלה הם חובה לכל ישראלי שעתיד המדינה יקר לו. גם אם אתה יודע על מה שקורה שם ומתעניין, אין כמראה עיניים. הבושה, לפעמים, להיות ישראלי גוברת כשאתה רואה בעינייך את המתרחש.

הפסקת הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית הן אינטרס עליון של מדינת ישראל, שלמרבה הצער אינו בראש סדר העדיפויות של ממשלות ישראל. אנו משלמים ונשלם על כך בעתיד בדמים רבים, תרתי משמע.

אתן עושות פעולה ברוכה וחשובה שאין לה שיעור והדמוניזציה שעושים לכם היא שערורייה.

 

הרבה תודה

אשר נחמיאס

 

שלום,

היינו אתמול בסיור מחסוםwatch עם דליה באזור שכם. הסיור היה מאורגן להפליא ומלמד מאוד. נדהמנו מהבקיאות שלה בשטח ומצורת העברת הדברים. אין כמו מראה עיניים בכדי להבין את גודל הזוועה והבושה שהמדינה מייצרת בשמנו, שאנו אחראים לה במידה רבה. רצינו להעביר לה את תודתנו והערכתנו בצורה אישית.  נודה לכם גם באם תשלחו לנו מידע על סיורים קרובים שלכם באזור ירושלים.

 

חזקו ואמצו בפועלכם החשוב!

 

בברכה

אילנה וארז בראון