קלנדיה - יום אחרי ששוטרי משמר הגבול ירו באייאד אלחלאק, תושב שכונת ואדי ג'וז שבמזרח ירושלים והרגו אותו
אודות הרצח של אייאד אל-חאלק דיברנו כמו לא היה מי שמעולם לא פגשנו ושאיננו מכירים.
אודות ההוצאה להורג של איאד אל-חאלק דיברנו לא כדבר אודות גורלו של האדם אייאד אל-חאלק אלא כדבר אודות העלול לקרות לכל אדם בן העם הפלסטיני.
כי פה, במחנה הפליטים קלנדיה ובמחסום שסמוך לו, במקום שאדמתו רוותה מדמם של שאהידים כה רבים, רצח במסווה של חשש לחיי הרוצחים אינו אמין.
במהלך חציית המחסום, מול עמדת החיילת הבודקת, כשהורו לי להסיר את מסיכת הפנים ואת משקפי השמש, שוב (כלפני שבוע) הרגשתי קצת כמו מוסלמית שנאלצת להסיר את הבורקה*, שוב (כלפני שבוע) לא היה להם, לבודקים, די בוודאות שאני זו אני, שוב תעודת הזיהוי הופקעה מרשותי, שוב עוכבתי ושוב המאבטח התרחק מהעמדה כשהתעודה בידו ושוחח עם אי-שם: "יש פה יהודייה אחת שהגיעה..." הספקתי לשמוע.
זה שיש להם הכל כולל הכול בצג המחשב לא הספיק להם ורק אחרי שיחות במכשיר הקשר ובטלפון עם מישהו שברר איך נראית היהודייה הזאת שפתאום הגיעה מולם מהצד הלא מצופה, רק אחרי בדיקת עומק, הושבה לי התעודה וחירותי.
לשאלה למה עוכבתי השיב המאבטח שזה לשם בטחוני, כי שם, במקום שממנו הגעתי, זורקים המון פעמים המון אבנים על יהודים.
- נכון, אין מקום להשוואה ביני בעלת זכויות היתר לבין אישה מוסלמית עם או בלי בורקה, אבל זה מה שחלף לי בראש.