קלנדיה
עם הגיענו ב 09:10, המקום היה מלוכלך במיוחד וחשנו בריח חריף של שתן. הספסלים הוזזו משום מה הצידה. שני תורים של אנשים השתרכו לפני הכניסה עד לקצה הסככה. כל הכניסות הפנימיות פעלו אבל נראה היה שאין תזוזה גם בפנים. אדם שעמד קרוב לכניסה אמר שהוא מחכה כבר חצי שעה וכי במהלכה לא עבר איש. התקשרנו למת"ק והסברנו שהתנועה לא זורמת. החיילת הבטיחה שתבדוק את העניין.
ב 09:19 נכנסה קבוצה גדולה של אנשים פנימה. תור המחכים בחוץ התקצר לחצי, אך התמלא במהירות. אחד מאנשי המודיעין האזרחי שהיו במקום אמר שהחיילים עובדים החל משעה 04:00 בבקר וכי הם מנסים לעשות את המקסימום. הוא הבטיח שיתקשר לממונים עליו וינסה להאיץ את התהליך. במהרה הגיע התור שוב עד לקצה הסככה. ב 09:20 שוב נכנסה קבוצה גדולה של אנשים פנימה. אחד המחכים שהיה בדרכו לפגישה, אמר "איך אגיע לפגישה אחרי השפלה כזאת. כאן כמו באושוויץ". אישה שעמדה לידו הוסיפה "אין לנו כבר כוח ברגלים".
בתשובה לפנייתנו לאנשי המודיעין האזרחי לפתוח את השער ההומניטרי לאדם מבוגר עם מקל, נאמר לנו שרק לנציגות המת"ק אישור לפתוח את השער ההומניטרי וכי להם אפילו אין מפתח. תהינו איך הם פותחים את השער למי שמגיע על כיסא גלגלים, היות שכפי שהוסבר לנו בביקור קודם, יש להם אישור לפתוח את השער ההומניטרי במקרה כזה.
ב 09:35 שוב נכנסה קבוצה גדולה של אנשים פנימה ומספר המחכים התקצר לחצי. לפתע נשמעה צעקה מכיוון המעברים הפנימיים – איש המודיעין האזרחי צעק על המחכים וביקש שקט. כאשר ראה שאני רושמת אמר "תרשמי, תרשמי, אני אומר את זה כדי שלא יהיו מכות". לעובד שעמד לידו אמר "שהיא תרשום מה שהיא רוצה, אני לא סופר אותה".
בינתיים הגיע התור בחוץ עד קצה הסככה. אחד האנשים סיפר שהוא בא כל יום שישי וכי לפעמים מחכים שעתיים שלוש. לדבריו, בבקר החיילים משתדלים להעביר את האנשים היוצאים לעבודה מוקדם ואלפי אנשים עוברים במהירות. את המתפללים מעבירים לאט.
ב 09:41 רוב המחכים נכנסו פנימה. לאחר כעשר דקות שוב התארך התור וגבר העומס גם בתורים הפנימיים. ב 09:50 הבחנו בתזוזה במעברים הפנימיים אבל עדיין התור החיצוני הגיע לקצה. בשעה 10:00 ירד מספר המחכים בחוץ לחצי וב 10:15 המקום כמעט התרוקן.